88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

בית הספר – מבנה מינימלי

עודכן ב: 18 מאי 2019

מטפורות כמבנה מינימלי

מבנה מינימלי בארגונים עשוי לכלול "אני מאמין" (credo), סיפורים, מיתוסים, חזונות, סיסמאות, הצהרת משימה וסימנים מסחריים.[1] מטפורות עשויות לשמש מִבנה תודעתי מינימלי – משתמע ומרומז – שיגשר בין השגת המטרות של הקולקטיב החברתי ובין הבטחת המטרות האישיוֹת. מטפורות מאפשרות לעצב מחשבות, תפיסות עולם ופעולות נלוות.[2] הן עשויות להציע תובנות, בהנחותן פעולה עתידית ובהעצמתן לכידות קבוצתית נחווית.[3] להבנתי, אחת הדרכים להשיג "מכנה משותף" היא שימוש במטפורות מעין זו שהוצגה כאן – "מטפורת הג'אז".

"מטפורה מחוללת" (generative metaphor), כדוגמת "מטפורת הג'אז" – המטפחת במכוון עיצוב של התנסויות ושיפוטים חדשים – היא הזמנה לראות את הדברים באור חדש, ליצור תרחישים חדשים של פעילות עתידית ולהתגבר על היבטים שבהם שוררת נוקשות יתר.[4] ככל שמטפורה כזאת מוכּרת ומוערכת על ידי השותפים לארגון, כך היא עשויה להציע מבנה – חמקמק ככל שיהיה – שייצור באופן מתמשך פעולות גומלין משמעותיות, לכידות ומתואמות בין שותפיו. מטפורה מחוללת מסוג זה – כאשר היא משמשת כ"מודל השלכתי" (projective model) המסייע להבין, לפרש ולמסגר מצבי אי ודאות[5] – מספקת תנופה לשינוי, לרפורמה, להרהור, ליצירתיוּת ולבחינה ביקורתית.


פרידריך ניטשה גרס במסתו "על האמת והשקר במשמעות לא מוסרית" (1873) כי המטפורות מוּמצאוֹת על ידי בני אדם – נוצרות מתוך הסכמה כללית כדי לסייע בתקשורת בין-אישית; אבל בני אדם שוכחים זאת במהרה, ומאמינים שהן "אמיתיות" ומתאימות למציאוּת. ה"אמת" היא למעשה "צבא נייד של מטפורות [...], בקצרה – סכום של יחסים אנושיים שהועצמו, הועתקו וקושטו פואטית ורטורית, ולאחר שימוש מתמשך נראות מוצקות, קָנוניות ומחייבות [...]. אמיתות הן אשליות ששכחנו שהן כאלו; מטפורות שחוקות ללא עוצמה חושית; מטבעות שהאיור הטבוע בהן נשחק עם הזמן, ועתה הן נחשבות כמתכת בלבד ולא עוד כמטבע".[6]


אולם ללא קשר לערך האמת שלהן, מטפורות – בשל אותם המאפיינים שציין ניטשה – עשויות לשמש "מבנה מינימלי" בעל משמעות רבה.[7]


מבנה מינימלי בבית הספר

למרות שהג'אז מדגיש את הדינמיוּת ואת הזרימה, אין פירוש הדבר שיישום גישת האלתור כמוה כנטישה מוחלטת של המבנה, הכללים, הנהלים, המוסכמות והשגרות. כדי שהג'אז יפעל, המבצעים צריכים לחלוק מערכת של מוסכמות חברתיות הנלמדות באמצעות תהליך של חִברוּת מקצועי. מוסכמות אלו בדרך כלל אינן כתובות, אלא הן הפרקטיקות הסמויות של תרבות הנמסרת בעל פה. למרות שהמבצעים צריכים ללמוד מוסכמות אלו לפני שהם יכולים לעסוק באלתור יעיל, המוסכמות אינן מגבילות אלא בעיקר מאפשרות – הן מגבירות את היצירתיוּת הקבוצתית ואת האלתוריוּת. לפיכך, הן אינן הופכות את הביצוע למובנה ומוכתב יותר מראש; הן מביאות פרדוקסלית לתוצאה ההפוכה – הפיכת הביצוע לשיתופי יותר, מאולתר יותר ומתחולל יותר. לפיכך, הכללים והמוסכמות מובילים ליצירתיות קבוצתית רבה יותר מאשר זו שהייתה מתקיימת בלעדיהם.[8]


