• עידן ירון

סיור "שוברים שתיקה" – דרום הר חברון (28.6.2019)

עודכן ב: 5 יול 2019

הצטרפתי לסיור של ארגון "שוברים שתיקה" לדרום הר חברון. הארגון מבקש לחשוף בפני הציבור הרחב את מציאות הכיבוש והשליטה הצבאית הישראלית על האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בשטחים, אליה היו החברים עדים במהלך שירותם הצבאי; לייצר התנגדות לכיבוש באמצעות דיון ציבורי על המשמעות והמחיר המוסרי שהחברה הישראלית משלמת בעבור הרחבתו והעמקתו של כיבוש ארוך שנים.


הארגון מסביר לקראת הסיור כי אזור דרום הר חברון הוא אחד מאזורי הספר הנשכחים והמוחלשים ביותר בשטחים הכבושים. בנוסף למחסור קבוע בצורכי החיים הבסיסיים ביותר, תושבי האזור סובלים מגילויי אלימות חוזרים ונשנים על ידי מתנחלים, וכן מהגבלות תנועה, מניעת גישה לאדמות ומקורות מים, והריסת בתים שיוזמות הרשויות הישראליות.


מדריך הסיור, עידו אבן-חן, סיפר כי ארגון "שוברים שתיקה" הוקם ב-2004, בתקופת האינתיפאדה השנייה, על ידי קבוצה של לוחמים ששירתו בחברון. הארגון מציע סיורים לדרום הר חברון מאז 2007. הוא מתמקד בגביית עדויות, וכן בהעברת הרצאות, עריכת חוגי בית והדרכת סיורים לעיר חברון ולדרום הר חברון. הוא הרחיב על תגובות ההכחשה וההדחקה, ואף הדחייה האישית, שהוא נתקל בהן כאשר מתברר שהוא פעיל בארגון ומקדם את דעותיו. להבנתו, התקשורת מציגה נרטיב מגויס, שנועד להנציח את הכיבוש; לפיכך, הארגון נחלץ לחשוף בפני הציבור של השגרה המדכאת של הכיבוש בשטחים.


מדריך הסיור לדרום הר חברון, עידו אבן-פז, רכז הפעילות החינוכית של ארגון "שוברים שתיקה". (צילום: עידן ירון, 28.6.2019)

ארגון "שוברים שתיקה" הוא פוליטי במהותו – מנסה לשנות את התפיסות המדיניוֹת, ולהביא לסיום הכיבוש. הוא אינו עוסק בניסיון להפוך את מפקדי צה"ל וחייליו למוסריים יותר. נקודת המוצא היא כי משימת השיטור של צה"ל בשטחים – שבמסגרתה מתגלות גם הפרות של "רוח צה"ל" ו"הוראות הפתיחה באש" – היא פוליטית במובהק, ולכן יש לטפל בה במישור זה. למעשה, הצבא – הריבון באזור – אינו אוכף חוק על המתנחלים. האחריות בשטחי C (הנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית, ומהווים כ-60 אחוזים מכלל השטחים) מוטלת על משטרת ישראל.


המדריך הבהיר את ההבדל בין "התנחלויות" לבין "מאחזים" – שהם תוצאה של השתלטות על שטחים, ללא החלטת ממשלה, ולפיכך אינם חוקיים בעליל. יצוין כי בהתאם לחוק הבינלאומי, ההתיישבות כולה אינה חוקית, ונוגדת את דיני המלחמה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המקיימת הבחנה בין "התנחלויות" לבין "מאחזים". רובם המוחלט של המאחזים מקבלים תשתיות – מים, חשמל, דרכי גישה – תוך הפרה בוטה של חוק המדינה.


