• עידן ירון

חילוץ מטפורות

עודכן ב: 14 דצמ 2019

טיבה של המטפורה

ג'ורג' לָקוֹף הציע תיאוריה של המטפורה הגורסת כי היא מנגנון מרכזי שבאמצעותו אנו תופסים מושגים מופשטים, וכן מבצעים חשיבה מופשטת. הרבה מחומר הגלם – מהגשמי ביותר ועד לתיאוריות המדעיות המופשטות ביותר – יכול להיות מובן אך ורק על ידי מטפורות. המטפורה מעוגנת בדפוסי חשיבה עמוקים, שיש להם שורשים בתפיסות אנושיות כוללת או בהקשרים חברתיים ותרבותיים נתונים.[1] לקוף וג'ונסון מציינים כי מה שאנו חושבים, מה שאנו חווים ולפיכך גם מה שאנו עושים מדי יום ביומו, הוא במידה רבה עניין של מטפורות.[2] מטפורות אינן מופשטות, הן רכיבי פעולה; הן מגדירות רעיונות; הן יוצרות נורמות התנהגות; הן מאפיינות את הטוב והרע, ובהתאם לכך משנות את הבנתנו לגבי העבר וההווה ומעצבות את חזון העתיד.[3]

המטפורות מסייעות לנו להבין תופעות מופשטות יחסית או לא מובנות במידה רבה – כמו עריכת ספרות – במונחים מוחשיים, או לפחות מובנים יותר. יש לזכור כי המושג "עורך" מקיף למדי, וכולל מגוון של עיסוקים ותפקידים.[4]


כתיבה – דוגמה למטפורות והשלכותיהן

חוקרת הספרות ברברה טומלינסון השתמשה בספרה "סופרים על כתיבה: מטפורות ועבודה אינטלקטואלית" (Authors on Writing: Metaphors and Intellectual Labor, 2005) בשיטה של "חילוץ מטפורות" ובחינה ביקורתית שלהן, כדי לאפיין את מהות הכתיבה. היא השתמשה בכ‑3,000 ראיונות שהתפרסמו עם סופרים עכשוויים, וניתחה את סיפוריהם המטפוריים על מלאכת הכתיבה. טומלינסון טענה כי סיפורים מטפוריים על פעילות הכתיבה מורידים אותה אל הקרקע – מאפשרים לחשוף את התיאוריה של הפרקטיקה של מלאכת הכתיבה. מודלים מטפוריים מאפשרים לנו לחבר בין מחשבות ותחושות פנימיות לכאורה לבין מבנים ופרקטיקות שיח משותפות חברתית; להבין כתיבה כעבודה, כפרקטיקה חברתית משותפת, כפעילות בעלת ממדים ביקורתיים ויצירתיים. למטפורות המאומצות על ידי כותבים נודעת השפעה עקיפה ואף ישירה על כתיבתם. כאשר סופרים משוחחים על כתיבתם, הם חושפים ושוקלים מחדש היבטים של אומנותם שעשויים היו לחמוק מהכּרה מודעת.[5]

קובץ הראיונות שערכה הלית ישורון עם גדולי השירה העברית (2004-1981) משמש עדוּת לכך: "בניגוד לדעה כי משוררים אינם מיטיבים להיות תיאורטיקנים של כתיבתם, עולה בידה של ישורון לגרום להם לנסח במהלך השיחה תובנות מרתקות על יצירתם".[6] דבריהם של המשוררים כוללים כמובן מטפורות רבות. כך לדוגמה, אסתר ראב מדמה את היצירה ל"קיר מלא ספרים", ואת יוצרתה – ל"ציירת".[7]

כדי להדגים את עוצמתן של המטפורות, אציג להלן את תפיסתה של ארנה קזין (סופרת, מסאית, מנחת כתיבה וכלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים) לגבי הכתיבה, הנגזרת ממטפורה של "טיפוס על הר – חשכה". לצידה אציג מטפורה נגדית של "גלישה במדרון – אורָה", ואעמוד על השלכותיהן ונגררותיהן.