יש להדגיש כי פעילות אקראית אינה יוצרת לכידות ומשמעות אלא רעש בלבד. לפיכך, נדרש "מבנה מינימלי".[9] האלתור עצמו הוא יצירתיות ספונטנית במסגרת מגבלות מסוימות – מוסכמות סגנוניות וכללים משתמעים – שבלעדיהן הוא לא יהיה מובן ומשמעותי. עם זאת, מגבלות אלו עדיין מאפשרות מספר אינסופי של אפשרויות, כשם ששפה עם מספר מוגבל של מילים ומערכת סופית של כללים תחביריים עשויה עדיין לאפשר מספר לא מוגבל של משפטים.[10]


ארגונים, ובכללם ארגונים חינוכיים, זקוקים הן למבנים והן לשִׁגרות. בעיה מתעוררת כאשר הם נסמכים יתר על המידה על שגרות (פועלים במתכונת של תזמורת סימפונית), בעיקר במצבים שבהם נדרשת חשיבה אחרת (המתאימה להרכבי ג'אז). כדי להגיע לביצוע ג'אז יש לקבוע אילוצים מסוימים שאינם עומדים למשא ומתן, כך שהכאוס יוביל למוזיקה ולא לרעש חסר פשר. "מבנה מינימלי" מעניק ערך לעמימוּת יותר מאשר לבהירוּת ומשַמר את התלות-ההדדית ואת הפרדוקס מעבֵר לסגירוּת-יתר, בנקודת איזון שברירית בין אוטונומיה לבין תלות‑הדדית.[11]


אם נבחן לעומקה את תרבות הרכבי ג'אז, ניווכח במהרה כי כללים – חמקמקים ולא-כפייתיים ככל שיהיו – מגדירים כמעט כל היבט של התנהלותם. עם זאת, הֶרכּבים כאלה מתייחדים בכך שהכללים מיושמים באופן גמיש במיוחד, ולעיתים אינם מיושמים כלל.[12] הג'אז מתאפיין אם כן ביחסים פרדורקסליים לכאורה בין חוסר מבנה לבין מבנה.[13]


הצלחה בג'אז, כמו במסגרות אחרות, תלויה ביכולת ליצור סביבה ארגונית שבה ההיררכיה המבנית, התפקידים והכללים ישרתו את התפתחות הרעיונות ואת האנשים שיוצרים אותם, ולא להפך.[14] המפתח מצוי בפיתוח דפוס של "גמישות במסגרת מגבלות". נדרש אם כן מכנה משותף שיעבור כחוט השני לאורך הארגון. השאלה היא עד כמה מכנה משותף זה צריך להיות גמיש. חשיבה אִלתורית תציע כי הסדרים קשיחים מדי מסוכנים לא פחות מאשר חוסר הסכמה, מכיוון שהם מוֹנעים גיוון רעיוני. במקום למנוע חילוקי דעות ואי הסכמות, ראוי לעודד אותם כדי ליהנות מן הפוטנציאל הגלום בהם. המפתח הוא להבטיח מידה מספיקה של הסכמה כללית לגבי הגרעין החיוני, במקום לשאוף לבהירות ולהסכמה על כל עיקרון ועל כל צעד ושַעל שהארגון נוקט.[15] לפיכך ברור כי "הסכמה כללית" בהקשר של הג'אז אינה תמיד שאיפה מוחלטת; הסכמה רבה מדי עשויה למנוע חדשנות ויצירתיות. ההנחה הבסיסית של תרבות הג'אז היא שכאשר שני אנשים אינם מסכימים איש עם רעהו – שניהם צודקים. בהתאם לכך, ארגונים כאלה סובלניים כלפי אי הסכמה ומחלוקת, ואף מעודדים אותן.


בחזונו של בַּארט, קבוצות-מיזם בארגון ג'אז לא ינבעו מתכנון מופשט מראש אלא יתחוללו ככל שהמצב ידרוש זאת. קבוצות כאלו יתגבשו כדי להתמודד עם סוגיות מוגדרות ולשרת תפקודים מסוימים, ויתפוגגו עם השגתם. האסטרטגיה גם היא תנבע מתוך העשייה. שותפים בעלי מומחיויות שונות יתקשרו זה עם זה באופן קבוע, ויַחלקו תובנות באורח הדדי. הארגון ייצור קווים מנחים מינימליים שיאפשרו לשותפים לכוון עצמם למצבים ממשיים ולעקוב אחר תחושותיהם כדי לתרום ככל שיידרש. אנרגיה תעלה ותרד; תתקיים תחושה של גילוי משותף ככל שיחידים וקבוצות יצעדו בעקבות שאיפותיהם או ייענו לאתגר הסתגלותי. השותפים יתמודדו עם מצבים קשים לתפיסה, יעבּדו רעיונות ויבחנו אפשרויות פעולה, ולבסוף – לאחר השקת פעולה ארעית – יגַלו אפשרויות חדשות. הַכְתָּבות מלמעלה יתקבלו בחשדנות, מחשש שאלו ישבשו תהליכי הענקת משמעות. השותפים יַעבדו על מיזמים רבים בו-זמנית, ויהיו חברים בצוותים חופפים אחדים. יתקיים שיח מעֵבר לצוותים ולבעלי תפקידים מוגדרים, שיושתת על סקרנות. הסגת גבול תתקבל בהבנה, ולעיתים אף בברכה. המנהלים והשותפים האחרים יעסקו בדיאלוג ובמשא ומתן מתמיד, וייצרו מרחבים משותפים לקבלת החלטות המבוססות על מומחיוּת, חדשנוּת ויצירתיוּת, ולא על עמדה במִדרג הארגוני.[16]


