• עידן ירון

"פרויקט המאה": מחושך לאור

לאחר כחצי עשור של השתקעת בימין הרדיקלי והקיצוני בישראל, אני יוצא לאור ומביא כאן את רשמיי והערכותיי. נקודת המוצא שלי היא ההנחה שהיחסים ההדדיים בין בוחרי "ימין" לבין בוחרי "שמאל" מתאפיינים במידה רבה על ידי "בורות" (ignorance – היעדר ידע). תקופתנו ככלל נודעת כ"עידן הבורות"; אנו חיים ב"תרבות של בורות". תרבות כזאת הפכה במידה רבה לעמדה אידיאולוגית של ממש.


סוג הבורות המעוררת דאגה יותר מכול היא "בורות ציבורית" – בורות נרחבת החורגת מתופעה של יחידים, מתפרסת על פני ציבורים גדולים ומתייחסת לסוגיות ליבה של חיינו המשותפים. בהקשר זה, "בורות פוליטית" מדאיגה במיוחד. משטר דמוקרטי מסתמך, באופן תיאורטי לפחות, על עמוד התווך של אזרחים מיודעים ונאורים. עדויות אמפיריות מרחבי העולם מורות על כך שבורות פוליטית היא תופעה נרחבת ביותר, ולפיכך מציבה אתגר משטרי ממשי. ברוב המדינות הדמוקרטיות – ובכלל זה בישראל, בדומה לארצות הברית – קיימת הכרה גוברת בסיכונים הכרוכים בבורות פוליטית.


כדי שהדמוקרטיה תעבוד, על המצביעים להיות בעלי ידע פוליטי יסודי. ידע פוליטי כזה מתמצה בין השאר בהבחנה בסיסית בין "קונסרבטיזם" לבין "ליברליזם" או בין "ימין" לבין "שמאל" לגווניו בישראל. הכרת משמעות ההבחנה הזאת – בדומה לאחרות – חיונית מכיוון שהצבעה אינה בחירה אישית טהורה שמשפיעה על המצביע בלבד; היא עשויה להשפיע – לפחות ככל שמדובר במצבים "על חודו של קול" (כפי שראינו כדוגמתם בבחירות האחרונות) – גם על חיי מיליוני בני אדם אחרים.


מדוע מתקיימת "בורות פוליטית"? נראה כי התופעה הזאת היא לעיתים קרובות עמדה מתגוננת המאומצת מתוך מניעים דתיים פונדמנטליסטיים או מתוך אמונות פוליטיות אידיאולוגיות דוגמטיוֹת. כתוצאה מכך, רבים מכחישים כל עדוּת המפריכה אמונות מבוצרות. הבורות כרוכה בחוסר אמון כלפי מקורות מידע המוכרים כאמינים, ודחיית שיקולים רציונליים רלוונטיים לעיצוב אמונות. ממצאים ומסקנות מתקבלים באופן בררני, כדי שיתאמו למחויבויות דתיות או אידיאולוגיות יציבות וקבועות.


בורות מדומה לחשכה. כאשר זו שולטת בכיפה – כפי שאנו חוזים בספרו הקודר של ג'וזף קונרד לב החשכה – התוצאות עלולות להיות הרסניות. הג'ונגל הבלתי חדיר, שמופיע בתיאורו של קונרד, התברר כ"אחד המקומות החשוכים שעל פני האדמה". התבצע בו "שוד אלים, רצח חמור בקנה מידה גדול", אשר נערך "בעיוורון – כיאה למתמודדים עם חשכה".


אני שואף – ממש כמו קונרד – להשתמש בכוחה של המילה כדי לגרום לאנשים להקשיב, להרגיש ובראש ובראשונה – לראות נכוחה. במקום לספר את הסיפּוּר בחשכה, גיבורו של קונרד מבקש לשפוך אור על המציאוּת; זאת בהנחה שראייה אינה אלא הבנה. בעבודתי אני מנסה לצמצם את "פערי הידע", קודם כול אלה שלי עצמי, ואחר כך – אולי גם אלה של אחרים. בכך, כמקווה, נוכל כולנו לקבל החלטות ולנהל את חיינו באופן מושכל יותר.


בהקשר זה, אני מזדהה עם קביעתו של תומס פרידמן בספרו האחרון, תודה שאיחרת, כי המערכת הדמוקרטית שלנו יכולה לפעול רק אם הבוחרים יודעים כיצד פועל העולם, כדי שיוכלו לקבל החלטות נבונות בשאלות של מדיניות ולא יהיו טרף קל לדמגוגים, לאידיאולוגים קנאים או למפיצי תיאוריות קנוניה, המבלבלים את דעתם במקרה הטוב, או מוליכים אותם שולל בכוונה במקרה הגרוע. פרידמן מצטט את מַארי קירי בעניין זה: "אין בחיים שום דבר שצריך לפחד מפניו, צריך רק להבין אותו. זוהי השעה להבין יותר, למען נפחד פחות".


* הכתבה מבוססת על: תומס ל' פרידמן, תודה שאיחרת. רמת השבים: אריה ניר, 2019; ג'וזף קונרד, לב החשכה (תרגמה מאנגלית: אופירה רהט, אחרית דבר: הלל מ' דלסקי). ירושלים: כרמל, 1999;Daniel R. DeNicola, Understanding Ignorance: The Surprising Impact of What We Don't Know. Cambridge: MIT Press, 2017; Ilya Somin, Democracy and Political Ignorance. California: Stanford University Press, 2016.

34 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0