קזין כותבת: "האם המטפורה של טיפוס על הר לוכדת היטב את הקושי בה"א הידיעה של הכתיבה? אני לא יודעת [...], אבל בינתיים אני משאירה את המטפורה הזאת על הדף, לא מוחקת, וממשיכה לפסקה הבאה".[8]

אבל בינתיים – יש לומר – המטפורה השאירה עקבות ברורים בשדה הכתיבה, שהרי החשיבה המטפורית המיַַדית של מחבר לגבי חיבור מווסתת את הפעילות עצמה, בהקשר האישי והבין‑אישי.[9]

במבט חטוף, מסתבר כי אפשר למסגר מחדש כל טענה שהציעה קזין ולהציג במידה דומה של סבירוּת את ניגודה או אחרוּתה (ההצגה היא לפי סדר ההופעה במקור).


הלן סוורד התבונה במעשה ובעמדה של אקדמאים, והעירה כי "מעטים בלבד מוצאים שהכתיבה קלה בעבורם";[10] אבל, ככול הנראה, יש גם כאלה – מעטים ככול שיהיו.


חילוץ מטפורות – עריכה

נוכל לחלץ מספרות העריכה, שחלקה נסקרה לעיל,[11] מטפורות בולטות אחדות. לדוגמה:


לשם הדגמת מעמיקה יותר של השיטה ויתרונותיה, אחלץ להלן מטפורות מאסופת מאמרים העוסקת בנושא עריכת הספרות: "עורכים על עריכה" (Editors on Editing, 1985), המאגדת מאמרים שנכתבו על ידי עורכים בולטים המתייחסים להיבטים שונים של מלאכת העריכה.

ההתייחסות למטפורות מחייבת זהירות. מטפורות כמוהן כליקוי חמה: הן מסתירות את מושא המחקר ובו בזמן מגלות אחדים ממאפייניו הבולטים והמעניינים ביותר. המטפורה מאפילה על ההיבטים המילוליים המקובלים, ומאפשרת הופעה של הבנה חדשה ומתוחכמת יותר.[12] ראוי להציג מכלול של מטפורות; זאת משום שעולם התופעות הוא תמיד רב‑קולי, מרובה משמעויות, מציע עצמו לקריאות או לפירושים שונים – כַּאלה המשלימים זה את זה, ולעיתים כַּאלה המנוגדים זה לזה.[13]

האסופה, בעריכת ג'רלד גרוס, כוללת 37 מאמרים של עורכים על היבטים שונים של מלאכת העריכה. האסופה מחולקת לשני שערים: תיאוריה, ופרקטיקה. היא הוגדרה על ידי אחד המבקרים כ"'נבונה, מקורית ו'חינוכית' במובן הטוב ביותר של המילה".

במאמרים המופיעים באסופה חבויות מטפורות שונות המתייחסות לעריכה, שאביא בתמצית את חלקן כאן (ההצגה היא לפי סדר ההופעה במקור).


בספר חדש, "מה עורכים עושים" (What Editors Do, 2017), העורך מצהיר כי הוא מבקש לבצע שירות דומה לזה של מחברי האסופה בעריכת ג'רלד גרוס באשר להוצאה לאור ועריכה בעידן של "אמזון", ספרים אלקטרוניים להורדה ברשת האינטרנט, וכן מדיה חברתית.[14] בספר משובצות מטפורות אחדות (ההצגה היא לפי סדר ההופעה במקור):



מיפוי מטפורי – יחסי סיוע

תיאוריית המטפורות המושגיות (Conceptual Metaphor Theory) גורסת כי המטפורות יוצרות מיפוי קונספטואלי (conceptual mapping), המוגדר כמערכת שיטתית, חד-כיוונית – מיסודות של מאפיינים, איכויות ויחסים של תחום אחד המכוּנה מקור (source) אל יסודות מקבילים מתחום אחר המכוּנה מטרה (target). המיפוי הוא החיבורים בין יסודות אלה. יוצא מכך שמטרות שונות עשויות להיות ממופות בהתאם למקורות שונים. מכיוון שהמיפוי הוא חלקי, מיפוי מטרה בהתאם למקור אחד יבליט יסודות שונים ויעיב על אחרים, בעוד שמיפוי אותה מטרה בהתאם למקור חלופי יבליט מערכת שונה של יסודות. בדרך זאת, מיפוי מושגי עשוי ליצור שינויים שיטתיים בתפיסות, במסקנות ובעמדות כלפי המטרה – העריכה.

