88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

בפיגור של חצי מאה – "הר המור" והימין הדתי בארצות הברית

הימין הדתי בארצות הברית

ערכי המשפחה

במשך שנות השבעים של המאה העשרים, חוגים שמרניים בארצות הברית חשו כי הליברלים חותרים תחת הערכים המסורתיים; זאת לאחר שנות השישים הסוערות, שבהן התרחשו תופעות שנתפסו כקיצוניות, הרסניות וניהיליסטיוֹת (שוללות ערכים מקודשים), ושהסתכמו לדעתם במרד נגד התרבות האמריקנית כולה. ההנחה הייתה שעם התערערות המוסדות החברתיים – ובראש ובראשונה מוסד המשפחה – אמריקה מאבדת בהדרגה את המצפן המוסרי שלה.


בשלהי שנות השבעים, הרטוריקה של "ערכי המשפחה" בארצות הברית התפשטה בקרב המין הדתי, בינקה ממקורות תיאולוגיים כדי להחיות חזון המוביל לתחייה חברתית. בעוד שבשנות השבעים המוקדמות הדמוקרטים והרפובליקנים כאחד תמכו בתנועת הנשים המודרנית, בשלהי שנות השבעים ובשנות השמונים, שתי המפלגות התמקמו משני צידי המתרס: המפלגה הדמוקרטית (שמאל) הפכה לליברלית יותר, וחבריה ניצבו לצד תנועת הנשים וצידדו בזכויות אזרחיות לקבוצות מיעוט שונות ובכלל זה למה שהפך לימים לתנועת הלהט"ב; המפלגה הרפובליקנית (ימין) הפכה לקונסרבטיבית יותר, וחבריה צידדו במשפחה המסורתית ויצאו נגד הפלות, הענקת זכויות לתנועת הלהט"ב, וכן נגד קידום יעדים פמיניסטיים.


העניין של הימין הדתי בארצות הברית בפוליטיקה היה קיים גם קודם לכן; מה שהשתנה בשנות השמונים היה מידת המעורבות והמחויבות המפלגתית שלו. בתקופה הזאת, הימין הדתי השתלט על המפלגה הרפובליקנית, כשהוא מחויב לרעיון של אומה נוצרית בעלת קוד מוסרי אמוני. הוא חתר לשינוי בעמדות הציבור לגבי מיניוּת ותפקידי המינים; וכן להשגת שליטה במוסדות ציבוריים ובכלל זה במערכת החינוך, במשרדי ממשלה וברשויות הביצועיות, כדי להפכם לכלים בקידום חזון ערכי המוסר שבו צידד.


החזון של ערכי המשפחה יצר אחדות אינטרסים בין ימין דתי לבין שמרנות פוליטית. מנהיגי הימין הדתי חזו משפחה כיחידה המרכזית של החברה האמריקנית, והגדירו את הפעילויות הפוליטיות שלהם – במשך שנות השבעים, השמונים והתשעים – כ"הגנה על המשפחה המסורתית". בסוף המאה העשרים, הימין הדתי תפס את ערכי המשפחה כמרכזיים לאמונה הנוצרית, והפך אותם לכלי פוליטי רב-עוצמה.


התפיסה הדתית-הימנית והתפיסה השמרנית כללו ב"משפחה" שני בני זוג הטרוסקסואלים וילדיהם – תוך העדפת אב מפרנס, אם המקדישה עצמה לעבודות הבית, וילדים מטופלים היטב. תפיסה זאת נענתה לשתי אמונות מפתח של הימין הדתי: ראשית, תפקידי המינים הם קטגוריה ביולוגית, ונתונים מראש על ידי האלוקים; הם בוודאי אינם הבנייה חברתית. שנית, קווי הסמכות הם בעלי משמעות מרכזית, ומספקים יציבות חברתית חיונית. הדגש על גבריוּת הוביל את הימין הדתי בארצות הברית להלל בעלים ואבות דומיננטיים. חזרה לערכי המשפחה ולהוויה של משפחה חסונה נתפסו כמאפשרות חזרה לגדולתה של האומה האמריקנית.


