88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

הסנטימנט של "נוער הגבעות" – יאיר

אברהם שטרן - יאיר


אברהם שטרן (1942-1907), לוחם ומשורר, המפקד המייסד של הלח"י, כונה במחתרת "יאיר" (על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים ומפקד הקנאים במצדה).


שטרן כתב שירים עוד בצעירותו. "חיילים אלמונים" הוא מבין שיריו הראשונים. מילות השיר נכתבו ב-1932. הן הולחנו על ידי יאיר ורעייתו רוני.


השיר הוצג לראשונה במסיבת הסיום של קורס הסגנים השני של האצ"ל. השיר היה להמנונה של תנועת האצ"ל עד 1940, אז פרשה ממנה הלח"י והשיר היה להמנונה. בשיר באה לידי ביטוי נכונות ההקרבה הבלתי מתפשרת למען האומה. השורה "משורה תשחרר רק המוות" חקוקה על קברו של שטרן בבית הקברות בנחלת יצחק.


חיילים אלמונים


"חיילים אלמונים הננו בלי מדים,

וסביבנו אימה וצלמוות.

כולנו גויסנו לכל החיים,

משורה משחרר רק המוות.


בימים אדומים של פרעות ודמים,

בלילות השחורים של ייאוש.

בערים, בכפרים את דגלנו נרים,

ועליו, הגנה וכיבוש.


לא גויסנו בשוט כהמון עבדים,

כדי לשפוך בניכר את דמנו.

רצוננו: להיות לעולם בני חורין,

חלומנו: למות בעד ארצנו.


בימים אדומים...


ומכל עברים רבבות מכשולים

שם גורל אכזרי את דרכנו,

אך אויבים, מרגלים ובתי אסורים

לא יוכלו לעצור בעדנו.


בימים אדומים...


אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים,

יקברונו בלילה בלאט;

במקומנו יבואו אלפי אחרים;

ללחום ולכבוש עדי עד.


בימים אדומים...


בדמעות אימהות שכולות מבנים,

ובדם תינוקות טהורים –

כבמלט נדביק הגופות ללבנים,

ובניין המולדת נקים.


בימים אדומים...


חיילים אלמונים הננו, בלי מדים

וסביבנו אימה וצלמוות.

כולנו גויסנו לכל החיים

משורה ישחרר רק המוות.


לא גויסנו בשוט כמו המון עבדים,

כדי לשפוך בניכר את דמנו.

רצוננו: להיות לעולם בני חורין!

חלומנו: למות בעד עמנו!


בימים אדומים של פרעות הדמים

בלילות השחורים של ייאוש,

בערים בכפרים, את דגלנו נרים,

ועליו: הגנה וכיבוש!".


שטרן פרש מאצ"ל באוגוסט 1940, וייסד את "לוחמי חירות ישראל" (לאחר מותו נקרא הארגון בשמו הנודע עד היום "לח"י").


עם מינויו של שטרן לראש המפקדה, פרסמה זו "הודעה מס' 112" (26.6.1940), להפצה בין החברים בסניפים. רעיונותיו של יאיר ברורים ומפורשים בהודעה זו:


הודעת המפקדה מס' 112


"בימי מבוכה ואובדן עשתונות ליישוב ולעם יש רק דרך אחת לחיים ולחירות: דרך האצ"ל. ואלה הם העקרונות המורים את הדרך:

א. האצ"ל חי ולוחם בנשק להקמתה של מלכות ישראל בגבולותיה ההיסטוריים. את מלחמתו זו יאסור האצ"ל כצבא כיבוש שיהא עברי על דגלו, על נשקו ועל קציניו. על אנשיו להשתמט בכל הדרכים מכל גיוס זר.

ב. האצ"ל כורת בריתות בישראל ובגויים, אך אינו עובט את חירותו. בשום פנים הוא לא יהפוך למכשיר בידי בן בריתו תמורת העזרה שיתנו לו זרים; ולא ישתף פעולה עם תבוסתני ה'הגנה'. הגנתנו – התקפה, מלחמתנו – בשטח האויב.

ג. האצ"ל מציית למפקדיו המנחים אותו לקרב.

בשעה זו בה נופלים עמים ונהרסות מדינות, הישיבה באפס מעשה והציפייה לכל רעה שתבוא היא עוול. ההכרה שבמקרה זה או אחר יאבד העם היא פשע. העם לא יאבד לעולם אם ידע להאמין ולקדם את פני הבאות בנשק.

האצ"ל הוכיח אף בראשית מלחמתו את נכונותו לקרַב ולקורבן. לכבוד חברינו שנקפדו חייהם, לכבוד חברינו שקופחה חירותם – דום!

תקופת המלחמה הבאה עלינו עתה מחייבת את כל אנשינו לנכונות -תר, למוות ולעינויים קשים ממוות. הניצחון שיבוא לא בנוחיות ייקנה ולא בשאננות. הנוחיות למנצחים ולא ללוחמים.