בהתאם לניתוחה הנרחב של פרופ' יעל רונן, מרצה למשפט בינלאומי פומבי ופרטי במרכז האקדמי "שערי מדע", באזור C יש לפלסטינים סמכויות אזרחיות מוגבלות, החלות על האוכלוסייה באופן פרטני, אך לא על השטח. הוא כולל אדמות חקלאיות של יישובים פלסטיניים אשר מצויים בשטחי A ו-B, התנחלויות, שטחים צבאיים ושטחים פתוחים. כ-180 אלף פלסטינים מתגוררים בשטח זה. בפועל מתנהל מאבק על השליטה בשטחי C, שהם עתודות הקרקע ומשאבי הטבע בגדה המערבית. לשני הצדדים ברור כי קביעת עובדות בשטח לגבי השימוש בקרקע צפויה להכתיב הסדרים טריטוריאליים עתידיים: במקום שבו קיימת בנייה ישראלית, הציבור הפלסטיני מודר ממשאבים; במקום בו קיימת בנייה פלסטינית, לא יוקמו התנחלויות. לתכנון ובנייה נודעת על כן חשיבות רבה. ישראל נוקטת מדיניות של הגבלת הבנייה הפלסטינית ומניעתה, בטענה שעתידו של האזור צריך להיקבע במשא ומתן על הסכם קבע. בה בעת, ישראל מאפשרת ניצול נרחב של השטח על ידי גורמים ישראליים. לאורך השנים, התפיסה המנחה את הרשויות הישראליות היא שפתרונות התכנון והבנייה בעבור האוכלוסייה הפלסטינית צריכים להימצא בעיקרם בשטחי A ו-B, בעוד ששטחי C נועדו לשימוש באופן בלעדי כמעט של ישראלים. גישה זו הובילה לצמצום דרסטי באישור תוכניות מִתאר ובאישורי בנייה. כתוצאה מכך קיימת בנייה בלתי חוקית נרחבת, ובעקבותיה פעולות אכיפה נרחבות של תשתיות ומבנים.


"תנועת רגבים" פרסמה כי "בעשור האחרון, הרשות הפלסטינית מובילה מהלך ארוך שמטרתו המוצהרת היא השתלטות על אזורים אסטרטגיים בשטחי C [...], כדי לספחם בפועל לחזקת הרשות הפלסטינית ולשליטתה, וכחלק מתוכנית כוללת להקמת מדינה פלסטינית באופן חד-צדדי [...]. בנשים האחרונות ניכרת מגמה של החרפה ותחכום באמצעות ניצול פעולות חקלאיות כדי לקבוע עובדות בשטח שלא כחוק התקף באזור, הסכמי אוסלו, שלפיהם הריבון המלא בשטחי C הוא ישראל, וכן בניגוד לדין הבינלאומי [...] שיטות הפעולה העיקריות כוללות: פריצת דרכים, השתלטות על מקורות מים, תפיסת קרקעות על ידי פעילות חקלאית". הכותבים קבעו: אם ממשלת ישראל לא תתעשת בקרוב, חלילה, תוכניתה של הרשות הפלסטינית תיצור בשטח שינויים בלתי הפיכים. המחקר שנעשה על ידי תנועת רגבים "חשף הפקרות: 28,000 מבנים לא חוקיים של ערבים נבנו בעשור האחרון בשטחי C".


הפלסטינים נדחקים שיטתית משטחי C באמצעות שורה של צעדים נוספים לאלו של מניעת תוכניות מִתאר ואישורי בנייה, הוצאת צווי הריסה לכל בנייה חדשה: צווי הרחקה מאדמות חקלאיות; הצהרה על צרכים ביטחוניים – בסיסים צבאיים ושטחי אש; הכרזה על חפירות ארכיאולוגיות; הכרזה על פארקים לאומיים; שטח ביטחוני מיוחד המקיף את ההתנחלויות; צווים צבאיים לסגירת שטחים; הכרזה על "אדמות מדינה"; השתלטות אלימה של מתנחלים.


ערכנו ביקור בכפר הפלסטיני א-תוואני, הנמצא מדרום-מזרח לעיירה יטא. אוכלוסיית הכפר מונה מעל 300 נפש, וחלק מתושביו מתגוררים במערות. במרחק כקילומטר מדרום-מזרח לכפר נמצא תל טוואני, שלידו הוקמה ב-1981 ההיאחזות מעון. ב-1997 הוקמה על התל חוות מעון, "אחד המאחזים האלימים ביותר ביהודה ושומרון". מגוריהם של התושבים הם מבנים ארעיים, המפוזרים בחורש שעל הגבעה המיוערת. רוב התושבים עוסקים בעבודת כפיים ובחקלאות – כולל כרמים, שדות וגידול עיזים. החווה הוקמה על ידי יהושפט תור – ה"אבא" של נוער הגבעות. המתנחלים רואים בו סמל ומופת של נחישות והקרבה למאות צעירים שהלכו אחריו והקימו מאחזים ביהודה ושומרון. בעיני יריביו הוא מתנחל אלים, המטיל אֵימה על הפלסטינים.