הימין הדתי הבין את ערכי המשפחה כמקראיים, והציג אותם כפטריוטיים. הוראה נוצרית ופוליטיקה שמרנית התמזגו כדי להציע חזון חדש לחברה "חולה" שחיפשה את דרכה למול משבר פוליטי, פשיעה מתרחבת, מלחמה ומהפכה מינית. בעולם המשתנה במהירות מתחת לרגליו, הימין הדתי מצא בערכי המשפחה קרקע יציבה המושתתת על אל שברא "זכר ונקבה".


היחס ללהט"ב

להט"ב – לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים – נראו כמי שמאיימים על הנורמות התרבותיות של הגבריוּת ועל אמות המידה המיניוֹת. בכך הם נתפסו כמאיימים על הסדר החברתי ואולי אף הקוסמי כולו. ההנחה הייתה שהומוסקסואליות, כמו סטיות מיניות אחרות, היא התנהגות נבחרת, שאינה נובעת מנטייה גנטית או מתכונות נפשיות המוטבעות באדם. לפיכך, הימין הנוצרי הפעיל מרפאות מיוחדות המכוונות לסייע ל"חולים" ולשנות את אורח חייהם. עיקר העניין התמקד בהומוסקסואליות גברית, בעוד שהלסביוּת נתפסה כבעלת חומרה משנית. ההומוסקסואליות הגברית נתפסה כמיניוּת פתיינית שיצאה מכלל שליטה – תוקפנית, כוחנית, ובלתי מרוסנת. היא מציינת כוחות אנרכיים המאיימים להתפרץ ולהרוס את החברה כולה, ובראש ובראשונה את הנוער. אולם התנהגות זאת אינה רק אנרכית, אלא נתפסת גם – במונחים דתיים – כפגנית (אלילית) ונעדרת רוחניוּת. בסופו של דבר, התנהגות הומוסקסואלית היא שטנית במקורה, דבר המתבטא בעיקר בהתייחס לתנועה בכללה (ולא בהכרח ליחידים פסיביים המתגברים על ייצרם, שכלפיהם ראוי לגלות אהבה מקראית וחמלה) – ובמיוחד בהתייחס לאקטיביסטים מיליטנטים, המבטאים את נטיותיהם המיניות הסוטות בראש חוצות. התנועה בכללה נתפסת כמאורגנת ורבת-עוצמה, וכמסוכנת באופן קיצוני ומיידי.


החל משנות השמונים, הימין הדתי בארצות הברית הפך את הפעילות נגד להט"ב למרכזית בעשייה הפוליטית שלו ובחזון החברתי שלו. ההנחה הייתה שהתפשטות הנגע הלהט"בי תביא בהכרח לשקיעת התרבות כולה עד כדי סיוט הדוניסטי (נהנתני) בעל משמעויות קטלניות לגבי מיליוני בני אדם.


תנועת הלהט"ב נתפסה במהרה כפועלת נגד תוכנית הגאולה, ולפיכך כמחבלת בתפיסה המשיחית. לכן, המלחמה בה הוגדרה כאחת המטרות המרכזיות ביותר של הימין הדתי בארצות הברית. החל מאמצע שנות התשעים, זירת המאבק בין הימין הדתי לבין תנועת הלהט"ב נתפסה כאחת מזירות המאבק הפוליטי-הציבורי המשמעותיות ביותר בארצות הברית.


ההתנגדות לזכויות להט"ב בארצות הברית נבעה בעיקרה מסיבות דתיות: ההומוסקסואליות הוגדרה בכתבי הקודש כחטא מגונה, שכמוהו כניאוף. הכשרת להט"ב נראתה כיציאה נגד כל מה שהימין הדתי בארצות הברית האמין בו. התפיסה הדתית נגד הומוסקסואלים משותפת לשמרנים רבים מבני דתות שונות בארצות הברית – נוצרים, מוסלמים, וכן יהודים.


הימין הדתי בישראל – המקרה של הרב צבי ישראל טאו וישיבת הר המור

הרב צבי ישראל טאו

מרכזיות המשפחה בתרבות המסורתית היהודית – כמו בתרבויות מסורתיות אחרות – אינה מוטלת בספק. הרב צבי ישראל טאו נתן לכך ביטוי בולט לאורך השנים. עמדתו דומה במידה רבה לזו שאומצה על ידי הימין הנוצרי בארצות הברית לפני כחצי מאה, והרואה בהבדלי המינים עניין טבעי שמקורו אלוקי, ובזוגיות ובמשפחה יסוד חיוני לבריאות היחיד והקולקטיב.