כל יגע מלחמה, כל אובדן אמונה, כל מפקפק ורך הלבב – ישוב לביתו.

האצ"ל – שבט לוחמי החירות – הנאמן לרעיונו שקוּדש בדמים בעבר, יוסיף ללחום עד הניצחון.

תכליתו של הקרב – הכיבוש.

וסופו של סבלנו – החירות".


בספטמבר 1940 פרסם שטרן את המִנשר הראשון מטעם המחתרת:


המפקדה הראשית של האצ"ל בישראל

מס' 1 – תש"א


"[...] הרחקת האחראים לתבוסתנות ולכישלונות בע [אצ"ל]. גרמה לפילוג, עתה נסתיימה תקופת הטיהור. קצרי הרואי וחסרי האמונה, קטני המוחין ולאֵי הקרב נשארו מאחורינו לפקודת רודפי כבוד ושואפי שלטון, הסרים למשמעת נרגני המפלגה. אליהם נלוו אחרים, שהוטעו בזדון על ידי תעמולת זוועה או נתפתו על ידי הבטחות סרק של חזרה למוטב 'הכושי יהפוך את עורו' – להבא נידונו כל אלה לחיפושי דרכים, לפילוגים נוספים, להעלאת הגֵרה של רעיונותינו ולחיקוי מעשינו.

מהיום ואילך אסור לאיש לבוא במגע עם איש מחוץ לשורותינו, באיזו צורה שהיא.

והתמכרתם לעבודתנו בכל לבבכם ובכל נפשכם ובל מאודכם במִשנה עוז ובמִשנה אמונה.

על שכמינו הוטלו עתה שלושה תפקידים:

א. ללכד את כל הנאמן, הגאה והלוחם ביישוב ובעם בשורות תנועת השחרור העברית.

ב. להופיע בפני העולם כבא כוח היחידי של היהדות הלוחמת ולנהוג מדיניות ענפה על בסיס חיסול הגולה והפניית עורף היהדות לאירופה לאחר שתוקם בארץ-ישראל מדינה עצמאית שבגבולותיה יחיה בכבוד העם העברי כולו.

ג. להוות בהקדם האפשרי ובכל האמצעים גורם שיהא בידו להשתלט על הארץ בכוח הנשק. בפתרונה החיובי של שאלת השאלות הזו תלויות תוצאות המלחמה בשבילנו וגורל האומה, אולי למשך כמה עשרות שנים.

כדי להכשיר עצמנו לתפקידים הללו משנה הכוח הלוחם את מבנהו למבנה של מחתרת מהפכנים.

כניסתנו למלחמה מותנית:

א. בהכרת זכותו המקודשת של עם ישראל להקים מחדש בארץ-ישראל מדינה עברית עצמאית ובלתי תלויה; על כל האטריביוטים [המאפיינים] שלה.

ב. בסיוע ממשי ומיידי להקמת מלכות ישראל על ידי ארגון צבא המדינה, שיהא עברי על דגלו, נשקו וקציניו, ושבידו יימסר השלטון על הארץ מייד עם כיבושה בכוחו הוא.

הנוער העברי לא יפקיר את דמו ולא ישכיר את חרבו למלחמה לא לו.

על סף השנה השנייה להיאבקות איתנים על שלטון בעולם בטוחים אנו שמחורבן הגולה תצמח ההכרה שאין מזור למכות אלא הקמת המדינה.

שמתוהו היישוב תצמח תנועת השחרור שתנהיגו לקראת מהפכה לאומית; ושמהע. [אצ"ל]. יצמח הכוח הלוחם, שיוליכהו לקרב.

תהא זו שנת מחתרת ומלחמה, שנת כיבוש וניצחון"".


שטרן גיבש מחדש את מצעו האידיאולוגי של ארגון הלח"י במסגרת י"ח סעיפים, שנקראו "עיקרי התחייה". מסמך זה הבהיר את מטרות הארגון ואמצעיו.


עיקרי התחייה

פרק שנים-עשר


א. העם: עם ישראל הוא עם סגולה: יוצר דת הייחוד: מחוקק מוסר הנביאים: נושא תרבות עולם: גדול במסורת ובמסירות הנפש: ברצון החיים ובכוח הסבל; באור רוחו, בביטחונו בגאולה.

ב. המכורה: המכורה היא ארץ-ישראל בתחומיה המפורשים בתורה (לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת – בראשית ט"ו, י"ח), היא ארץ החיים. בה ישכון לבטח העם העברי כולו.

ג. העם ומכורתו: את ארץ-ישראל כבש ישראל בחרב. בה היה לעם ובה בלבד ישוב לתחייה. לפיכך יש לישראל ורק לו זכות הבעלות על ארץ-ישראל. זכות זו היא מוחלטת: היא לא פקעה ולא תוכל לפקוע לעולם.

