• עידן ירון

מכתב גלוי אל הרב צבי ישראל טאו – תשובה למגיבים

עודכן ב: 19 יונ 2019

ראו: https://www.kipa.co.il/userFiles/files/28131993ee1bf51efaf2078a56486147.pdf


ידידיי היקרים – הלל, מנשה, מיכאל, יוסף, פורת, משה, מנשה, וכל האחרים המוערכים והמכובים עליי עד מאוד. הבינו לליבו של אדם שפתאום קם בבוקר והאיש במצודה הרמה הכריז קבל עם ועדה שאינו עוד חלק מ"העם"; אדרבא – שהוא משתייך למחנה ה"אויב", ושאנו מצויים בעיצומה של "מלחמת חורמה" בינינו... והוא בכלל לא ידע שהוא כזה, ולא היה ער לכך שזוהי אחת מאותן העיתים שבהן "אי אפשר בכלל לבוא אל הקודש". אכן, למרות שאיני יודע להעיד על כך ממקור ראשון, הדברים נשמעים מדאיגים ומפחידים עד מאוד.


הנה קראתי, וחשכו עיניי: פונה אליי אדם – ממעמדו הרם – ומטיח בפרצופי כי אני "גנב, רמאי, נוכל וריק"; כי שקעתי ב"דמיון, אובדן דרך וייאוש"; וכי כל מה שאני מבקש הוא "לגנוב את לב העם", המצוי ככל הנראה בחיתוליו ואינו מבחין בין ימינו לשמאלו. לא רק זה אלא זה שבמהלך הלילה התקיימה "חגיגה" של תאוות בשרים, זימה ואובדן הכרה. כבוד הרב, הרשה לי לומר לך שאני לא זכיתי להימנות על חבר המוזמנים לחגיגה ההזויה הזאת. יתר על כן, איני מניח שמי מחבריי ועמיתי היו בין החוגגים – ויתקנו אותי אלה, אם אני חוטא בהערכתי הזאת לגביהם.


האם לא מובן לכם לפיכך שאני חרד כל כך, ויוצא מגדרי בכתיבת דברים אלה? האם לא מובן לכם שאיני יכול לקבל את תביעתו של הרב "להכניס את ידיו" ולפשפש במקומות מוצנעים בגופי ובנפשי – בדימוי של אינסטלטור הנדרש להפשיל את שרווליו, ולהכניס את ידיו למעמקי הביוב המצחין? במה חטאתי, עוויתי ופשעתי? גם ציורים של "פירומנים" – המבקשים לכלות, להשמיד, לפגוע ברכוש ובנפש – אינם מאלה החביבים עליי. האם אי פעם השתמשתי בביטויים כאלה כלפי גופו של אדם או גופו של עניין שאיתו מצאתי עצמי בחוסר הסכמה בסיסי ומהותי? אדרבה, יצא מישהו ויעיד על כך.


שלל הדימויים האחרים גם הם זרים לרוחי ומקוממים אותי עד עִמקי נשמתי. מיהו אותו "מלך עירום" שמבושיו גלויים לעיני כול? מדוע להשתמש בשפה "ציורית" בוטה ונחרצת כל כך, שאין בה אלא ללבות שנאה, ריב ומדונים בתוך העם היושב בציון. האם אנו מוכרחים לנהל את השיח בינינו בצורה דמגוגית כל כך, ולגייס כל מכשיר רטורי – יהיה גס ככל שיהיה – כדי לנגח בו את הזולת ואת האחר? האם הרב או חסידיו מאמינים שגישה תוקפנית ומשולחת רסן מעין זאת תביא אותנו, אותם "תינוקות שנשבו", לראות את האור ולאמץ את הערכים שבשמם הם משתלחים בנו?


הלא זה עתה קבע הרב המלומד באופן נחרץ את הדיאגנוזה הסקלרוטית, בטענו שאיני אלא "חלק מתרבות הולכת ומתנוונת"; שאני נמצא ב"חולי עמוק עד מאוד". התרופה שהוא מציע, לדאבון לב, מרה – מרה עד מאוד, ואין בה כלל משום מתיקותה של היהדות.


