• עידן ירון

"טוב, אז מה היה לנו?" – הרהורים שלאחר בחירות עם יורם שקולניק (5.3.2020)

עמדת הימין


העמדה של הימין כולו היא שאין שום סיכוי להסדר אמיתי עם הערבים; שאין שום אמון בהם. לכן גם ברור – לאור הניסיון של מאה השנים האחרונות – שאין שום היגיון לוויתורים ולפשרות שיגרמו רק לסיכון רב יותר.


הנשיא טרמפ ו"תוכנית המאה"


היום, כאשר הנשיא טרמפ בשלטון בארצות הברית, אנחנו בתקופה טובה. לכן גם אין כמעט לחץ בינלאומי. טרמפ הוא בן ברית, למרות שהוא לא מבטא את ההשקפה של המתנחלים.


באשר ל"תוכנית המאה", אף אחד מהימין הדתי לא יקבל אותה כפי שהיא. צריך לקחת את הצדדים הטובים, ולדחות את הצדדים הרעים. אני מניח שהערבים לא יקבלו את המוצע להם, ואנחנו נקבל – קודם כול – את שלנו; כך נוכל לנוע קדימה, ולעשות את ההצגה הנדרשת.


מהות מדינת ישראל


מדינת ישראל אינה יכולה להיות "דמוקרטית ויהודית". היא יכולה להיות או "דמוקרטית" או "יהודית". לשיטתנו, היהדות גבורת.


פתרון המדינה האחת


זאת לא מדינת אפרטהייד. ליהודים יש מדינה אחת בלבד, וזו צריכה להיות מדינה יהודית לכל דבר.


היחס לערבים


אנחנו לא מבחינים בין ערביי השטחים ובין ערביי ישראל. כולם מבחינתנו מִקשה אחת. האינטרס של הערבים מנוגד לזה שלנו – הם אנטי-יהודים, אנטי-ציונים ותומכי טרור. לא ייתכן שמיעוט לא‑יהודי יחליט על גורל העם היהודי וגורל הציונות.


בראייה ראלית, פתרון ה"טרנספר" אינו יישומי. כמובן שהפתרון שהייתי רוצה לראות הוא "גירוש" – לכל הפחות ביחס לכל מי שיש לו ערב "ביטחוני" כלשהו. צריך לעודד הגירה, ללחוץ כדי שהם יעזבו מרצונם. כל אחד שעוזב זה רווח נקי. אם זה לא יעזור, נוכל אז לפנות לשלב הבא של הגירוש.


צריך להקשות על החיים של הערבים בכל דרך אפשרית – למנוע מהם חשמל ומים; לאסור עליהם לעבוד בישראל; להרוס כל בית לא חוקי; למנוע מהם זכויות אזרחיות ולאומיות; לשלול מהם את הזכות לבחור ולהיבחר. בכל מקרה, היה צריך לפסול את כל המועמדים שלהם לכנסת: לתומכי טרור אין מה לעשות שם. רובם היו צריכים להיות בכלא, לא בכנסת. "התנועה המשותפת" רוצה למעשה להשתלט על המדינה ולהרוס אותה.


המקרה של אוסלו – בו היה חיבור עם אנטי-ציונים, אנטי-ישראלים, תומכי טרור באצטלה של דמוקרטיה – הוא נורה אדומה. אסור לנו בשום אופן לחזור למצב המסוכן הזה. הערבים הם אלה שיחליטו על פינוי יישובים; הם אליה שיחליטו על יציאה למלחמה?


הערך הדמוקרטי נתפס כנעלה כל כך, שבשמו השמאל מוכן להרוס את המדינה. השמאל הפך לנטורי קרתא של ה"אמונה הדמוקרטית", ובשמה הוא מוכן גם לבטל את המדינה היהודית.


מערכת המשפט


איך ייתכן שהשמאל כמעט אינו קיים והשמאלנים שולטים שלטון ללא מיצרים במערכת המשפט ובעיקר בבית המשפט העליון?


