• עידן ירון

בשבח הבורות – III: מִיֶדַע לבורות שימושית

כאשר פרשתי מעבודתי יכולתי להשיל מעליי את הידע – ואת הכוח המזוהה איתו – ולאמץ לפחות קורטוב של בורות שימושית. את המושג המתעתע הזה טבע הסופר האמריקני הנרי דייויד תורו, מחבר "וולדן" [חיים ביער].


"בורות שימושית" היא, בניסוח של תורו, "ידע מרהיב, ידע שימושי במובן נשגב יותר"; זאת בניגוד למרבית "אותו ידע-לכאורה שאנו מתפארים בו, אם לא התרברבות שאנו יודעים משהו, השוללת מאיתנו את היתרון שבבורותנו בפועל". תורו הציע את התובנה כי "מה שאנו מכנים ידע הוא לעיתים קרובות בורותנו החיובית; הבורות היא ידיעתנו השלילית".


כאשר עמדתי כמרצה לפני אולם דחוס – ולעיתים קרובות מחניק – ציפו ממני להציג לעיני כול את "הבורות החיובית" ולאו דווקא את "הבורות השלילית" שלי – שהיא מקיפה לאין ערוך, ובדרך כלל מבוססת הרבה יותר. כמרצה ניצבתי, בעזות מצח, בפני תלמידיי ושיננתי קטעים מ"ספריית המדעים" שאינה אלא – להבנת תורו – "אוסף עיתונים מקוטלגים" [לפחות בתחומים ה"רכים", שאני – כמו עמיתיי – משוקעים בהם].


כאשר פרשתי מהוראה, יכולתי לחזור ולהתנאות בבורות השימושית הנרחבת שלי. "באביב ימיו" – כתב תורו, כאילו הוא מכוון אליי ממש – "הוא יכול לצאת לשוטט ולרעות בשדות המחשבה העצומים, לכאורה כמוהו כסוס היוצא לרעות באחו ומשאיר באורווה את כל רתמותיו"; זאת לאחר שבמשך שנותיי הפוריות ביותר, התפקיד והסמכות חייבו אותי – כך סברתי לתומי – להיקשר באותה מערכת רצועות, מתגים ורסנים; "להירתם" לעול כבד, ולא דווקא מכובד, של "הקניית ידע", ולאו דווקא "דעת".


עם השחרור, אימצתי את קריאתו של תורו: "לכו ורעו באחו. די זמן אכלתם חציר". זוהי אחת הסיבות שבשנים האחרונות אני "מקפץ על הגבעות" ומלחך עשב, כחלק מ"מסע אישי ברחבי יו"ש". למדתי מתורו כי "לפעמים בורותו של אדם לא רק מועילה, אלא גם יפה, ואילו ידיעותיו לכאורה לבד משהן מכוערות הן לעיתים תכופות חסרות תועלת ואף גרוע מכך".


הגיע הזמן להתייצב בפני שאלתו הנוקבת של תורו: "עם איזה אדם מוטב להתמודד – זה שאינו יודע דבר בעניין מסוים – ומה שנדיר ביותר, יודע שאינו יודע דבר – או עם מי שבאמת יודע משהו על אותו עניין אבל חושב שהוא יודע הכול?". יש להכיר בכך שבסופו של דבר, "הֵישגנו הנעלה ביותר לא יהיה ידע כי אם זיקה אל הדעת". הוא יתמצה ב"הפתעה הגדולה והמרעננת נוכח הגילוי הפתאומי שכל מה שכינינו ידע עד כה אינו מספֵּק – הגילוי שיש יותר בשמיים ובארץ משמעלה הפילוסופיה שלנו על דעתה. מדובר בשמש המפזרת את הערפל. עד כאן מגעת יכולתו של האדם להבין", ומכאן מתחילה הבורות המֻזְהֶרֶת. "אין הוא יכול להתעלות למעלת ידע גבוהה יותר, בה במידה שאין הוא יכול להביט בפני השמש בשלווה ובלי להיענש".


השמש שוחקת לי. אני יוצא לטיול. האם תצטרפו אליי?


* כתבה זאת מבוססת על: הנרי דייוויד תורו, טיול (תרגמה מאנגלית סיגל אדלר, הקדמה אמילי בודק). ירושלים: כרמל, 2006.

15 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0