• עידן ירון

"פרויקט המאה": שתי תרבויות – "ימין"-"שמאל"

ההגדרה הדו-מפלגתית בארצות הברית מבחינה בין שני מחנות מקוטבים בעלי מיתוסים שונים – "המחנה הקונסרבטיבי" מצד אחד, ו"המחנה הליברלי" מצד אחר. אביא להלן את דעותיהם של הוגי דעות בולטים אחדים להבהרת עניין זה.


הסוציולוג האמריקני פיטר ל' ברגר הבחין בין שני כוחות מנוגדים בפוליטיקה האמריקנית – המקבילים במידה רבה לאלה של "ליברליזם" ו"קונסרבטיזם": האחד חותר ל"אבסולוטיזם" או ל"פונדמנטליזם" – תיקוף מיליטנטי ובלתי מתפשר של אמיתוֹת כאלה או אחרות; האחר חותר ל"רלטיביזם" – הדעה שאין דברים מוחלטים באשר הם, שאמיתוֹת מוסריות או פילוסופיות אינן נגישות ואולי אף מטעות.


הבלשן האמריקני ג'ורג' לייקוף קבע כי האמריקנים ניצבים כיום בפני שתי מערכות של בחירות מוסריות, שכל אחת מהן מובילה את האומה בכיוון מנוגד: "קונסרבטיזם" ו"ליברליזם". אלו מהוות תפיסות עולם קוטביות בכל רמה של המוסר הבסיסי – הבַנוֹת מנוגדות של מה שנכון ומה שלא נכון. לטעמו, הצורך להבין את השבר בין שני המחנות גדל והולך, לא רק בארצות הברית אלא גם במדינות רבות אחרות – בוודאי שבכלל זה גם בישראל. כפועל יוצא מתפיסות עולם מוסריוֹת שונות, שהן ביסודן לא-מוּדעוֹת, קונסרבטיבים וליברלים רואים את העולם בצורה שונה; והיכולת של מחנה אחד להבין את האחר מוגבלת. קונסרבטיבים נוטים לדבר על מִשמעת ועל נוקשוּת; ליברלים – על אחריות חברתית, על זכויות ועל חירויות הפרט.


ברוס פלמינג, פרופסור לספרות אנגלית באקדמיה הימית האמריקנית, הציע הבחנה נרחבת בין תפיסות העולם ודפוסי החשיבה של קונסרבטיבים לעומת ליברלים. הוא הדגיש כי לתפיסות העולם הקונסרבטיבית והליברלית מכנה משותף מצומצם מאוד. קונסרבטיבים מתמקדים יותר בקבוצה, ובעיקר בלאום, מאשר ביחיד. הם מדגישים המשכיוּת מעל לכול. הקונסרבטיבים רואים במסורת טוב מוחלט, מכיוון שהיא מאפשרת לשלוט בעתיד ולחזות אותו. הם מדגישים מעשים, וחשיבתם אולטימטיבית. כל יחיד מוגדר ביחס למעשה מוחלט חיצוני. קונסרבטיבים טובים יותר מאשר ליברלים בהשגת מטרות, בהתמקדות מתמשכת, בגילוי אופטימיוּת ובהסתכלות מעבֵר ליחיד. הם מדגישים את הזכות לחיים ואת הצורך להכּיר באלוהים. לעומת זאת, ליברלים מתמקדים ביחיד יותר מאשר בקבוצה או בלאום. הם מדגישים מעל לכול יכולת שינוי. הם מטילים ספק במסורת, מכיוון שהיא מחניקה כל יוזמה ושינוי. ליברלים מדגישים מילים וחשיבתם יחסית. כל יחיד מוגדר בהתאם ליחסיו עם אחרים. ליברלים טובים יותר מאשר קונסרבטיבים בהערכת השפעות ארוכות טווח, בהכּרה בחסמים בעולם שיש להסירם מִבנית, וברגישוּת לשוֹנוּת היחידנית של אנשים ומצבים. ליברלים מדגישים את הבחירה, ואת ההפרדה בין דת למדינה.


הפסיכולוג של המוסר ג'ונתן הייט הסיק מתוך ההתנסות האמריקנית – שמתאימה ככל הנראה במידה רבה גם לזו הישראלית – כי הנרטיב של "השבט הקונסרבטיבי" שם דגש על "נאמנוּת" (לדוגמה, מניעת ביזוי הדגל); "סמכוּת" (לדוגמה, מניעת חתירה תחת המשפחה והמסורת); "קדושה" (לדוגמה, מניעת החלפת האלוהים במתירנוּת). לעומת זאת, "השבט הליברלי" מגלה בדרך כלל חשדנוּת כלפי נאמנות, סמכות וקדושה, ולעיתים אף מתקשה להבין כיצד יסודות אלה מתקשרים למוסר. במקום זאת, חבריו מדגישים את רגשותיהם העמוקים כלפי סבל אנושי, וקוראים להוגנוּת חברתית.


* הכתבה מבוססת על: Peter L. Berger, Between relativism and Fundamentalism: Religious Resources for a Middle Position. Michigan: William B. Eerdmans Pub. Comp., 2010; Bruce Fleming, Why Liberals and Conservatives Clash. New York: Routledge, 2006; Jonathan Haidt, Can't We All Disagree More Constructively? New York: Vintage Books, 2012; Jonathan Haidt, The Righteous Mind: Why Good People are Divided by Politics and Religion. New York: Pantheon Books, 2012a; George Lakoff, Moral Politics: How Liberals and Conservatives Think. Chicago: The University of Chicago Press, 2016; Milton J. Yinger, "Contraculture and Subculture", American Sociological Review 25 (5), October 1960: 625-635.

0 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0