88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

העולם בין חושך לאור

קיימת כמובן יותר מקריאה אחת של מציאות חיינו. מנוקדת מבט אחת, תופעה מסוימת עשויה להיראות כמשקפת "חושך" צרוף; מנקודת מבט אחרת, אותה התופעה עשויה להיראות כמשקפת "אור" צלול.


?השתקפות הירח מכדור הארץ – חשוך או מואר

כמובן שנקודות מבט דיכוטומיות מעין אלו לוקות בחסר, משום שמציאות חיינו אינה מתגלה בדרך כלל בצבעי שחור או לבן. ירון אזרחי טען כי קיימות עדויות נרחבות התומכות באינטואיציה שתפיסות עולם המושתתות על דיכוטומיות מסוג זה – ואף חברות שבהן מיושמות קטגוריות כאלו לשם הבחנה בין יחידים או לשם הבדלה בין קבוצות שונות – נוטות יותר לשפיכות דמים מאשר תפיסות עולם המשוחררות מדיכוטומיות כאלו.


התסמין המובהק ביותר של מדיניוּת "פשיסטית" הוא פירוד ופילוג. היא מכוונת להבדיל את האוכלוסייה בין "אנחנו" לבין "הם". האידיאולוגיה הפשיסטית שואפת להפוך את ההבדלים הקבוצתיים לטבעיים, ובכך ליצור מראית של תמיכה מדעית להיררכיה של ערך אנושי. ברגע שאדם בוחר לעצמו אמות מידה אחרות של תרבות, דת, לאום, גזע, מין, צבע עור וכדומה כדי ליצור אבחנה בין "אנחנו" לבין "הם", ומקיים הבדלה היררכית על פי הבחנה זאת, הוא בוחר למעשה בגזענות כדרך חיים.


בפוסט קודם כתבתי על "החור השחור של הדתיוּת-הלאומיוּת המבוצרת ביהודה ושומרון". ביקשתי להדגים כי אפשר להשתמש באותם הדימויים ממש – ואפילו בכאלה הלקוחים מעולם המרוחק מאיתנו שנות אור – כדי לטעון את ההפך הגמור ממה שהמשתמשים המקוריים בדימויים אלה ביקשו להביע.


כדי להעשיר את הדיון על ההבדלה בין "חושך" ל"אור", בהקשר של חג האורים הבא עלינו לטובה, אביא דברים – שאינם פשטניים וחותכים – של ידידי מאיר אטינגר, שהציע קריאה משלו בעניין הזה (בעקבות התנסותו בחג החנוכה בבית הסוהר):


"קיימים שני סוגים של חושך: קיים חושך שיש לו מהות בפני עצמה – כגון זו הייתה מלכות יוון. חושך עב וגס, שאותו צריך לשבר ולהיאבק עימו. לעומת זאת, קיים חושך שאינו אלא היעדר אור, וליתר דיוק פחד וסלידה מהאור.


המכבים לא היו עסוקים במלחמה בחושך אלא בהגברת האור. כשיהודה המכבי יצא לקרב, הוא הבין שהאור שחסֵר הוא אור הגבורה והנועזות, אור המסירות נפש. באותם ימים שבהם החושך פיזר אדישות, קרירות וייאוש, הבין יהודה שהעם צמא לגיבורים נועזים שיהפכו את דרך התורה והמצוות למספיק רלוונטית, כזו המסוגלת להתקומם ולא רק להרכין ראש. טעות לחשוב שמלחמתם של המכבים הייתה מלחמה בחושך של יוון. מלחמה כזו היא אכן מלחמה מיותרת, שלא פונה אל החושך הפנימי והיא מחוללת שינוי חיצוני בלבד. המכבים זיהו שהאור שחסר בעם הוא אור הגבורה – הגבורה שבלטה בתרבות היוונית, ולעומתה היהדות נראתה חיוורת כנועה ופשרנית. המכבים הציתו את אור הגבורה והמסירות נפש. הדברים נכונים גם היום [...].


אמת, בחושך יש להיאבק בהוספת אור, אבל מהו אותו אור שהדור מצפה לו? זהו אור של גבורה, אור של אנשי אמת – נועזים, אמיצים. [...] כשם שבימים ההם דגל המרד שהונף בקריאה 'מי לה' אלי' כוון לא פחות מאשר נגד החושך הממשי של יוון לחושך של חוסר האור שהיה בתוך עם ישראל, גם היום אנחנו מחכים לגיבורים מכבים שיהיו נועזים ואמיצים מספיק כדי לסחוף אחריהם את עם ישראל שצמא לגבורה ואור" ("חנוכה בבית הסוהר", הבלוג של מאיר אטינגר, אתר הקול היהודי, 5.12.2018).


חג חנוכה שמח.

22 צפיות