ד. הייעוד: 1. גאולת הארץ 2. תקופת המלכות 3. תחיית האומה: אין תקומת המלכות בלא גאולת הארץ, ואין תחיית האומה בלא תקופת המלכות.

ואלה תפקידי הארגון בתור המלחמה והכיבוש:

ה. חינוך: חינוך העם לאהבת החירות ולטיפוח נאמנות קנאית לקנייניו הנצחיים. השרשת הרעיון כי גורל העם נתון בידיו הוא. חידוש ההכרה 'הסיף והספר ניתנו מכורכין מן השמיים (ויקרא רבה, ל"ה, ח').

ו. אחדוּת: איחוד העם סביב דגלה של תנועת החירות העברית. שימוש בגאוניותם, במעמדם ובמאודם של יחידים – וכיוון מִרצם, מסירותם ולהטם המהפכני של ההמונים למלחמת השחרור.

ז. בריתות: כריתת בריתות עם כל המעוניינים במלחמת הארגון המוכנים לסייע לו במישרים.

ח. כוח: חישול הכוח הלוחם והאדרתו במכורה ובתפוצות, במחתרת ובקסרקטין [מחנה צבאי], להיותו צבא גאולה עברי על דגלו, נשקו ומפקדיו.

ט. מלחמה: מלחמת תמיד בכול העומדים לשטן לקיום הייעוד.

י. כיבוש: כיבוש המכורה בחיל מידי זרים לאחוזת עולם.

ואלה תפקידי התנועה בתור האדנות והגאולה:

י"א. אדנות: חידוש האדנות העברית על הארץ הגאולה.

י"ב. משטר הצדק: הקמת משטר ברוח מוסר ישראל והצדק הנבואי, במשטר זה לא יהיה רעֵב ומובטל. בו יחיו חיי אחווה, כבוד ורעות כל בני האומה באשר הם בניה, אות ומופת לגויים.

י"ג. החייאת השממה: בניין התרבות והחייאת השממות לעליית המיליונים, פרייתם ורבייתם.

י"ד. משפט הזרים: פתרון בעיית הזרים על ידי חילופי האוכלוסים.

ט"ו. קיבוץ גלויות: קיבוץ גלויות שלם במלכות ישראל.

ט"ז. שלטון: האדרת העם העברי להיותו גורם צבאי, מדיני וכלכלי ראשון במעלה במזרח ובחופי הים התיכון.

י"ז. התחייה: החייאת הלשון העברית בפי כל העם, חידוש עצמותו ההיסטורית והרוחנית של ישראל. צירוף האופי הלאומי בכּוּר התחייה.

י"ח. הבית: בניין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה.


"המעיֵין ב'עיקרי התחייה' נוכח לדעת שאין מוזכרת בו 'מדינה עברית' אלא רק 'מלכות ישראל' ו'חידוש האדנות העברית על הארץ הגאולה'. אין בו שמץ מהתפיסה הציונית ההרצליאנית, המתבססת על שיבה לארץ-ישראל והקמת מדינה ליהודים כתוצאה מהאנטישמיות הרווחת באירופה – אלא השיבה לארץ-ישראל היא חזרה אל 'המכורה היא ארץ-ישראל בתחומיה המפורשים בתורה'".


סיכום


"יאיר ראה במעשי עצמו בשוֹרה למהפכה העברית המתחוללת בארץ-ישראל, שראשיתה בגירוש הבריטים, המשכה במדינה עברית שתיכּוֹן, ואחריתה בגאולת העם היהודי החוזר בהמוניו אל מולדתו העתיקה. הוא ראה עצמו כמי שמבשר בפעולתו העצמאית, תחילתה של תחייה רוחנית בחיי האומה הניתקת לגורלה, המשילה מעליה את אופייה המתרפס והשתדלני, ומתחילה לחיות את חייה על פי דפוסים של אדנות ממלכתית. לכן, כמי שמבשר מהפכה ומזדהה עימה, כל קורבן כדאי, כל קורבן יירצה. כי הקורבן האישי מתחייב מעצם טבעה של המהפכה: 'דרוש מופת – לא רק המילה דרושה, דרוש המעש. דרושים אנשים נמרצים, קנאים, המהמרים על הכול ומוכנים להקריב הכול. דרושים מעונים שאגדתם גדולה לאין ערוך מערכם האמיתי ומתרומתם למעשה – כי הקורבן האישי ניתן על ידי כל אותם ראשונים, נחשונים, מפלסי הדרך, הדבקים במטרתם ומסורים לה בלא להתחשב בנוחות ובביטחון אישיים. הקורבן האישי הוא עמוד האש המנחה והולך לפני המחנה; הוא סמל לקידוש-השם, לאהבת עם ישראל וארץ-ישראל".


* הכתבה מבוססת על: עדה אמיכל-ייבין, בארגמן: חייו של יאיר – אברהם שטרן. תל אביב: הדר, 1986.

29 צפיות