88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

בשבח הבורות – IV: מסעותיי עם אליס ובילבו – בחיפוש אחר ישראל

בפוסט הקודם הזמנתי אתכם לצאת ל"טיול". לשם הגילוי הנאות, אקדים ואומר שאני יוצא עם שני ידידיי – כלביי הנאמנים. התרצו עדיין להצטרף אליי?


אגלה לכם סוד נוסף: אני יוצא ל"טיול" במשמעות ששיווה לו מיודענו הנרי דייוויד תורו. הטיול או המסע הוא דרכי להרהר במהותו של בן האנוש ובדרך שבה בני אנוש מבטאים עצמם בעולם. הטיול מציין את חופש המחשבה והדיבור. מבחינת תורו, יציאה לטיול היא פעולה של הגות, עיון ואף תפילה.


טיוליי שטופי השמש אינם דומים לאלה של ז'אן-ז'אק רוסו, מחבר "הזיות של מטייל בודד". הספר הקודר הזה נפתח במילים: "הנני לבד אפוא בעולם. ואין לי עוד לא אח, לא רע, לא ידיד ולא שום חברה אחרת מלבד עצמי".


כלביי הם ידידים ורעים נאמנים. הם נלווים אליי בחפץ לב. לעולם לא יפנו גבם אליי – כמו בני האדם בסביבתו של רוסו, ש"ביקשו להם את המכאוב האכזר מכול לנפשי הרגישה, וניתקו בכוח את כל הקשרים שחִבּרוני אליהם".


הסופר האמריקני הנודע ולימים חתן פרס נובל, ג'ון סטיינבק, יצא "בגיל מתקדם" לדבריו – 58 בסך הכול... – למסע ברחבי ארצות הברית. כשותף אידיאלי, הוא לקח איתו את צ'רלי, הפודל הצרפתי הגדול שלו, "ידיד טוב ובן-לוויה מסור". צ'רלי היה נאמן לזהותו הכלבית: "כאשר אדם זר פנה אליו בדיבור תינוקי – הוא התעלם ממנו, שהרי צ'רלי אינו בן אנוש. הוא כלב, והוא אוהב זאת כך. הוא חש שהוא כלב ממעלה ראשונה, ואינו חפץ להיות בן אדם ממעלה שנייה".


כאשר סטיינבק קיבל את פרס הנובל בשטוקהולם שבשוודיה, הוא נשא נאום נלהב שבו טען: "תפקידו עתיק הימים של הסופר לא השתנה. הוא אחראי לחשיפת כשלינו החמורים, תוך גילוי חלומותינו האפלים והמסוכנים – כל זאת, כדי שנוכל להשתפר". אולם בתיעוד המסע – בדברים שאין כמוני להזדהות איתם במסגרת המסע האישי והמקצועי שאני מנהל בחיפוש אחר ישראל – הוא כתב: "מתחילתו ועד סופו, לא מצאתי זרים כלשהם. אם הייתי מוצא כאלה, הייתי מדווח עליהם באופן אובייקטיבי כדבעי; אבל הם בני עמי וזוהי מדינתי. אם מצאתי עניינים שראוי לבקרם ולהוקיעם, הרי שהיו אלה נטיות המצויות בה במידה גם בי עצמי".


מעבֵר לעצם היציאה למסע – כדברי תורו, ואולי חשוב לא פחות מבחינתי – "מסעותינו אינם אלא סיורים שעם ערב חוזרים מהם אל האח המבוערת, אל הבית שממנו יצאנו". אני מתנחם אם כן באותו "חדר מחומם היטב", חדר העבודה, שבו מתנהלת מלאכת הקודש של הכתיבה – אותו "חדר משלך", לו ערגה הסופרת האנגלייה המופלאה וירג'יניה וולף.


חשיפה: בנוסף לכלביי הנאמנים, נלווה אליי – או, ליתר דיוק, נתלה על צווארי – במשך שנים ארוכות כלב נוסף: הכלב השחור. להרחבת הנושא הזה נדרשת סדרת כתבות נוספת, שתופיע בקרוב ממש.


* כתבה זאת מבוססת על: הנרי דייוויד תורו, טיול (תרגמה מאנגלית סיגל אדלר, הקדמה אמילי בודק). ירושלים: כרמל, 2006; ז'אן-ז'אק רוסו, הזיות של מטייל בודד (תרגמה מצרפתית איריס עקרבי, אחרית דבר ברוניסלב בַּצ'קו). ירושלים: כרמל, 1992; וירג'יניה וולף, חדר משלך. תל אביב: משכל, 2004; John Steinbeck, Travels with Charley in Search of America (with Introduction by Jay Parini). New York: Penguin Books, 2000.

14 צפיות