88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

גילוי הדעת הראשון של מייסדי "התנועה למען ארץ-ישראל השלמה", ועמדתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק

ב-16 ביוני 1967, מייד עם תום מלחמת ששת הימים (5-10.6.1967), נתן אלתרתן פרסם מאמר שכותרתו "מול מציאות שאין לה אח". המאמר נפתח בדברים הבאים: "ניצחון זה עניינו לא רק בכך שהוא החזיר לידי היהודים את העתיקים והנעלים בקושי האומה, החרוצים בזיכרונה ובתולדותיה יותר מכול. עניינו של ניצחון זה הוא בכך שהוא מחק למעשה את ההבדל בין מדינת ישראל ובין ארץ-ישראל. זו הפעם הראשונה מאז חורבן בית שני נמצאת ארץ-ישראל בידינו. המדינה והארץ הן מעתה מהות אחת, ומעכשיו חסר לה להתחברות ההיסטורית הזו רק עם ישראל שיארוג, יחד עם היש שהושג, את החוט המשולש שלא יינתק".


מאמרו של אלתרמן, שהיכה גלים בציבור הישראלי, הדליק את הניצוץ הראשון להקמת "התנועה למען ארץ-ישראל השלמה". בעקבות פרסום המאמר החליט צבי שילוח, שהיה אז חבר מפלגת רפ"י, להיפגש עם אלתרמן כדי לקדם את הרעיון. באותה הפגישה ביקש אלתרמן משילוח שיפגוש את הסופר משה שמיר, כדי לרתום גם אותו למהלך. שמיר היה אמנם שנים רבות חבר פעיל במפ"ם, אך במרוצת הזמן התרחק מעמדותיה. בעקבות מלחמת ששת הימים הוא החליט לשנות את השקפתו הפוליטית. השינוי הזה התבטא במיוחד במאמר שפרסם ב-30 ביוני בשם "אין דרך חזרה". שילוח נפגש אכן עם שמיר, וכך נולדה השלישייה המייסדת של הקמת התנועה. ב-27 באוגוסט 1967 קיימה התנועה החדשה, שהספיקה לגייס לשורותיה בתוך זמן קצר שורת אישי ציבור בולטים מתחומים שונים, כינוס בעל אופי אופרטיבי בתל אביב. בכינוס זה הונחה אבן היסוד להקמתה של "התנועה למען ארץ-ישראל השלמה", ששמה ניתן לה בשיתוף פעולה בין המשוררים נתן אלתרמן ואורי צבי גרינברג. בכינוס גובשו עקרונות המצע ונדונו דרכי פעולה, ובכלל זה הצעה לעלייה בלתי-לגלית לגוש עציון בהשתתפות סופרים ואנשי רוח.


הרעיון המרכזי שהנחה את מחברי מצע התנועה היה הבטחת קיומה של מדינת ישראל על השטחים שנכבשו, מתוך אמונה בעיקרון האומר כי ארץ-ישראל השלמה שייכת לעם היהודי, ולממשלה אין זכות לוותר על שטחים. בעקבות הכינוס התקבל הנוסח הסופי של ההצהרה "למען ארץ-ישראל השלמה", והוחלט לפרסם גילוי דעת שבו התבקש כל אדם המסכים לעקרונות הללו לחתום על כך.


גילוי הדעת התפרסם ב-22 בספטמבר 1967, ערב ראש השנה, בשבעה עיתונים במקביל: "מעריב", "ידיעות אחרונות", "דבר", "הארץ", "הצופה", "למרחב" ו"ג'רוזלם פוסט".


בגילוי הדעת נאמר, בין השאר, כי "ניצחונו של צה"ל העמיד את העם והמדינה בתוך תקופה חדשה וחותכת גורל, וארץ-ישראל היא עתה בידי העם היהודי, וכשם שאין לנו רשות לוותר על מדינת ישראל, כך מצווים אנו לקיים מה שקיבלנו מידיה: את ארץ-ישראל. הננו חייבים בנאמנות לשלמות ארצנו – כלפי עברו של העם וכלפי עתידותיו גם יחד. ושום ממשלה בישראל אינה זכאית לוותר על שלימות זו".



על גילוי הדעת חתמו 58 אישים בולטים מכל קצוות הקשת הפוליטית. בעקבות פרסום גילוי הדעת בעיתונים חתמו עליו כאחד-עשר אלף איש מרחבי הארץ.


משה שמיר כתב על גילוי הדעת, כי מדובר במסמך ש"אין לו תקדים בספרותנו ברמה המקובצת של משתתפיו וברמה הנועזת של התערבותם בהנהגת הלאום".


עם זאת, אישים בולטים אחדים סירבו בסופו של דבר לחתום על גילוי הדעת ולהצטרף לתנועה; זאת בשל חוסר הסכמתם למצע ולנוסח. נכללו בהם אהרון אמיר, אהרן מגד, יצחק טבנקין, גאולה כהן והרב צבי יהודה הכהן קוק.


התנגדותו של הרב צבי יהודה נבעה מכך שעבר הירדן עדיין לא בידינו, ולפיכך אי אפשר להתייחס ל"ארץ-ישראל השלמה". לפיכך, הוא כתב כרוז אחר מטעמו, "לא תגורו!!!" (י"ד באלול תשכ"ז). הכותרת "לא תגורו" רומזת לפסוק "לא תגורו מפני איש" (דברים א', י"ז). הרב הסתייע בפסוק הזה כדי לחזק את צאן מרעיתו כנגד לחצי אומות העולם, ובשל היסוס תלמידי חכמים באשר לחיוב שלמות ארץ-ישראל.


בכרוז הזה נאמר בין השאר: "א. 'ועל זה (עיכוב תקומת קודש נחלת ד' לעם ד') עתידין לתת את הדין כל גדולי ישראל, ומהם יבקש ד' עלבון הבית העלוב' (אור‑החיים, ויקרא כ"ה: כ"ח). ב. חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר – וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם וכישלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ד' ישמרנו, ולחרפתם ולדיראונם. ג. אין שום צד היתר לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, חס וחלילה לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל, ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמיים יסייעונו".


התנועה הייתה ביטוי לתהליך שבו עברו אנשים מיוצאי תנועת העבודה אל שורות הימין המדיני; אבל זו לא הצליחה להשריש את רעיונותיה בקרב הציבור החילוני ממנו יצאו מרבית מנהיגיה, והחל מהקמת "גוש אמונים" בשנות השבעים הפך רעיון "שלמות הארץ" מזוהה בעיקרו עם הציבור הדתי הלאומי.


* הכתבה מבוססת על: אהרון בן-עמי (עורך), ספר ארץ-ישראל השלמה. תל אביב: הוצאת התנועה למען ארץ-ישראל השלמה, 1977; זלמן ברוך מלמד, ארץ הצבי: רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל במערכה על שלמות ארצנו. בית אל: נתיב אור, תשנ"ה.

59 צפיות