88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

שיחות עם דב הלברטל – שיחה שלוש-עשרה: "ארור מגדֵל כלבים" (הרמב"ם)

מהו להבנתך יחסה של היהדות כלפי הכלב?


בניסוח כללי ראשוני, אומַר כי מחד גיסא לגדל כלב בבית זה דבר לא יהודי; מאידך גיסא, להתעלל בכלב גם זה דבר לא יהודי.


הכלב מוזכר במקרא בביטויי גנאי ובוז (למעט בסיפור יציאת מצרים, שם – בעקבות שתיקתם של הכלבים – נפסק: "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו"). האם, בהתאם לכך, מתייחסים לגידול כלבים בעולם החרדי באופן שלילי?


יש להקדים ולומר כי מבחינה אמפירית, אם תבחן ברחבי העולם החרדי – בארץ בפרט ובעולם בכלל – לא תמצא ולו כלב אחד לרפואה, לא בבית ולא בחצר. המבחן האמפירי הפשוט הזה מוכיח כשלעצמו כי המוסר והמסורת היהודיים מתנגדים לגידול כלבים.


מהי אם כן הבעיה שהמוסר והמסורת היהודיים רואים בגידול כלבים?


ראשית לכול, קיימת בעיה חמורה בכך שזוהי חיה מפחידה. אני עצמי מפחד מכלבים. כלב – יהיה קטן ככל שיהיה – זה דבר מטיל אֵימה. די בכך כדי למנוע גידול כלבים, שהם במהותם חיות מסוכנות.[1]


מסופר על הרמטכ"ל לשעבר חיים ברלב כי לאחר שחלה והשתקם בביתו, שהה לצידו כלב המשפחה הנאמן. לימים, הסתבר כי הוא ירה בכלב האהוב והרגו. הוא הסביר: "מה יכולתי לעשות. שכבתי במיטה ופתאום הכלב טיפס עליי, נהם וחשף שיניים. עוד מעט היה הורג אותי. נבהלתי, קראתי לאשתי שתביא לי את האקדח ויריתי בו. לא הייתה לי ברירה. הייתה זאת פעולה של הגנה עצמית".


כלב עלול להיות מסוכן לבית ולמשפחה, ואין לדעת אם טוב הוא או רע מיסודו.[2]


ומה באשר לבני אדם אחרים מחוץ לבית ולמשפחה?


חז"ל מציינים שהכלב מוֹנע מעַניים לחזר על הפתחים ולבקש צדקה.[3] הכלב גם מרתיע מכניסה לבית ומביקור המשפחה. אשתי נמנעה פעם מניחום אבלים משום שידעה שיש כלב בבית.[4]


האם קיימות גם בעיות דתיות-הלכתיות נוספות הקשורות בגידול כלבים?


הכלב נתפס ביהדות כחיה טמאה ומגונה.[5] צוין גם שאישה הרה עלולה להיבהל מהכלב ולהפיל את ולדה, ללא קשר למידת מסוכנותו.[6]


מהו מקומו הראוי של הכלב בעולם היהודי על פי ההלכה?


השם ברך את בני האדם באומרו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמיים ובכל החיה הרומשת על הארץ" (בראשית א', כ"ח). לימים הוא הבטיח לנוח: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה" (בראשית ט', ג').


האדם נועד לרדות בחיות הארץ. אלו, לעומת זאת, נועדו לשמש אותו – בכלל זה הוא רשאי לשחוט אותן ולאכול מבשרן.[7]


יודגש שכל מה שנאמר אינו נוגע לכלבי עבודה המשרתים את האדם. כלבים כאלה, שמגודלים מחוץ לבית בתנאים מתאימים – או בבית, לדוגמה ככלבי נחייה – אינם אסורים כמובן. בניגוד לכך, כלבים כחיית שעשוע או מחמד אסורים.


הכלב נתפס ביהדות כסמל לגויים, וגידול כלבים נתפס כ"מנהג הגויים".[8] לפיכך הפוסקים גילו בדרך כלל התנגדות לגידולם והחזקתם החופשית.[9]


מהי להבנתך הבעיה היסודית הכרוכה בגידול כלבים?


