• עידן ירון

"פרויקט המאה": דמוקרטיה ליברלית – חיים ומוות

הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק גיבש את המושגים המודרניים של דמוקרטיה ליברלית. הוא דחה מכל וכול את טענות "המלוכה בחסד האל", ודגל בממשל ליברלי שתפקידו לפקח על המרת הזכויות ה"טבעיות" בזכויות "אזרחיות". לוק גרס כי כתבי הקודש דורשים שהשלטון יתקיים בהסכמה של הנשלטים, ועמדתו הובילה למעשה לחילון של התחום הפוליטי. הוא צידד במגבלות על הכוח השלטוני, ובזכות של כל אדם לשפוט את מעשיו של השליט. הוא תבע להעניק זכויות אוטונומיות לכל בני האדם, ולא רק לשליט, לפעול במסגרת הפוליטית. לוק תפס את הזכות לשלטון כזכות קולקטיבית של בני האדם, שכולם שותפים בריבונות. התחום הפוליטי משותף לכל בני האדם, והסמכות השלטונית מופעלת בשמו של הציבור כולו. העובדה שאדם אחד הוא השליט ואחר אינו כזה אינה יוצרת אי שוויון, אלא בהיבט של חלוקת תפקידים חברתית פונקציונלית בלבד. מנקודת מבטו של לוק, תפקיד השלטון הוא, בראש ובראשונה, לשמור על זכויותיו ועל רכושו של כל אדם, על ידי כך שהוא מגן עליו מפני אלימות ומפני פגיעה בידי אחרים.


הליברליזם הקלסי הוא מערכת של עקרונות מנחים שראוי, לדעת המצדדים בו, לאמצם באופן אוניברסלי. בכלל אלה נמנים חירות אישית, אוטונומי של היחיד, שלטון החוק והגבלה של יכולת הכפייה של המדינה. הליברליזם מייצג עקרונות של שוויון חברתי, זכויות אדם ושיתוף פעולה בינלאומי. הליברליזם הוא האנטי-תזה לאוטוריטרייניזם, בהדגישו את חשיבות החופש האישי, המחייב את הגיוון הפלורליסטי ומעדיף יחידנוּת על פני ביטחון קולקטיבי.


אני סבור כי הדמוקרטיה זקוקה לליברליזם משום שבפני עצמה אינה אלא אמצעי ואינה מכוננת מטרות ערכיות מהותיות ומוגדרות. הליברליזם מציע את הערכים שלאורם יכונן המשטר הדמוקרטי. לפיכך, תפיסה ליברלית היא אינטגרלית לדמוקרטיה. בהתאם לכך, "דמוקרטיה אי‑ליברלית" כמוה כסתירה מהותית. מטבע הלשון "דמוקרטיה אוטוקרטית" אינו אלא פיקציה. ההסבר הדחוק כי מדובר בדמוקרטיה במובן הפורמלי או הטכני – שבה הרוב או נציגיו מפעילים סמכות בלתי מרוסנת בשם הקולקטיב – נראה יותר כאחיזת עיניים מאשר כתיאור נאמן של מציאות פוליטית. מוסכם כי בדמוקרטיה כזאת, אנשים עשויים להקריב את חירותם מבחירה למען התכלית המשותפת, או לדכא מיעוט לאומי, אתני, דתי או אידיאולוגי השוכן בקרבם. בכל מקרה, ברור כי דמוקרטיה כזאת אינה מהותית וכמובן אינה מתיישבת עם הערכים הליברליים.


שאלת עתידה של הדמוקרטיה הליברלית שנויה במחלוקת. כתב העת פורין אפיירס (גיליון מאי/יוני 2018) שאל בבירור: "האם הדמוקרטיה מתה?". עורך כתב העת הדגיש כי "הסכנות הדוחקות ביותר הניצבות בפני הדמוקרטיות הליברליות המובילות אינן חיצוניות אלא פנימיות. רונלד אינגלהרט ציין כי במשך העשור האחרון מדינות דמוקרטיות שוליות רבות הפכו לאוטוריטריות יותר; תנועות אוטוריטריות פופוליסטיות, המתאפיינות בשנאת זרים, התחזקו בכמה דמוקרטיות מבוססות – כולל צרפת, גרמניה, שוודיה, בריטניה וארצות הברית.


בשנתיים האחרונות התפרסם גל של ספרים המבכּה את הדמוקרטיה הליברלית ומסביר את הסיבות לקריסתה באזורים שונים ברחבי העולם. בנג'מין הֵאט מאוניברסיטת הרווארד תיאר בספרו מות הדמוקרטיה (2018) כיצד קרסה רפובליקת ויימאר וכיצד עלה היטלר לשלטון. לטענתו, דמוקרטיות אינן מתמוטטות בקול תרועה רמה, אלא בדממה, על ידי היחלשות מתמשכת של מוסדותיהן – במיוחד של שומרי הסף, מערכת המשפט והתקשורת, והתרופפות הנורמות הפוליטיות. סטיבן לוויצקי ודניאל זיבלט, מרצים לממשל מאוניברסיטת הרווארד, הדגישו בספרם כיצד דמוקרטיות מתות? (2018) את חשיבות כללי המשחק הדמוקרטיים. הם הסבירו כי החוק היבש אינו מספיק כדי לשמור על הדמוקרטיה, שכן גם משטרים פשיסטיים ופופוליסטיים אוטוריטריים החלו את דרכם בבחירות דמוקרטיות. הנורמות חשובות בעיניהם לא פחות מהחוקים, ועיקרון בסיסי הוא שהרוב שבשלטון חייב להתחשב בעמדות המיעוט.


מעל לכול, חיוני שדמוקרטיות ליברליות יבטיחו את עקרון השוויון האזרחי והפוליטי. אי-שוויון כלכלי או חברתי מכל סוג שהוא – לאומי, דתי, אתני, מגדרי או אחר – יתורגם בהכרח לפערים משמעותיים ביכולת ההשפעה הפוליטית וההשתתפות בניהול הקהילה הפוליטית.


חשוב להדגיש כי תנועות שונות מתנגדות בעיקר לדגם ה"ליברלי" של הדמוקרטיות המערביות – שהיה עד לא מזמן הקונצנזוס – ומציעות דגמים אחרים, שחלקם שומרים לכאורה על ההיבטים הפורמליים או הטכניים של הדמוקרטיה. אני מציע לייחד לתופעה זאת מונח מיוחד: "פופוליזם אוטוריטרי"; מכאן, המרחק ל"קְדם-פשיזם", ולעיתים אף ל"פשיזם" ממש אינו רב, כפי שאנסה להראות בהמשך.


* הכתבה מבוססת על: עמוס הופמן, "בין תנ"ך לפוליטיקה – המסכת הראשונה של הממשל המדיני בהקשר היסטורי", בתוך ג'ון לוק, המסכת הראשונה על הממשל המדיני. תל אביב: רסלינג, 2008; יורם פרי, "ימים אחרונים של הדמוקרטיה", הארץ, 15.8.2018; 55-7; Benjamin Carter Hett, The Death of Democracy: Hitler's Rise to Power and the Downfall of the Weimar Republic. New York: Henry Holt, 2018; "Is Democracy Dying?", Foreign Affairs 97 (3), May/June 2018; Steven Levitsky and Daniel Ziblatt, How Democracies Die. Portland, OR: Broadway Books, 2018.

24 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0