88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

הסנטימנט של "נוער הגבעות" – "אלנקם"

עזרא "אלנקם" יכין


עזרא יכין (1928- ) נולד ביפו לאב יליד ירושלים ולאם ילידת אלכסנדריה שבמצרים. יכין היה הילד הרביעי משישה ילדים. הוריו עברו לאחר חתונתם במצרים לעיר העתיקה בירושלים, ואחר כך לשכונת ימין משה. לאחר מכן, המשפחה התגוררה בשכונת מחנה יהודה. אלדד כותב כי אחת הסגולות של הספר היא היותו "ירושלמי כל כך, גם מצד התרחשותו בירושלים, גם מצד הדגשתו את המלחמה על ירושלים, גם מצד העממיות היהודית הזאת שבשכונות ירושלים, שלאומיות ואמונה כה טבועים בה". לדבריו, "האותנטיות היא סגולת היסוד של עדותו" של אלנקם.


יכין התחיל את פעילותו בלח"י בגיל 15, כמדביק מודעות של עיתון המחתרת "המעש" על גבי קירות ירושלים. בניסיון להשיג ידיעות מודיעיניות, הוא עבר בבית הדואר בעיר במשך חמש שנים. יכין כינה עצמו "אלנקם" לאחר החקירה והרצח של חברו הטוב אלכסנדר רוביביץ' בידי הבריטים (לאחר שנעצר ערב 6 במאי 1947).


אלדד מציין כי הספר מתאר "איך הגיע נער עברי למחתרת [...], מה קרא, מה שמע, מה הרגיש, מה חשב [...]. סגולתו של הספר בהיותו עדוּת נפשית של נער במחתרת".


יכין השתתף במלחמת העצמאות בקרבות רבים – כגון פיצוץ ארבעה בתים בכפר ליפתא, הקרב בבית מזמיל, וכן הקרב בדיר יאסין וניסיון הפריצה לעיר העתיקה ביולי 1948, שבו נפצע אנושות. לימים, יכין היה ממייסדיו של "בית השבעה" בכפר בית חנינא, שם התגורר לאורך השנים. לדבריו: "אנחנו משחררים את בירת דוד המלך למען הדורות הבאים".


סיפורו של אלנקם


פעולות הערבים – פעולות תגמול


"באווירה זו גדלתי. אין אפוא פלא שציפיתי בכל עת להתקפה של אספסוף ערבי. לא פעם הייתי חושב מה הייתי עושה אילו באו ערבים לתקוף אותי עכשיו, ברגע זה ממש? [...]. לאט-לאט גמל בליבי רעיון כי מוטלת עליי החובה להחזיר לערבים כגמולם. הם זורקים פצצות על אוטובוסים יהודיים – גם אני אזרוק. פצצות אמנם אין לי, אבל אבנים אינן חסרות".


הלכות מחתרתיות


"היינו נפגשים לעיתים קרובות. בכל פעם במקום אחר. בתום הפגישה היינו קובעים פגישה חדשה. ופגישה נוספת, למקרה שהפגישה הראשונה תתבטל מסיבות שאינן תלויות בנו [...]. אתה הולך לפגישה מחתרתית – שים לב, האין עוקבים אחריך? [...]. הבחנת במעקב – אל תגלה לו שאתה יודע שהוא הולך אחריך, כי אז יבין שיש טעם להמשיך בעיקוב. נסה לחמוק בזהירות לתוך חצר בעלת כניסה נוספת הפונה לרחוב אחר. דרך נוספת 'לנער' עוקב: להיכנס לשיחה נלהבת עם מכּר שעבר ברחוב, ואפילו אינו ידיד קרוב [...]. יש להימנע מהצטלמויות מיותרות, ובכל מקרה להשמיד כל תצלום העלול להוביל את ה'גויים' בעקבותינו או בעקבות חברינו. אין להצטרף להתקהלויות, מכיוון שכל התקהלות מעוררת סקרנות של הבלשים. יש להישמר שלא לעבור על החוק בהיסח הדעת, כמו אי תשלום שכר דירה במועד או רכיבה על אופניים ללא אורות בלילה. אין להשתתף בוויכוחים, אפילו לא עם ידידים. אין להתבלט, אין להביע דעות חריגות ואין לשתוק בצורה חריגה. אם חבריך יודעים שאתה בעל השקפות לאומיות – אל תביע במפתיע דעות הפוכות. זה מעורר תשומת לב. מותר לך אפילו להביע הוקרה לאומץ ליבם של אנשי המחתרת, בתנאי שיתקבל הרושם שאתה עצמך פחדן מדי ולא מסוגל למעשים כאלה. אם אתה פוגש בחור המביע רצון להצטרף למחתרת – אל תיתן לו שום רמז שאתה יכול לסייע לו בכך. מסור את שמו לאחראי שלך. מישהו כבר יתקשר אליו. גם אם יהיה במחתרת, אין סיבה שיידע שאתה שם. כשאתה פוגש חבר מחתרת – אל תשאל שאלות, ואל תתעניין בעניינים אישיים שאין הכרח שתדע אותם. אל תספר להם שום פרט על חייך שאין הם חייבים לדעת. מה שאינך יודע, מה שהם אינם יודעים – לא תוכלו לספר, אפילו בלחץ עינויים קשים. אם אתה חייב להחזיק ברשותך פתק שבו רשומים עניינים הקשורים במחתרת – שמור עליו במקום שתוכל להגיע אליו במהירות, כדי שתוכל להשמידו מייד במקרה של מעצר מקרי או חיפושים פתאומיים. אם לא תוכל להשמיד – בלע את הפתק. קבע כינויים למקומות המפגש המחתרתיים ולפעולות המחתרתיות. לעולם אל תשתמש בשמות האמיתיים. הימנע מפגישות שלא לצורך עם חברים הידועים לך בתור אנשי מחתרת".


אחרית דבר


בגיל 90, יכין עדיין סיפר לתלמידים, לחיילים ולקהלים אחרים את עלילותיו בימי המנדט הבריטי ובראשית המדינה. הוא העיד: "אני מספר איך לחמנו במחתרת, על הגבורה של חבריי, על הפציעה שלי. אני מספר למַה שאפנו, מה הניע אותנו, מהי ארץ-ישראל לגבינו [...]. אני עדיין חייל של העם היהודי".


* הכתבה מבוססת על: עזרא יכין, סיפורו של אלנקם. ירושלים: הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן, תשמ"ה.

27 צפיות