סיור בכפר הפלסטיני א-תוואני (צילום: עידן ירון, 28.6.2019)

חוות מעון הישנה, ששכנו בה ארבע משפחות, נחרבה מאז, ועומדת בשיממונה. במקומה הוקמה החווה הסמוכה. בין תושבי החווה הנוכחית לבין המתנחלים קיימים – כפי שהעיד בפנינו אחד התושבים הפלסטינים הגרים בכפר – עימותים אלימים על השימוש באדמות, בשטחי מרעה, בדרכים ובמקורות המים שבסביבה. התושבים התלוננו שוב ושוב כי המתנחלים מתנכלים לילדי הכפרים מהסביבה בדרכם לבית הספר בכפר, זורקים אבנים, משסים בהם כלבים, עוקרים גפנים, שורפים או כורתים עצי זית, פוגעים בעדרים ובבורות מים, תוקפים את הרועים.


לדברי המדריך, ששירת במשך תקופה ארוכה באזור חברון, החיילים מעידים ברוב המקרים לטובת המתיישבים היהודים לאחר עימות בין מתנחלים לבין פלסטינים: "בתור חייל, התפיסה המערכתית היא מעל לכול. הפלסטינים נתפסים כאויב בכוח, אם לא אויב בפועל. הם יוצרים קשר ידידותי עם החיילים בשטח, ויוצרים בהם קשרי תלות.


המדיניות הכוללת של הרשויות הישראליות נועדה – מרצון או שלא מרצון – לדחוק את רגלי הפלסטינים משטחי C, ולהביא לגירושם לשטחי A (שטחים שהועברו לשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית, הכוללים כ-20 אחוזים מכלל שטחי יהודה ושומרון, ובהם כל הערים וחלק מהכפרים הפלסטינים): "השאיפה היא לגרום לפלסטינים בשטחי C להרים ידיים ולעזוב [...]. הגירוש עובד; הוא עובד מושלם; הוא עובד מעולה".


לסיום ביקרנו בכפר הפלסטיני החדש סוסיא, הנמצא לא הרחק מההתנחלות והיישוב הקהילתי היהודי סוסיא. היישוב הוקם ב-1983 על ידי תנועת "אמנה".


סוסיא היהודית – מבט מהכפר סוסיא הפלסטיני (צילום: עידן ירון, 28.6.2019)

תושבי הכפר הפלסטיני סוסיא הם חלק מיושבי המערות של דרום הר חברון, מרביתם עוסקים בחקלאות. בכפר כארבעים וחמש משפחות, סך הכול כשלוש מאות נפש. מבנים שנבנו בכפר ללא היתר נהרסו במהלך השנים.


מבט על הכפר הפלסטיני סוסיא (צילום: עידן ירון, 28.6.2019)

לדברי "תנועת רגבים", "האזור מוגדר כשטחי C, המשמשים כאדמה חקלאית. בעשור האחרון משפחת נוואג'עה מהעיירה יטא בנתה במקום מבני קבע ומבנים זמניים באופן לא חוקי. בהוראת בג"ץ, פקחי המנהל האזרחי הגישו צווי פינו במטרה לאכוף את בעלות המדינה על הקרקע. לטענת משפחת נוואג'עה היה לכאורה באתר הארכיאולוגי סוסיא כפר פלסטיני עתיק יומין, שב הם גרו. ב‑1986, עם ההכרזה על השטח כאתר ארכיאולוגי, הם גורשו מכפרם ונאלצו לחיות בשטחים חקלאיים הסמוכים לאתר, ללא אפשרות להתפתח". לדברי דוברי התנועה, מקורה של כל משפחת נוואג'עה מהעיירה יטא. השטחים שימשו לאורך השנים שטחי מרעה ומגורי ארעי לצורך הרועים.