במסגרת השיחות "עון האמרי עד הנה" (תש"ס), הרב אמר כי "המשפחה היא חלקו של האדם בבניין העם, בבניין הדור והדורות. חיי המשפחה שייכים ישירות למהותו של האדם, ומוטבעים על פי מילוי החובה". לדבריו, "הטבעיות, הבריאוּת והנורמליוּת של החיים הפרטיים והמשפחתיים, הלאומיים והאנושיים, הן דווקא במילוי החובה. בלעדיה נהיה האדם 'כמץ אשר תדפנו הרוח' לפני כל תאווה, עד שאין דבק בין כוחות הנפש, אין דבק בין איש ואשתו, בין אדם לחברו, בין יחיד לאומתו. רקמות החיים היסודיות הולכות ונהרסות". לדבריו, "ההרמוניה שבחיי המשפחה יסודה בכך שהאיש והאישה משלימים את הבית, כל אחד באופיו המיוחד. המשפחה נבנית במה שכל אחד מוציא לפועל את חלקו ומקבל מהשני את השלמת הצדדים החסרים בו".


הרב התריע מטשטוש הבדלי המינים ומהתפרקות ערכי המשפחה, באופן הדומה לזה של עמיתיו בימין הדתי בארצות הברית: "אחת ממחלות התרבות של דורנו היא ההתכחשות לתפקידים השונים. המחלה היא נוראה מעבר לחוגה. בחברה שבה האישה יוצאת מגִדרה ומערכת היחסים בין המינים מתערערת, "אין אמונה ואין שלום, אין אהבה והשלמה הדדית, הכול ריקני וגס, ציני ואלים, וההשלכות ניכרות בפרצופה של התרבות כולה".


במסגרת השיחות "ולא פנה אל רהבים" (תשס"ו), הרב טאו קבע – בדומה לקביעה של הימין הדתי בארצות הברית – כי המשפחה היא יחידת היסוד של החברה; כי "ראשית דבר חייב אדם לבנות את חיי משפחתו, לכונן בית הרמוני הספוג מידות טובות, בית שבו כל אחד מבני המשפחה מקבל את הראוי והדרוש לו, באהבה ובידידות, באופן המתוקן והשלם. בניין החברה והאומה כולה מוכרח להתחיל מן המסד, מהתא המשפחתי המתייסר במצוקות של צדק ויושר. מתוך תא זה, ורבים רבים שכמוהו, תיבנה החברה ותתוקן, ויתבסס מעמדה הרוחני והמוסרי. רק אחרי בניין ראשוני זה אפשר וראוי להרחיב את 'חיי הרעות', חיי האהבה והחסד, אף מחוץ לחיק המשפחתי".


אולם העיסוק של הרב טאו וחסידיו בענייני המשפחה, ובעיקר בעניין "הנטיות ההפוכות", בא לידי ביטוי בולט בעיקר בשנים האחרונות ממש – כחצי מאה לאחר התעוררות דומה של הימין הדתי בארצות הברית של אמריקה.


בשיעוריו בנושא "האומץ לעצמאות" (תשע"ט), הרב יצא חוצץ נגד "הניוון המוסרי שאנו עומדים מולו היום, ההליכה אחרי תרבויות זרות [כמו זו האמריקנית] שנמצאות בחולי עמוק מאוד של אובדן ערכים אנושיים בסיסיים כמו משפחה וילדים". הרב ציין כי "המובילים רוחות אלו ממשיכים לדהור קדימה ועוברים משלב לשלב. הם כבר הכשירו סטיות מין, ועכשיו הם עמלים על הכשרת עריות בתוך המשפחה – בין אימא ובן, אבא ובת או אח ואחות". הוא הרחיק לכת וטען כי "גם על משכב בהמה כבר מותר לדבר". לדבריו, "הם מציירים את אובדן כל הערכים האנושיים הבסיסיים כדבר אידיאלי וטוב, את מחיקת ההבדל בין האדם לבהמה כקִדמה וכפרוגרס".


הרב מתייחס להדוניזם (נהנתנוּת) כתופעה הרווחת במערב היום: "במסגרת הניסוי הזה מנסים להרוס את חיי המשפחה; מבקשים להעמיד את נטיית המין כעניין נהיתני בלבד, שאינו קשור כלל להבאת חיים לעולם". לדעתו, "הדברים הללו פוגעים לא רק באורח החיים הדתי אלא בעצם החיים, ולכן הם נוגעים לעם כולו".