רק פקחתי את עיניי והנה התברר לי באחת שאין הבדל ממשי ביני לבין כלבי המסור, התולה בי עיניים כלות ומתאווה לצאת לטיול הבוקר שלו; שכולנו סוג של בהמות – כל זאת בשם איזה "קִדמה" או "פרוגרס" שאין לי מושג קלוש מהו ומדוע הרב סבור שאני נגוע בו כמצורע. זאת ועוד, הרב גורס שאני משתמש באותם ערכים זרים שסיגלתי לעצמי כדי לקדם תוכנית עוועים שעושה שימוש ב"דרכי התעמולה שהופעלו על ידי משטרים טוטליטריים" אפלים מימים רחוקים (ואולי, למרבה החרדה, לא רחוקים כל כך). אני גם מואשם, רחמנא ליצלן, בכך שאני שואף לכונן "עולם חדש – גן עדן עליי אדמות". כבוד הרב, לי עצמי אין זכויות יוצרים על ציור "גן עדן" באשר הוא. "אדם חדש" הוא בוודאי פיקציה. האדם הישן – על הטוב והרע שבו – מספֵּק אותי בהחלט. מדוע הרב מבקש להכריז על "מלחמת אחים" בישראל של היום? האם הלקחים שהוא הרבה להטיף לנו בשמם – על הסיבות והנסיבות לחורבן בית המקדש, וכדומה – לא הופנמו על ידו עצמו?


מה שהרב מכנה "פסאודו-אידיאולוגיה" הוא אכן יותר מכול "מציאות מדומה", פרי רוחו; כל כולה קונסטרוקציה שלו ושל שותפיו לדרך, שבוודאי אינה נשענת על יסודות מוצקים המונחים על קרקע המציאות שבה אני, ידידיי ועמיתי חיים ואותה אנו חווים. הרב מטיח בנו שימוש ב"ניוּ סְפִּיק" [נדרשתי לנקד מילה מוזרה זאת, לטובת הציבור קורא העברית] – עד כמה אירוני שהוא עוטה אותה הגלימה שהוא יוצא בחרון אַף נגד הלובשים אותה כביכול. מתי החלטתם ששימוש בשפה דמגוגית כזאת מקנה לכם נקודות כלשהן בשיח הפנימי או החיצוני שאתם מנהלים? אני עצמי איני מאמץ אותם "דברים שאדם הגון לא היה מעלה על דעתו" לנהוג לפיהם, והייתי מצפה שגם אתם תימנעו מהם – מתוך כבוד והערכה עצמית, לא פחות מאשר מתוך כבוד והערכה לזולת או לאחר.


בסופו של יום, כיצד אתם מצפים שירגיש אדם שקוראים במצח נחושה "למגר" כל מה שיקר לו וקרוב לליבו [ואיני בטוח כלל שהרב מבין, או רוצה להבין לצורך העניין, אותם הערכים שאני מחזיק בהם ופועל בשמם, שהרי הוא מייצג אותם בצורה פלקטית ומעוות כל כך]. אני עומד מול הטקסט של כבוד הרב וליבי נחמץ.


הלל ויס ידידי: איני מכּיר אותם "אלפי המרצים" שאתה מדבר בהם. לימדתי לצידם של רבים במשך ארבעה עשורים, ומי שהדאיג אותי בדבריו ובהתבטאויותיו יותר מכול אינו דווקא זה "משולל הערכים" אלא אותם האנשים "טעוני הערכים" שהם נעלים בעיניהם עד בלי די ובאים לא פעם גם על חשבון קבוצות ויחידים אחרים על לא עוול בכפם. יהושע גרינברג היקר: רצוי לשוחח איתנו לעומק, כדי להבין באלה רעיונות "אנחנו שבויים", לפני שמצביעים על הדרך להתיר אותנו מ"בית האסורים". מיכאל בן חורין הנכבד: דיבוריי הם כאין וכאפס לעומת תילי-התילים של דברי הלהג שהרב משפע עלינו בחוברת זו. למה תלין עליי – הרי רובם של הדברים אינם אלא ציטוטים מפי הרב המלומד עצמו. יוסף שלמה רבין הנכבד: תודה מקרב לב על המחמאה כי "ברור שיש חילונים נורמליים כמוני". אם תתקרב ותעמיק את ההיכרות איתנו, ואני קורא לך ולכל המעוניין מכל לב לעשות זאת, אולי תמצא גם רבים אחרים שאיתם תוכל לנהל שיח פורה – הכולל, אגב, נכונות להאזין ואף להשתנות במקרה הצורך.


אתגר השיח פתוח לכול דורש. אני מתגייס אליו כחייל מן השורה כדי לקדמו בניסיון לאחות את הקרעים הפושים בחברה הישראלית המיוסרת והשסועה – ולהגיע לידי הכרה טובה יותר, אם כי לא בהכרח לידי הסכמה.

0 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0