מעבר למה שציינתי עד כה, קיימת בהקשר זה בעיה מוסרית ממדרגה ראשונה: כלב עלול להפוך תחליף לאדם. היום, בחורה צעירה עשויה לגדל כלב ולהעניק לו חום ואהבה במקום ללדת תינוק. כלב נתפס לא פעם כחבר נוסף במשפחה. ההכרה המוסרית שלי אומרת שאין מקום בלב לשתי אהבות. בניסוח גס: או שאתה אוהב בני אדם – או שאתה אוהב כלבים. הסכנה היא שהענקת האהבה לכלב תבוא על חשבון בני אדם – בן זוג, ילד, תינוק. באופן מפורש יותר, הגמרא מתריעה מפני גידול כלב על ידי אישה אלמנה, מחשש לזימה.[10]


הבעיה הזאת עשויה לדעתך להתבטא בצורה קיצונית, ולהביא לתוצאות מרחיקות לכת?


מבחינה מוסרית, עלול להתעורר בגידול כלבים היפוך של התפיסה האנושית: ברור כי תפיסה של שוויון בין בעלי חיים לבין בני אנוש היא עיוות מוסרי, קל וחומר העדפתם על בני אדם.


אפשר להוסיף ולומר כי מי שאוהב כלבים – מתאכזר לבני אדם. עם הזמן, בני אדם מתקשים יותר להרוג בעלי חיים מאשר בני אדם. הדוגמה הקיצונית ביותר לעניין הזה היא, כמובן, הנאצים. היו מתוכם כאלה שבבוקר רוצצו גלגלות של תינוקות בני יומם, שהעתיקו אותם משדי אימותיהם, ובלילה ליטפו ברוך את כלבם האהוב, על רקע מוזיקה קלסית שנתפסת כפסגת התרבות האנושית.


השימוש של הנאצים בכלבים נגד בני אדם יצר רתיעה בקרב יהודים, המורגשת עד היום: השואה יצרה פחד וחסם תרבותי מכלבים, שנתפסו כמזוהים עם הצוררים.


אחרי הכול, התורה מייחסת מקום לצער בעלי חיים?


"צער בעלי חיים" בכלל הוא המצאה יהודית. חל איסור חמוּר לצער בעלי חיים ולהתעלל בהם. זאת ועוד, חלה חובה חיובית על כל יהודי למנועה צער, כאב וסבל מחיות.[11]


יש להדגיש כי האיסור לצעֵר בעלי חיים אינו מחייב אהבת בעלי חיים בכלל וכלבים בפרט, ובוודאי לא הצבתם באותו מישור עם בני אדם.[12] יש להימנע מסוג החמלה לבעלי חיים שתבוא על חשבון היחס לבני אנוש – תחושה שיש בה בוודאי משום פרוורסיה. מעבֵר לכך, השימוש בבעלי חיים לצורך אכילה וצרכים חיוניים אחרים מותר ומצווה.[13]


כיצד אתה רואה את התופעה של גידול כלבים בחברה הישראלית הכללית?


התופעה של גידול כלבים מתרחבת והולכת בחברה הישראלית. זהו לדעתי אחד הביטויים להתרחקות מהאתוס היהודי. הכנַסת כלב הביתה כמוה כפגיעה קשה באתוס הזה. היא עשויה לערער את יסודות המשפחה והנישואין, לפגוע בפריון, לפגום בגידול הילדים, ולערער את היחס כלפי אנשים אחרים.


האיסור לגדל כלבים חל בוודאי בערים הגדולות שבהם מרוכזת מירב האוכלוסייה היהודית, אם לא באזורי ספַר.[14]


הנטייה לצמחונות, ואיסור אכילת בעלי חיים מטעמים אידיאולוגיים גם היא מנוגדת להלכה?


מאז ימי המבול הותר לאדם לאכול בשר. יתר על כן, בשבתות, בחגים ובסעודות מִצווה, אנחנו אף מצווים לאכול בשר. בדת היהודית, אכילת בשר ראויה ורצויה – כל זאת כמובן בהתחשב באיזונים הנדרשים לצורכי בריאות. הבעיה מתעוררת כאשר אנו מפירים את האיזונים האלה – מסיבות לא ענייניות, ובוודאי לא יהודיות.