המדובר, להבנת הרב, ב"מחלה" המחייבת התערבות דחופה ואקוטית, ואף חדירה לפרטיוּת: "כשישנה בעיה בריאותית, צריך להראות את המקום המזוהם לרופא, ולפעמים צריך להכניס את הידיים למקומות שבדרך כלל לא מכניסים אליהם את הידיים [...]. כשהנביא צריך לתאר את מהות תפקידו, הוא אומר: 'כרופאי ישראל'. התורה הינה רפואה. היא נושא של להיות או לחדול. אומנם נכון שללא נעים לדבר על דברים שנעשים בחדר המיטות, אבל כשצריך, כשאנחנו נמצאים על תקן של רופא הבא להציל חולה אנוּש, אז אין ברירה".


מכיוון שמדובר ב"מחלה", הרב מצדד – לפחות לגבי ההומוסקסואלים – ב"טיפולי המרה": "אנשים בעלי נטיות הפוכות הם פגועים, וצריך לטפל בהם. איך אפשר לכנות את הקריאה לטפל במחלה הזו בשם 'עלבון'?! הלא מי שמונע מהם טיפול הוא הפוגע בהם, שהרי הוא קובר אותם לנצח במחלתם ובאומללותם! הדבר הזה הוא גילוי עריות, שהתורה מחייבת עליו מיתה. מעבֵר לכך, הוא מנתק לגמרי את הנטייה המינית מהבאת חיים לעולם, וקובר אותה בנהנתנות אנוכית פרטית, בזוהמה ובלכלוך".


לכן אין פלא שהצעדים שמונה הרב כחלק ממאבק נגד תופעות מזוהמות ומלוכלכות אלה הם בגדר "פעולה דחופה", "פעולת הצלה". פעולה זאת צריכה להיות כה נמרצת ומעוצמת עד שתיושם ב"מרד אזרחי", שיצא לפועל לאחר שהעם יתעורר ויבין מה עומד על כף המאזניים.


הפרוגנוזה (התחזית לגבי התפתחות המחלה וסיכויי ריפוייה) של הרב אופטימית: "בסופו של יום אנחנו נמגר את זה, נלמֵד את העולם שאפשר לחיות חיים אידיאליים, טהורים וקדושים, מבלי הזדקקות לכל הזוהמה הזאת. נלמד את העולם שניתן לקיים מדינה פתוחה ומתקדמת [...] יחד עם התורה, האמונה הקדושה. בזה אנחנו נהיה מופת לעולם כולו, שיבוא ללמוד איך לחיות חיי עם ישרים, מתוקנים ומוסריים".


צה"ל: קִצפו של הרב יצא במידה רבה על צה"ל – אותו ארגון שגישתו ה"ממלכתית" מעניקה לו מעמק מקודש המחייב נאמנות מוחלטת. בהקשר זה, מתברר שנושאי טהרת המשפחה והיחסים בינו לבינה כרוכים באופן בל ינותק – בדומה לתפיסה של הימין הדתי בארצות הברית – בתהליך הגאולה, שלדברי הרב טאו "אנחנו נמצאים בעיצומו" והוא מתקדם "דרגה אחר דרגה, חוליה אחר חוליה". הרב הצביע על כך ש"בשנים האחרונות אפשר להבחין בניסיונות לחולל מגמה אחרת – לקעקע את הדת, להפריד את הדת מן המדינה ומן העם". מגמת שקיעה זאת מעכבת את תהליך הגאולה ואת השלמת החזון המשיחי.


לדבריו, "לצערנו הצבא נתון בידיים לא טובות המאפשרות ניצול שלו כדי לשנות את החיים במדינה". ראשי הצבא "מגדירים שהמטרה הראשונה של צה"ל, עוד לפני ערך הניצחון על האויב, היא ליצור מה שהם מגדירים 'נורמות מתקדמות הראויות לצורה אנושית', שמהן מתחייב שוויון ושיתוף המינים". מכאן "מתחוללים התהליכים ההרסניים שעובר הצבא, בעיקר בתחום השירות של בנים ובנות יחד". הרב מודאג מכך שלא מדובר רק בגחמה חולפת, אלא "הדבר מוטמע באופן עמוק, ראשית על ידי פקודה חדשה שנכתבה במיוחד לשם כך – 'פקודת השירות המשותף' – המניחה כיסוד שהעירוב בין המינים הוא הדבר הרצוי והמועדף ואליו כל מפקד צריך לחתור".


