• עידן ירון

מחיר הכיבוש ופתרון שתי המדינות

סיור "שלום עכשיו" (שומרון, 17.5.2019)


הסיור יצא לאזור אריאל, ארץ המאחזים ושכם. השיחה נסבה על "המחירים שהחברה הישראלית משלמת על מדיניות 'ניהול הסכסוך', על ההשלכות של סיפוח אפשרי של שטחים בגדה המערבית, ועל היתכנות פתרון שתי המדינות".


הדריך את הסיור שבתי בנדט, ראש צוות מעקב התנחלויות ב"שלום עכשיו", מתנחל בעברו (עד 2010) [שאשתדל להביא את סיפורו המלא במקום אחר]. בנדט היה ממקימי המאחז הבלתי חוקי הראשון בגדה המערבית – "רחלים" (עלייה ראשונה לקרקע –1991; צריפים ראשונים – 1995; סמל יישוב – 2013; אישור התוכנית והסרת צווי ההריסה – 2017); לכן הוא יכול להעיד ממקור ראשון כיצד פועל מפעל ההתנחלויות, ואף להצביע על מגמות התפתחותו לאורך השנים.


שבתי בנדל רוכן על "מפת השטחים" (צילום: עידן ירון, מאי 2019)

עם חציית "הקו הירוק", שבתי מציין את המאמץ המרכזי של המתנחלים להביא ל"נורמליזציה", שכוללת בין השאר יצירת כבישים עוקפים – מתוך תואנה ביטחונית, אבל למעשה מתוך שיקולי הרחבת השטחים המיושבים והגדלת האוכלוסייה היהודית מעבר לקו הירוק. בנדט מדגיש את תופעת ההפקעה הנרחבת של קרקעות פרטיות פלסטיניות שמתבצעת באזור. עדוּת לכך מתגלה לעינינו באזור התעשייה ברקן-אריאל (שמעסיק כ-2,500 פלסטינים). פיתוח אזורי התעשייה נועד גם הוא לביסוס ה"נורמליזציה" בשטחי יהודה ושומרון: ככל שחברות תעשייתיות ומסחריות רבות יותר עוברות לאזור, וככל שהתנועה בין ישראל לבין הגדה זורמת, כך גם השטחים הכבושים נתפסים בתודעה הישראלית כחלק בלתי נפרד מהמדינה. מפעל ההתנחלות עושה כל מאמץ לטשטש את "הקו הירוק", כשם שהוא מבקש לטשטש את השליטה הישראלית על עם אחר ואת הנצחת הכיבוש.


אנו עוברים בסמוך לכפר כיפל חארת', מצפון-מערב לאריאל. בכפר מצויים ציוני קבריהם של יהושע בן נון, נון וכלב בן יפונה. בנדט מספר כי אחת לכמה חודשים הכפר נפתח לכניסה המונית של יהודים, תושביו נתונים בעוצר, וההמונים הנוהרים למקום פוגעים בשלוותם ולעיתים גם משחיתים את רכושם.


צילום אוויר של הציונים בכפר כיפל חארת' (באדיבות "מנהלת קבר יוסף")

חודשים ספורים לפני הסיור (דצמבר 2018), ביקרתי עם מאות רבות של מתפללים בכפר. ההמולה הייתה רבה, והאווירה מחשמלת. צעירים דתיים וחרדים רקדו יחדיו בגשם שוטף בכיכר המרכזית, סמוך לציון קברו של יהושע בן נון.


הצפיפות בתוככי הציון הייתה רבה; הכול ביקשו להיכנס דרך הפתח הצר, לשהות במקום, לשאת את תפילותיהם ולהביע את תחינותיהם.


בתוככי ציון קברו של יהושע בן נון (צילום: עידן ירון, דצמבר 2018)

בדרך חזרה אל האוטובוסים, נערי גבעות צעירים אחדים ניצלו את ההזדמנות – הרחק מעיניהם הצופייה של החיילים, שהיו פרוסים לאורך המסלול בשרשרת אבטחה כבדה – להשחית עצי פרי, לשבור ברזים ולעקם תיבות דואר של התושבים.