דב הלברטל, "דת הצמחונות המעוותת" (אתר Jokopost.com, 10.11.2019)


"האלוקים נגלה אל נח לאחר המבול, ואומר לו שהותרה למין האנושי אכילת הבשר והחיות ניתנו לשליטתו של האדם. האדם יִרדה בהם. זה המניפסט האלוקי נגד אובססיית הצמחונות והטבעונות. אידאולוגיית הצמחונות נוגדת את ערכי המוסר היהודי [...]. מכיוון שאין לאדם יתרון על הבעל חי, אסור לו לאכול בשר. זה מה שמבסס את הסיכון הגדול שבצמחונות [...]. המוסר היהודי קובע שהאדם, שנברא בצלם אלוקים, נעלה לאין ערוך על החי [...]. האופנה של סלבריטאים, בישראל וכן בעולם, מביאה לשיטפון אידאולוגי שלפיו אין לאכול בשר כי אסור לצער את בעלי החיים. תיאוריה כזו יכולה אולי להתבסס על תורת האבולוציה, שלפיה האדם הוא מוטציה של הקוף. אם כך, באמת לא קיימת הצדקה שאדם יהרוג בעל חי. הסיכון שבצמחונות נובע דווקא מהחמלה הקיימת בה לכאורה. הצמחונים פורטים על רגשות החמלה כלפי בעלי חיים. הם רואים בצמחונות את חזון אחרית הימים של גן העדן. אין אחיזת עיניים גדולה מזו, כי האלוקים שנגלה אל האדם העמיד את החיות לשליטתו ולשימושו בכל הנצרך לו, כולל אכילתו. הדת היהודית [...] רואה בזה שמחה מחויבת לאדם. זהו הביטוי האידאולוגי האמיתי לעליונותו של האדם על פני בעלי החיים, וממילא לחמלה הראויה יותר כלפי האדם מאשר לבעל החי ולהיותו של האדם נזר הבריאה. מכאן גם אחריותו הגדולה, ורמתו המוסרית, שהיא אחרת לחלוטין מזו של הבעל חי. מי שמאמין בצמחונות אינו מאמין בבני אדם. מי שרואה בצמחונות חמלה, הוא מסוכן למין האנושי. כי כל המרחם כך על חיות – סופו להתאכזר לבני אדם".


ככלל, אתה רואה בתופעות אלו מגמה של ירידה מוסרית של הציבור הכללי בישראל?


ללא ספק, זאת מכמה סיבות: ראשית, הנטייה של הציבור החילוני להידמות לגויים ולקבל את ההשפעות המכריעות של תרבות המערב; שנית, ההעדפה הגוברת שלהם לבעלי חיים על פני בני אדם; שלישית, הפיחות בהערכת חייו של יהודי בכל אתר ואתר; רביעית, הנכונות הגוברת לנטילת סיכונים בהקשרי חיים שונים (בציבור הדתי-הלאומי, הדבר בא לידי ביטוי בולט בהעדפה של אדמה על פני חיי אדם); חמישית, הנכונות לקבל המתות חסד והפלות, הפוגעות קשה בערך החיים.


מה אם כן ראוי לעשות בעניין זה?


מכיוון שהנושא של גידול כלבים הוא סימפטום לתופעות שליליות רבות המצביעות על ירידה מוסרית, יש להתריע נגד גידול כלבים בחברה הישראלית. הזעקה הזאת לא נשמעה ולא נשמעת כל צורכה, אולי משום שהציבור החרדי והציבור האמוני בכלל אינו ער להיקפה של התופעה ולהשלכותיה החמורות. לכן, אני לפחות רואה חובה לעצמי לנסות ולהשמיע אותה במלוא גרון.


[1] החשש מפני הכלב מובע היטב בתחינתו של בעל ספר תהלים, המשווה אותו לסכנת החרב: "הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי" (תהלים כ"ב, כ"א).