הרב יגאל לוינשטיין

הרב יגאל לוינשטיין – מראשי המכינה הקדם צבאית "בני דוד" שבעלי וממייסדיה – הוא כיום אולי הדובר הבולט והרהוט ביותר בנושאי ערכי המשפחה במרחב ההשפעה הדתית של הרב טאו ושל ישיבת "הר המור". הרב לוינשטיין יצא בחודשים האחרונים ל"מסע קהילות", שבמסגרתו הוא פוקד קהילות דתיות ברחבי מדינת ישראל, ומעביר את מסרי "המשפחה שלנו". המסע נועד לקיים "שיח נקי, כן ונוקב בגובה העיניים עם ציבור השומעים, בלי מסננים של גורמים אינטרסנטיים ומתלהמים". מבחינתו של הרב לוינשטיין, ההחלטה להקדיש את זמנו וכוחותיו לנושא נובעת מההבנה שהשיחות נוגעות בנקודת הליבה הקיומית של עם ישראל בארצו בעת הזאת: "הגעתי למסקנה שמתנהל כאן מאבק תרבותי עמוק על זהותה של מדינת ישראל. הנושא של ארץ-ישראל וקיומנו כאן כבר התקבע [...]. השאלה הבאה היא זהותה של המדינה – יהודית או ליברלית מערבית, זה עומד מאחורי כל התהליכים. בציבור שלנו יש מתח גדול סביב השינויים התרבותיים והשלכותיהם. יש בלבול גדול אצל כולם. אני רוצה לפגוש את הציבור הדתי-לאומי בשאלות הכי גורליות".


הרב יגאל לוינשטיין ב"מסע קהילות" (צילום: עידן ירון, ירושלים, 4.7.2019)

הרב מציין כי "במשך אלפי שנות קיומו, העמיד עם ישראל את התא המשפחתי במרכז הווייתו, ושמר על חוסנו ובריאותו [...]. ערכי המשפחה היו מאז ומעולם ערכים אנושיים בסיסיים, והיוו ערובה לחיים נורמליים ותקינים של היחיד והחברה". היהדות העניקה "משקל אדיר למסגרת הזוגית והמשפחתית. לאור תפיסה זו היווה ערך המשפחה בישראל גורם חזק, יציב ובלתי ניתן לערעור לאורך כל הדורות"; זאת עד לשנים האחרונות, שבהן חל כרסום בערכים מרכזיים אלה.


דעותיו של הרב מתאימות במובהק לאלו של הימין הדתי בארצות הברית, הגורסות כי ההבדלים בין המינים הם "טבעיים" או "ביולוגיים". עמדה זאת ניצבת בניגוד ל"תפיסת העולם המגדרית", הגורסת כי "האופי אינו קשור לזהות הביולוגית. העובדה שגופו של אדם בנוי בצורה מסוימת אינה מלמדת מאומה על הזהות הפסיכולוגית שלו". לדעת הרב לוינשטיין, "התפיסה המגדרית היא ראש החץ המוביל היום את העולם החדש – היא נמצאת באקדמיה, בתקשורת, ובעצם בכל המערכות שיוצרות את תהליכי השינוי".


ב-2018 יצאו לראשונה ראשי המכינה הקדם צבאית בעלי וחניכיה להפגין נגד מצעד הגאווה שנערך בירושלים. להפגנה הגיע גם, באופן יוצא מן הכלל, הרב צבי טאו. הקריאה שנלוותה לצעד חריג זה הייתה: "נגמרו הימים שבהם שתקנו". הרב יגאל לוינשטיין יצא נגד "זכות השתיקה" וקרא לפעולה: "ישנו מיעוט קטן אך קולני ואַלים מילולית, המכנה עצמו 'ארגון הלהט"ב', שמעודד סטייה ועיוות של הנטייה המינית [...]. כל בעל לב אדם נורמלי, כל מי שלב יהודי בקרבו וכל אדם שאכפת לו ממדינת ישראל היהודית, לא יכול לשתוק לנוכח השפלות המוסרית שיש בניסיון לקדם חוק כזה הרומס את המוסר היהודי שהוא אור לגויים בקדושת חיי המשפחה". להבנתו, מדובר ב"טרגדיה", ב"עיוות", ב"מחלה" או ב"בעיה" שהדרך להתמודד איתה היא "הדברה".