מתוך מכלול המטפורות שהוצגו לעיל עולים קווי-אפיון רגשיים-טיפוליים בולטים, תרפויטיים או אולי מאפיינים של יחסי סיוע. מהו סיוע (help)? אדגר שיין פותח את ספרו בנושא זה בהערה כי "למרות שהסיוע רווח כל כך בחיינו היומיומיים, אנו יודעים פרדוקסלית מעט למדי על הדינמיקות הרגשיוֹת של יחסים אלה. סיוע הוא להגדרתו "התהליך המונח ביסוד שיתוף הפעולה, וצורות אחרות רבות של התנהגות אלטרואיסטית [המושתתת על דאגה ומסירות לאחרים]". במישור המקצועי, יחסי הסיוע הם בדרך כלל תהליך רשמי יותר המרמז על חוזים, לוחות זמנים וחליפין של כסף או שווי ערך אחרים בתמורה לשירותים. הסיוע הוא תהליך רוֹוח אך מסובך. הוא כרוך ביחס, במערכת של התנהגויות ובמיומנויות, ומשמש רכיב חיוני בחיים החברתיים.

יחסי סיוע אינם מאוזנים במהותם, ומתאפיינים בעמימות תפקידית: רגשית וחברתית, כאשר אתה מבקש סיוע אתה מציב עצמך מתחת למסייע; אבדן זמני של מעמד והערכה עצמית; אבדן של עצמאות (כל אלה הם בדרך כלל בעלי ערך עליון לגבי סופרים רבים). הלקוח הפוטנציאלי הופך לפגיע מעצם בקשת הסיוע, ויוצר מצב המחייב איזון מחדש.

לעיתים קרובות מתברר שהמסייע יכול לבחור את סוג התפקיד שימלא. לדרך שבה יקיים בחירה זאת יהיו השלכות ארוכות-טווח על יחסי הסיוע. התפקיד המקובל ביותר שעורך עשוי ליטול על עצמו הוא זה של משאב מומחיוּת (expert resource). ההנחה היא שהלקוח נזקק לשירות כלשהו שהוא אינו יכול להציע בעצמו. הלקוח מניח שכוחו של המסייע טמון בגוף של ידע ומיומנויות שעשויות להיות מיושמות על בעייתו ולשפר את מצבו. בשל חוסר האיזון, המסייע צריך להיכנס למערכת יחסים דינמית זאת באופן המחזק את האגו של הלקוח. כל דבר שהמסייע עושה ביחסים אלה מתַקשר משהו, ולפיכך מהווה התערבות מסוג כלשהו. שיין מעיר כי אם המסייע פועל מתוך גישה הורית (כפי שאירע ככל הנראה במקרה של פרקינס), הלקוח עשוי לחוש שמתנשאים עליו (כפי שאירע ככל הנראה במקרה של וולף).[15]


[1] Lakoff 1992


[2] Lakoff & Johnson 2003: 3


[3] Lakoff 2006


[4] Sharpe & Gunther 1994


[5] Tomlinson 2005


[6] ישורון 2016: בגב הספר.


[7] ישורון 2016: 11, 12.


[8] קזין 2015: 17.


[9] Dancygier & Sweetser 2014; Robinson & Meier 2014


[10] Sword 2017


[11] ראו לדוגמה: Alvermann & Reinking 2003; Coyle 2015; Greenberg 2010: 8; Frizzell 2014.


[12] Paivio & Walsh 2002: 307


[13] טיילור 2014: 30.


[14] Ginna 2017


[15] Schein 2009

0 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0