מבנה מינימלי נדרש גם בעשייה החינוכית. דיואי סבר כי חופש מחייב אחריות ומודעות לתוצאות הפוטנציאליוֹת של בחירה ועשייה. אם אנו מותחים את החופש רחוק עד כדי כך שלמורה אין כל רעיון או מטרה שאליהם הוא מתכוון שהתלמידים ישאפו, העבודה תהיה אקראית כל כך עד שמטרתה – ההגשמה של פעולה אנושית על ידי התלמיד – תאבד.[17]


בבית הספר, "מבנה מינימלי" יפורש על ידי השותפים – מנהלים, רכזים, מורים, תלמידים – באופן חמקמק ולא כפייתי, תוך הגברת העמימות והאפשרות למגוון פרשנויות. מבנה כזה ייצור מרחב לאלתור ומכאן גם ליצירתיות ולחדשנות.[18]


לכידוּת

מבנה מינימלי מוביל ל"לכידוּת" (coherence). לכידות נועדה למקד את הכיוון המערכתי, לטפח תרבות שתפנית, להעמיק את הלמידה ולהבטיח אחריות. היא יוצרת קבוצות חזקות ובו‑זמנית יחידים חזקים. לכידות מחייבת בניית משמעויות, יכולות ומחויבויות לפעולה משותפות. דימויים של לכידות משמעם הענקת משמעות, היצמדות הדדית וחיבור; אולם, יש להדגיש, לכידות אינה מִבנה במובן המקובל – אלא אולי "מבנה מינימלי". היא מהווה עומק הבנה משותף באשר לתכלית העבודה ולטבעה; מה שמצוי בשכלם ובנפשם של בני אדם יחידנית וקולקטיבית.[19]


למרות שכל מבצֵע עשוי להיות בעל פרשנות שונה למדי של מה שמתרחש ולאן הביצוע מתקדם, המבצעים מסוגלים ליצור קולקטיבית ביצוע לכיד. כדי להבין זאת עלינו לחשוב על אינטר-סובייקטיביוּת כתהליך של תיאום של תרומות יחידניוֹת לפעילוּת משותפת. המבצעים מאזנים בהתמדה בין לכידוּת לבין חדשנוּת; הם שואלים חומרים מפסוקים קודמים, ואז משנים אותם. כמובן, מה שנחשב ללכיד עשוי להשתנות בכל הופעה ובין הסגנונות השונים, ומידת האילוצים הנכפים של ההתחוללות עשויה להשתנות משמעותית.[20]


כדי להישאר מוזיקלי, המבצע מחויב ליצור משהו ששומר על לכידות מוזיקלית.[21] אחרי הכול, שום דבר אינו יכול להיות יצירתי ללא שלמוּת או אחדוּת מבנית כלשהי. המבצע נדרש לעצב את המוזיקה ולהשתמש באינסטינקט ובניסיון שלו כדי ליצור הצהרה מוזיקלית לכידה. לצורך זה מתחייבת גם שפה משותפת בין חברי ההרכב".[22]


[1] Weick 1990


[2] Tynan 2008


[3] Klagge 1997; Dodd 2002


[4] Barrett & Cooperrider 1990


[5] Schön 1979


[6] Nitzsche 1976: 46-47


[7] מכתר 2017.


[8] Sawyer 2010


[9] Pasmore 1998: 563


[10] Berkowitz 2010: 1, 2


[11] Barrett 2012


[12] Gioia 2016


[13] Hatch 1999: 77


[14] Gold & Hirshfeld 2005


[15] Barrett 2012


[16] Barrett 2012


[17] Simpson & Stack 2010


[18] Hatch 1999: 77, 83


[19] Fullan & Quinn 2016


[20] Sawyer 2010


[21] Sawyer 2010


[22] ראו Gluck 2016.

21 צפיות