הפגנה של בני נוער נגד "מצעד הגאווה" (צילום: עידן ירון, ירושלים, 6.6.2019)

הרב לוינשטיין סבור כי "אם חפצֵי חיים אנחנו, צריכים אנו להגן על עצמנו מפני השפעות שלילית אלו. עלינו לתת את הדעת כיצד לבנות מערכת משפחתית וחברתית הנאמנה לערכי הצניעות והטהרה, מערכת שבה יימלאו האיש והאישה את תפקידיהם השונים בשמחה ובענווה, וילכו ויעמיקו את האמון והאהבה ביניהם [...]. נדרשים אנו בעת הזו להשיב את ערכי התורה והאדם למקומם הראוי. מעמד המשפחה צריך לשוב ולתפוס מקום מרכזי כאבן יסוד בבניין החברה, וחיזוק התא המשפחתי צריך להוות ערך עליון שישפיע בטהרתו על כל המרחב הציבורי".


צה"ל: בדומה למערכות אחרות, גם צה"ל נגוע – לתפיסתו של הרב לוינשטיין – ב"תפיסת העולם המגדרית". מוטמעת בו "האג'נדה של טשטוש המינים והזהויות, מבית מדרשו של הפמיניזם הרדיקלי המבקש למחוק זהויות", ולכן הוא מחייב תיקון יסודי.


מפלגת "נעם" – עם נורמלי בארצו

כחלק מהמלחמה בפוסט מודרנה, הרב טאו חש צורך "להקים תנועה ציבורית, ולפעול בכל הכוח". הרב ציין כי "כל המשחק הפוליטי הוא על דברים צדדיים, ועל הדברים היותר מהותיים [כמו ערכי המשפחה] אין אפילו דיון". הסכנה של ערעור ערכים אלה, והצעה במקומם של ערכי "רשעוּת ונוכלוּת", שנועדו "להעביר אותנו על דעתנו", "גדולה יותר מכל הסכנות הביטחוניות שישראל עומדת בפניהן". את הדברים המתייחסים לערכי המשפחה והזוגיות "יש לומר בתוקף כפי שהם, כדי שהם יישמעו כראוי". באופן מעשי, "צריך למצוא את הדרך להעביר [לכל העם על כל גווניו] באופן חד וחלק – בשלט, במודעה באינטרנט או בסרטון" (ממש כפי שפרנסי המפלגה החדשה נוהגים כיום).


מודעה של מפלגת "נועם" (יולי 2019)

הרב פנה בהתבטאות ראשונה (18.7.2019), ואיחל למקימי נועם: "חזקו ואימצו". בהמשך, הוא יצא במכתב חריף נגד מה שהוא מכנה "הקלקולים הרבים המאיימים על הבית והמשפחה בישראל", וקרא להצביע למפלגת "נעם" בבחירות הקרובות. הרב המשיך וקבע כי "הבית והמשפחה בישראל הם יסוד המדינה והבסיס של החוסן הלאומי, ולא ייהרסו בשום אופן על ידי סכסוכי דעות פוליטיות. טהרת החיים וקדושת המסורת בעם ה' לא יזועו מפני כל רוח וסער. עלינו לשמור בכל עוז על הצורה הנורמלית של חיינו הציבוריים הישראליים בארץ-ישראל".


מכתבו של הרב טאו (יולי 2019)

מפלגת "נעם" – שסיסמתה "עם נורמלי בארצנו" – מקדמת סדר יום שעשוי להיות מאומץ ללא היסוס גם על ידי הימין הנוצרי בארצות הברית: "חזרה לנורמליות". נורמליות פירושה, לדעת התנועה, קודם כול "משפחה נורמלית – אבא ואימא", שהרי "אין כמו בבית, אין כמו המשפחה, אין כמו חיבוק של אימא ואין כמו טפיחה של אבא. זו המשענת החמה והבסיס האיתן. כי משפחה היא לא רק ברירת מחדל אלא חתיכת חיים, המשכיות הדורות, שייכות לסיפור משפחתי קטן שהוא חלק מסיפור גדול של עם [...]. עם ישראל, שלימד את כל העולם איך שומרים על ערכי המשפחה, חייב להרים את דגל הנורמליוּת ולומר את האמירה הפשוטה: רק אבא ואימא = משפחה". בעניין זה, המאבק יוצא נגד אלה המבקשים "למחוק את המשפחה, להכניס לראש של הילדים שלנו בלבולי זהות מינית", שהרי "זה כבכר לא צחוק, זה הילדים והנכדים שלנו".