קודם כול, הייתי מחליף את כל בתי המשפט, ומשנה מהיסוד את הפרקליטות. לא ייתכן שהרשות השופטת תגבר על הרשות המחוקקת ותחליט – נגד רצון העם – מי יהיה ראש ממשלה בישראל. רצון העם הוא המכריע. גם המפלגות החרדיות, ובוודאי שאלו הדתיות, ישמחו להצטרף למלחמה בבית המשפט.


המצב ביהודה ושומרון


המתיישבים רדומים. היום יש הרבה בורגנות. הקבוצה האידיאולוגית מצומצמת מאוד. קיימים מעט יישובים אידיאולוגיים כמו יצהר, אם בכלל. אנשים רבים מחפשים איכות חיים, בית גדול, מרחבים לילדים, ברכת שחייה. מעטים באו מתוך מניע עמוק של "ייבוש ביצות"; בודדים מוכנים למסור נפש ולהקריב קורבנות ממשיים.


"נוער הגבעות" ומשמעותו


"נוער הגבעות" משאיר על סדר היום את החלוציות, ולכן זה חשוב. הם תופסים קרקעות ויש כאן גם רמה מסוימת של תרומה מוחשית; אבל בוודאי שזה לא משפיע על התהליכים המדיניים או משנה את המציאות הפוליטית באזור.


קבוצה קטנה כל כך – כמו "נוער הגבעות", ואולי גם "המתנחלים" – אינה יכולה לכפות את רצונה על העם כולו. אף פעם אי אפשר לשנות מציאות על ידי הפעלת כוח או אלימות – כמו במקרה של "תג מחיר". עם זאת אני ער לכך שלפעמים יש ערך למעשה בפני עצמו, למרות שהשפעתו מזערית, כפי שאני עצמי עשיתי [בהריגת המחבל הכפות].


מדיניות צה"ל


צריך לשנות את "הוראות הפתיחה באש". אנחנו מגדלים דור של חיילים פחדנים. זה מחליש אותנו מאוד כשיש מלחמות. לא יכול להיות שאתה מנוע מלירות בזורקי אבנים. זה היה מוריד גם את כמות הערבים הנהרגים והנפגעים, כי הם היו נרתעים. היום פשוט אין הרתעה: הצבא קושר לחיילים את הידיים.


צריך לפתור את הבעיה מהשורש, ולא לעסוק בשליטה על גובה הלהבות. צריך לכבות את הלהבות, והשלטון החליט שלא לעשות זאת. אני מעדיף לפתור את הבעיה מלמעלה, ולא להגיע לתגובה לא שקולה מלמטה של יחידים או קבוצות מסוימות. לשם כך יש צבא, שצריך לקבל הנחיות מתאימות מהדרג המדיני.


במקום לפעול בנחישות נגד מי שזורק עלינו אבנים, אנחנו מענישים אוכלוסייה שלמה [במסגרת "ענישה קולקטיבית"]. האמצעים האלה צריכים להיות ברירות אחרונות. הכול מעוות אצלנו.


כיוון פעולה רצוי


במשך כל השנים נשארתי "ממלכתי" במידה רבה. אני מאמין שאי אפשר שכל אחד ינהל שיקולים עצמאיים. זה בפני עצמו בעייתי. אם סתם מישהו יוצא באופן עצמאי, זורק אבנים והורג אישה, אני לא רואה בזה משהו טוב [מתייחס למקרה של עאישה ראבי מכפר בידיא].


מה שצריך לעשות זה עבודה בשטח, רצוי בשיתוף פעולה עם רשויות המדינה. בד‑בבד, צריך לעסוק בהסברה, ולשנות את המודעוּת הציבורית. המפתח הוא השתתפות בבחירות לכנסת (ולא הימנעות ממנה כפי שעושים חלק מ"נערי הגבעות"). הדרך לשינוי היא באמצעות שינוי האישים והמפלגות השולטות, ואחר כך שינוי חקיקה נדרש. כוחנו הוא בהצבעתנו.

0 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0