• עידן ירון

במקום הקדמה: כיצד כותבים יצירה ברוח הג'אז

את הגישה לכתיבה ברוח הג'אז אני חב, בין השאר, למשורר ולפרופסור לאנגלית מאוניברסיטת מונטנה שבארצות הברית ריצ'רד הוגו (1982-1923). הוגו זכה להכרה לאומית גם בשל מינויו כשופט בסדרת משוררים צעירים של אוניברסיטת ייל. אני רואה זכות לעצמי להציג בקצרה את המשורר החשוב והזנוח הזה, ולהביא מעט אזכורים מהרהוריו לגבי היצירה השירית.




על ריצ'רד הוגו


"סופר אינו נולד או נעשה, אלא נכתב".

(ריצ'רד הוגו[1])


ריצ'רד הוגו עסק במרחב ובמקום. הוא נודע בעיקר כמשורר אזורי, ורבים משיריו המפורסמים מכוּנים בשמות של עיירות או סימני‑נוף במונטנה. ספרו הקלסי The Triggering Town – העושה שימוש בעיירות שונות כמעוררות יצירתיוּת – כולל עצות מרתקות, מוזרות ומעשיות לכתיבה יצירתית. עצותיו תואמות לא פעם את "רוח הג'אז", כפי שהיא מוצגת כאן, ולפיכך שיבצתי אותן פה ושם בטקסט.


הוגו היה חובב מוזיקה. הוא סבר כי "כל אמת צריכה להתאים למוזיקה". כאשר תר ברחבי מונטנה בחיפוש אחר מקומות ומצבים העשויים לעורר בו השראה לכתיבת שיר, הוגו נהג להקשיב לבני גודמן בטייפ של הביואיק בעלת הגג הנפתח האהובה עליו. הוגו היה חובב ג'אז. הוא העיר: "חשתי אז שאמנים, סופרים ונגני ג'אז נגועים בסוג מוזר של קסם, ושאם אוכל ליצור קשר עם אחד מהם חלק מהקסם יעבור אליי".[2] הוא קרא לתלמידיו "להשתמש בשפה לצורך העלאת רצפי קול, כמו בג'אז טוב".[3]


מלחין הג'אז, הפסנתרן והמוזיקאי האלקטרוני ויין הורביץ (Horvitz) כתב ב-2005 אלבום בשם: Some Places are Forever Afternoon (11 Places for Richard Hugo. הוא לקח את השירים של הוגו ומיקם אותם מחדש בנוף של המוזיקה. כל יצירה מושפעת משורה אחת בשיר של הוגו – שבה השתמש ככותר, ואז נתן דרור לדמיונו. הורביץ סיפר: "הוגו אהב ג'אז. האיכות האלתורית שלו הייתה מושכת בעיניי. כפי שהוא ניסח זאת: 'פשוט תן לשורה אחת להוביל לאחרת'". כדי להכין עצמו, הורביץ יצא למסע חקר עם בתו לאורכה ולרוחבה של מונטנה. בהופעה, כל שיר נקרא לאחר המוזיקה המולחנת המתאימה.


ויין הורוביץ מנגן משירי ריצ'רד הוגו

מוּבאוֹת מהגותו של ריצ'רד הוגו


"השירה צומחת מן החוויה – תהיה ממשית או דמיונית".[4]


"סיים את [היצירה] ראשית לכול, ורק אז דאג – אם אתה חייב – האם פעלת באופן נכון או שפוי".


"אם אתה כותב באופן שבו אתה צריך לכתוב, אינך יודע מה יופיע על העמוד עד שזה מצוי שם; גילוי נותר האידיאל".


"אינך חייב למציאות דבר; אתה חייב הכול לאמת של רגשותיך".


"אם אינך מסתכּן ברגשנוּת, אינך קרוב לעצמי הפנימי שלך".


"מקריוּת מוצלחת מתרחשת לעיתים רחוקות ללא עבודה קשה".


"הפוך את הנושא של המשפט הבא לשונה מהנושא של המשפט שזה עתה יצרת. כדי ליצור לכידות, הסתמך על המִקצב, הטונליוּת והמוזיקה של השפה. אי אפשר לכתוב רצפים חסרי משמעות. במובן מסוים, הדבר הבא תמיד שייך. בעולם הדמיון, כל הדברים שייכים זה לזה [...]. הכוח המחבר הוא אופן היצירה שלך, ולא חיבור הגיוני כלשהו".


"המשורר עשוי שלא להיות מודע לשאלה מהו הנושא הממשי של היצירה, אלא רק להיות בעל תחושה אינסטינקטיבית שזו עשויה".


"אם אתה שואל שאלה, אל תשיב עליה או השב על שאלה שלא נשאלה [...]. אם אתה יכול לענות על שאלה, ההשבה עליה היא זמן מבוזבז".


"ידיעה עשויה להיות דבר מגביל [...]; ניחוש מותיר לך אפשרויות רבות יותר".


"אני מתחיל לעיתים קרובות בהערות אלו בכיתת המבוא לכתיבת שירה: לעולם לא תהיה משורר עד שתכּיר בכך שכל מה שאני אומר היום וברבע הקרוב הוא שגוי. הוא עשוי להיות נכון לגביי, אך שגוי לגביך. בכל רגע, מבלי לרצות בזאת, אני אומר לך לכתוב כמוני; אבל אני מקווה שתלמד לכתוב כמוך. במובן מסוים, אני מקווה שלא אלמֵד אותך כיצד לכתוב אלא כיצד ללמד את עצמך כיצד לכתוב. בכל עת, ודא ש"גלאי השטויות" [crap detector] שלך פועל. אם אני אומר משהו שמסייע, טוב ויפה. אם מה שאני אומר אינו מסייע, הנח לזה. אל תתחיל להתווכח. ויכוחים הם עקרים ומרחיקים אותנו מתכליתנו [...]. אם אינך מסכים עימי, אל תקשיב. חשוב על משהו אחר".


"כיתת כתיבה יצירתית היא בין המקומות היחידים שבהם חייך עשויים להיות לקוחים ברצינות".


"נאמר על נגן הטרומבון לוּ מקגריטי: 'הוא יכול לנגן בכל תזמורת סימפונית במדינה; אבל כאשר הוא מקבל קטע סולו בביצוע ג'אז, הוא שוכח כל מה שהוא יודע'.


"כאשר רכשת מידה מסוימת של טכניקה, אתה יכול לשכוח אותה [במהלך הביצוע]. התמרונים שהם שלך באורח טבעי נותרים איתך, ויופיעו באופן מסתורי כאשר יידרשו".


[1] Hugo 1992


[2] Hugo 1992


[3] Hugo 1977


[4] Hugo 1979

5 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0