במפלגה החדשה של "הר המור", ארץ-ישראל נדחקת לרקע והאג'נדה החברתית מוצגת בחזית – בראש ובראשונה ערכי המשפחה ותפקידי המינים. בדומה למצב של הימין הדתי בארצות הברית לפני עשורים אחדים, נושאים אלה מקבלים קדימות גבוהה על חשבון מגוון נושאים אחרים.


למהות הפיגור, והסיכוי למגמות מתלכדות

הרב טאו מסכים עם הטענה כי "התעוררנו מאוחר מדי". היינו צריכים להתעורר עוד הרבה קודם!". עם זאת, "לעולם לא מאוחר כדי להציל את עם ישראל [...]. לא נתפעל מכול האמירות שכבר מאוחר מדי, שפספסנו את הרכבת, נתפלל לה' שיצליח את דרכנו, נלך בשם ה' וה' יהיה בעזרנו".


אולם סיבה נוספת לפיגור נובעת מטיבה וממהותה של החברה הישראלית עצמה, שמתאפיינת כחברה מסורתית-שמרנית מטיבה. התהליכים הגורפים של ערעור המשפחה והזוגיות באים לידי ביטוי במדינת ישראל באופן מתון ואיטי יותר במובהק, בהשוואה למדינות המערב. הנתונים הממשיים על החברה הישראלית נראים מפתיעים ואולי גם מעודדים ביותר; אבל, כאשר הרבנים מתבוננים במגמות הכלליות הרוגשות במערב בכלל ובארצות הברית בפרט – ובהחשת קצב ההתפתחות שלהן, בעקבות מגמות טכנולוגיות (כמו הטלפון הסלולרי החכם) – הדאגה גואה בליבם. כדברי הרב יגאל לוינשטיין: "תהליכים שבעבר נדרשו להם שנים על מנת לחלחל ולשנות את דפוסי החברה, מתרחשים כיום בזמנים קצרים הרבה יותר, ויוצרים דינמיקה שפעם לא הייתה קיימת". החשש הוא שערכים כמו "אנוכיות", "מתירנות" ו"חופש" – האופייניים לדעת הרב לוינשטיין לתרבות המערבית בכלל ולזו האמריקנית בפרט – חודרים והולכים גם ללב החברה הישראלית. ערכים כאלה מביאים בהכרח לערעור המשפחה כאבן היסוד של החברה. הרב טאו עצמו ציין כי "מי שיקרא קצת על מה שמתרחש באירופה הגוססת ובאמריקה יבין עד לאן הדברים הולכים".


חוגי הימין הדתי בארצות הברית טוענים כי בשל הטווח הרחב של השינויים באורחות חיינו, שהביאו לניוון מוסרי, אין זה מפתיע שסימני ההתנגדות – למרות שהם מאחרים לבוא – הופכים לרווחים ורחבים בה במידה. אמריקנים, הצופים במה שעולל הליברליזם המודרני, נראים כמי שנכונים יותר מאשר בעבר לפתוח במלחמה שערה, כדי לשקם את עולם הערכים שנשחק. זאת גם הסיבה להתפתחותה של שמרנות או מסורתיות אגרסיבית ויעילה יותר לטעמם. ההתפתחות המבטיחה ביותר בהקשר זה היא – לדעת החוגים הימנים-הדתיים – העלייה של שמרנות דתית נמרצת, אופטימית ומתוחכמת פוליטית. השמרנות הדתית עשויה להוכיח עצמה כבעלת עוצמה רבה יותר מאשר השמרנות הפוליטית או הכלכלית הצרופה, מכיוון שמטרותיה הן גם מוסריוֹת. התקווה היא לתחייה דתית שתפרוץ דרך חברתית ותרבותית חדשה-ישנה למול הרלטיביזם הליברלי העכשווי הגואה והגאה. ניצחון על הליברליזם המודרני – ועל ערכי השוויוניות והאינדיבידואליזם הקיצוניים הנלווים אליו – יחייב להבנתם של חוגים אלה ביטחון עצמי מוצק בדבר עדיפות הערכים המסורתיים, שהליברליזם המודרני פגע בהם אנושות. הקריאה לחוגי הימין הדתי היא לא לקבל את רוע הגזרה, אלא לאזור אומץ ולהתנגד – אקטיבית ואולי גם מיליטנטית.