שבתי מבהיר שהמאחזים "בלתי חוקיים" לפי החוק הבינלאומי ולפי החוק הלאומי-הישראלי כאחד. מדובר בתפיסת קרקע, היאחזות ובנייה ללא אישורים נדרשים כלשהם. שאלת המפתח בעיניו: האם לגיטימי, במחלוקת פוליטית עמוקה בין ימין לבין שמאל על עתיד השטחים, שצד אחד ייקח את החוק לידיים ויקבע עובדות בשטח כראות עיניו? לדעתו, לא ייתכן שקבוצה אידיאולוגית קטנה וקיצונית תיקח מדינה שלמה להרפתקה מסוכנת ובלתי-מבוקרת, ללא שקדמה לכך הכרעה ציבורית והרשאה ממשלתית.


שיא הסיור, מבחינת המארגנים, מגיע בצומת תפוח. הסיור נקרא בהתאם: "סיפוח, קיפוח וצומת תפוח". כאן, האוטובוס חונה ממש לפני הצומת, והמדריך מרחיב על "משטר האפרטהייד" הנוהג בשטחים: יהודים צועדים במדרכות, פלסטינים בשבילים לצידי הדרך; תחנות האוטובוסים נפרדות ליהודים ולפלסטינים; מכלאה גדולה משמשת לבידוק יחידני של הנוסעים הפלסטינים, המוּצאים מן האוטובוסים ומועמדים בשורות בשמש הקופחת ובגשם השוטף. התיאור, קודר ככל שיהיה, אינו מגיע בוודאי לכלל "משטר אפרטהייד". שיקולים ביטחוניים – הנובעים כמובן משהותנו המתמשכת בשטחים, וממפעל ההתנחלויות – מכתיבים, כברירת מחדל, את המציאות העגומה בשטח. שאלת ה"אפרטהייד" תהפוך להבנתי לממשית אם וכאשר תוכרז ריבונות ישראלית על השטחים, והתושבים הפלסטינים יהפכו ל"אזרחים ממדרגה שנייה".


רכז הפעילות של "שלום עכשיו" מסכם: התנועה מתנגדת לנסיגה חד-צדדית ושואפת להגיע להסכם שלום בינלאומי עם ערבויות ביטחוניות. הפתרון המוצע: שתי מדינות לשני עמים. לדבריו, למרות ששיעור התומכים בפתרון זה נמצא בירידה, עדיין יש רוב דחוק התומך בו. ההתנחלויות אינן נכס ביטחוני אלא נטל ביטחוני. סרבני השלום הם לא אחרים מאשר חברי ממשלת ישראל, ולאו דווקא הפלסטינים. הוא מדגיש כי הרשות הפלסטינית עושה מאמץ ממשי למניעת טרור מאז 1995.


בפרסומים הרשמיים של "שלום עכשיו", שחולקו לנו במהלך הסיור, התנועה מוגדרת כ"שומרת הסף של חזון שתי המדינות". הטענה המרכזית היא כי "השליטה הצבאית בגדה המערבית מסכנת את החזון הציוני של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". ההנחה היא כי "הזמן פועל לרעתה של ישראל", וכי "החברה הישראלית משלמת מחיר כבד כדי לתחזק את הכיבוש".


מהנתונים שרוכזו על ידי צוות התנועה מתבררת התמונה הבאה (2018): מספר המתנחלים בגדה המערבית מתקרב ל-400 אלף; מספר הפלסטינים – לשלושה מיליון. שיעור המתנחלים מכלל האוכלוסייה בגדה המערבית – 13 אחוזים. שיעור המתנחלים מכלל האוכלוסייה בישראל – כחמישה אחוזים.


"מפת השטחים" של "שלום עכשיו" (2018)

על פי תוכנית השלום של "שלום עכשיו", המבוססת על יוזמת ג'נבה, 75 אחוזים מהמתנחלים – המתגוררים בהתנחלויות סמוכות גדר – יישארו בבתיהם במסגרת חילופי השטחים שיובילו להסכם ההפרדה של שתי המדינות. בסך הכול יפונו מבתיהם כ-170 אלף נפש.


שבתי מציין כי מאז כניסתו של הנשיא דונלד טרמפ לתפקידו, התנועה מזהה בשטח עלייה מטורפת באישורי בנייה בהתנחלויות – יצהר, איתמר, עלי ועוד.


בסיור השתתפו, למרבה ההפתעה, שלושה בחורים מישיבת ההסדר "אהבת ישראל" בנתיבות [גם על כך אשמח לדווח במקום אחר].

41 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0