ארגוני השמאל, התומכים בפלסטינים, ולצידם ארגונים בינלאומיים, גורסים כי ח'ירבת סוסיא שוכנת במקום לפחות מאז שנות השלושים של המאה התשע-עשרה. הכפר שכן עד 1986 כמה מאות מטרים ממיקומו הנוכחי. בלית ברירה, תושבי הכפר העתיקו את מגוריהם לאדמות החקלאיות הפרטיות שלהם כשלוש מאות מטרים דרומית-מזרחית לכפר הנוכחי. במיקומה הנוכחי, סוסיא הפלסטינית חוצצת בין ההתנחלות סוסיא לבין האתר הארכיאולוגי. אם הכפר הפלסטיני יעלם מן המפה, יושלם הרצף הטריטוריאלי המתנחלי במקום. זהו מניע מספק בעבור המנהל האזרחי להכניס את הכפר למלכוד המוכר בשטחי C. מצד אחד, לא מאשרים תוכניות מִתאר ולא מספקים היתרי בנייה; מצד שני, הורסים את המבנים הארעיים שהתושבים נאלצים להקים באין אפשרות לבניית מגורי קבע. העתירה על דחיית תוכנית המִתאר, שהגישו התושבים בתמיכה של ארגונים בינלאומיים רבים, טרם הוכרעה על ידי המדינה.


בינתיים, התושבים גרים באוהלים, ללא תשתית מוסדרת.


אוהל בכפר הפלסטיני סוסיא (צילום: עידן ירון, 28.6.2019)

המנהל האזרחי מציע לתושבים להגיש תוכנית מִתאר חדשה לשם הקמת יישוב משלהם קרוב לעיירה יטא. הנימוק, המעורר פליאה והשתאות: "המבנה העירוני מפגיש אנשים, מקרב אותם, מכפיל הזדמנויות, מעשיר את האופקים של כל אחד ואחד בתוך משפחתו, בתוך שבטו, וגם בתוך החברה הרחבה. על כן מבחינתנו התוכנית הנוכחית מהווה עוד ניסיון למנוע מאוכלוסייה דלה וקשת יום את האפשרות להתקדם, את האפשרות לבחור בין פרנסה חלקית או מקורות אחרים, מונעת מהאישה הפלסטינית לצאת ממעגל העוני, מונעת ממנה הזדמנויות חינוך ועבודה. כמו כן, תוכנית זאת מונעת מהילד הפלסטיני לראות את כל האפשרויות העומדות בפני כל אדם אחר בשה שהיא גוזרת את גורלו לחיים בתוך כפר קטן, מנוון, שאין לו הכלים להתפתחות".


המדריך סיכם, בדרכנו חזרה, כי "אין שקר גדול ונורא יותר מאשר השם המכובס 'אדמות מדינה'. פירוש שם כוזב זה: אדמות פלסטיניות פרטיות שהמדינה גזלה והעבירה לידי המתנחלים". לפיכך, "אדמות מדינה הן הכיבוש המושתק". הדבר בולט בהקצאת האדמות הציבוריות, המהוות שני שלישים של אזור C: לפי נתונים שמסר המִנהל האזרחי, מאז 1967 הקצה המִנהל 0.7 אחוזים בלבד מאדמות המדינה בשטחי C לגורמים פלסטינים.


בעקבות שאלות של משתתפי הסיור, המדריך הסביר כי הארגון אמון על הגברת המודעוּת לשם הגשמת התכלית של סיום הכיבוש, ואינו עוסק בהתוויית פתרונות מדיניים. פתרון הסכסוך הוא בעיה סבוכה שיהיה צורך להתמודד איתה באמצעות גופים אחרים. מה שחסר קודם כול זה רצון להגיע לפתרון; אם יהיה רצון כזה, גם תימצא הדרך להשיגו.


* הכתבה מבוססת על: יעל רונן, "ניסיונות חד-צדדיים לשינוי מעמד השטחים בצל הסכם הביניים", אפרים לביא, יעל רונן והנרי פישמן (עורכים), 25 שנה לתהליך אוסלו: ציון דרך בניסיונות ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ירושלים: כרמל, 2019; תנועת רגבים, מכים שורשים: תחת מסווה של "סיוע חקלאי" משתלטת הרשות הפלסטינית על שטחי C בניגוד לחוק ובמימון גורמים אירופיים, נובמבר 2018.

80 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0