הרב טאו אומר כי הוא מקבל את התפיסה "ש'רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר". הימין הדתי בארצות הברית משקיע – מסוף המאה העשרים, ובעיקר במשך המאה העשרים ואחת – מאמץ ניכר בבניית ברית גלובלית של אמונות אורתודוקסיות, כדי לעמוד בפני מה שנתפס כ"סדר היום הליברלי הגלובלי", ובעיקר בפני "הפמיניזם הבינלאומי" וה"הומניזם החילוני". ברית זאת – המוכרת כמעשית, תועלתנית, ארעית ובלתי יציבה מיסודה – כוללת נוצרים, מוסלמים ואף יהודים, שהתאגדו מסביב לסדר היום של "המשפחה הטבעית כיחידת היסוד של החברה". המשפחה שהם מצדדים בה היא מוגדרת: אימא, אבא וצאצאיהם (בהעדפה על צאצאים ביולוגיים). הם מקדמים אפוא את הנישואים ההטרוסקסואליים ואת המשפחה הגרעינית – כמקודשים אלוקית. משימתם היא להציג חזון דתי המקדם את ערכי המשפחה, במטרה להביא לשינוי גלובלי בכיוון האורתודוקסי-השמרני.


הרב לוינשטיין זיהה את הבעיה המאיימת על העולם המערבי בכך ש"העולם המודרני הפסיק להאמין בכתבי הקודש וטען שהאדם עצמו הוא מקור האמת; זאת בניגוד לעולם הדתי הנוצרי, ששמר על האמת האלוקית". אותם הגורמים הימניים הדתיים הקוראים לחזור אל האמת האלוקית ואל כתבי הקודש נראים לפיכך כבעלי ברית אסטרטגית – או כשותפים טבעיים – למאוויים ולשאיפות של ציבור מוגדר במדינת ישראל, המבקש ללכת בדרכה של תורה.


דגל תמיכה במשפחה (יולי 2015)

* הכתבה מבוססת על: הרב צבי ישראל טאו, לאמונת עִתנוחלק שלישי. ירושלים: קרן ישועות, תש"ס; חלק רביעי. ירושלים: קרן חוסן ישועות, תשס"ו; הרב צבי ישראל טאו, עמוד הענן משלים לעמוד האש: על התהליכים העוברים על החברה הישראלית ועל צה"ל מתוך המבט של הארת הגאולה. ירושלים: תשע"ז; הרב צבי ישראל טאו, האומץ לעצמאות: על עצמאות ישראל והאומץ לעמוד כנגד אימוץ ערכי התרבות הפוסט-מודרנית. ירושלים: תשע"ט; הרב יגאל לוינשטיין, אג'נדה צבאית (?): כיצד תפיסת המגדר מפוררת את צבא העם. ל"ת; הרב יגאל לוינשטיין, המשפחה שלנו: ערכי המשפחה אל מול התרבות הפוסט-מודרנית. תנועת "בואי הרוח", 2019; השילוח, גיליון מיוחד לכנס השמרנות הישראלית, אייר תשע"ט – מאי 2019; חגית רוזנבאום, "מסע עוקף תקשורת", אתר ערוץ 7, 21.6.2019; Robert H. Bork, Slouching Towards Gomorrah. New York: HarperCollins Pub., 2003; Doris Buss and Didi Herman, Globalizing Family Values: The Christian Right in International Politics. Minneapolis: University of Minnesota Press, 2003; Seth Dowland, Family Values and the Rise of the Christian Right. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2015; Didi Herman, The Antigay Agenda: Orthodox Vision and the Christian Right. Chicago: The University of Chicago Press, 1998; Marjorie J. Spruill, Divided We Stand: The Battle Over Women's Rights and Family Values That Polarized American Politics. New York: Bloomsbury Pub., 2018; Daniel K. Williams, God's Own Party: The Making of the Christian Right. Oxford: Oxford University Press, 2010.

23 צפיות