[2] בחלקת יעקב נכתב: "מכיוון שבשולחן ערוך הגרסה 'לא יגדל כלב רע בתוך ביתו אלא אם כן קשור בשלשלאות', אכן מאן מפיס אם זה הכלב אינו בסוג זה". יוצא מכך שמכיוון שלא נוכל לדעת בבירור איזהו "כלב רע" שנאסר לגדלו, עלינו להימנע מחמת הספק לגדל כל סוג של כלב.


[3] מסכת שבת: "כל המגדֵל כלב רע בתוך ביתו, מונֵע חסד מתוך ביתו".


[4] במהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת נאמר: "דאל יגדל כלב אפילו הוא יודע בו שאינו כלב רע, משום דמונע חסד דהאורחים... לא ידעו בו שאינו רע וסוברים שהוא רע ויראים ממנו מלבוא לביתו".


[5] כלב נחשב לחיה טמאה מפני שעל פי היהדות אסור ליהודי לאכול מבשרו. התורה מגדירה את בעלי החיים הטמאים: "כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע, טמאים הם לכם" (ויקרא י"א, כ"ז). רש"י מפרש: "כגון כלב...". נראה שהביטוי המפורסם והחריף ביותר בגנותו של הכלב כרוך באיסור להביא את מחירו כקורבן: "לא תביא אתנן זונה, ומחיר כלב בית ה' אלוקיך לכל נדר, כי תועבת ה' אלוקיך גם שניהם" (דברים כ"ג, י"ט). על מעמדו הבזוי של הכלב אנו לומדים גם מסוג המזון שהתורה זיכתה לו, כלומר נבלות וטרפות (שמות כ"ב, ל'). בחסידות מתייחסים אל הכלב כחיה טמאה בשל תכונותיו, שהרי הוא משמש כמשל לחוצפה ועזות מצח מצד הסטרא אחרא: "והכלבים עזי נפש, לא ידעו שובעה" (מסכת ברכות, על פי ישעיהו נ"ו, י-י"א). יש האומרים שבפסוק זה מתוארת העובדה שהכלבים הם המופקרים ביותר מבין בעלי החיים, וכי קשר בינם לבין מיניוּת ואפילו זנות.


[6] במהרש"א חידושי אגדות, מסכת שבת, נאמר: "דאל יגדל כלב אפילו הוא יודע בו שאינו כלב רע... מתוך שהייתה האישה סבורה שהוא רע הפילה". מעשה המובא בתלמוד (בתרגום מארמית): "אישה אחת, שהייתה הרה, נכנסה לבית כדי לאפות בתנור שהיה מצוי בבית. נבח עליה כלב. נבהלה ונעקר ולד ממקומו. אמר לה בעל הבית: 'אל תפחדי מפני הכלב, משום שניטלו שיניו וניטלו ציפורניו'. השיבה לו: 'נטולה טובתך ומושלכת על הקוצים, מפני שכבר נע הוולד ממקומו'".


[7] כדברי שמואל דוד לוצטו: "אף על פי שאינם משתעבדים לאדם לעבוד עבודתו, הנה האדם משתמש בהם לכל צרכיו לאכילתו ולמלאכתו".


[8] החלקת יעקב כתב: "ועוד, וזה העיקר אצלי, מקומות הללו שהפקרוּת כך מצויה, ויהדות כך נתרופפה, ורבים הם האנשים השחצנים ההולכים עם כלביהם בראש כל חוצות. העיקר שאין זה רגש יהדות אמיתית להוליך עימו כלבים, רק אנשים השחצנים עושים כן".


[9] במסכת בבא קמא הותר כלב בתנאי שיהא קשור בשלשלת. בשו"ת שאילת יעבץ, נקבע: "אפילו כלב אחד לא התירו במִשנה לגדל, אם אין הוא קשור בשלשלת... שהמגדל כלבים כמגדל חזירים למיקם עלה בארור, ולא חילקו הפוסקים בין כלב לכלב".


[10] במסכת בבא מציעא נאסר על אלמנה לגדל כלב, "שמא תקלקל עימו... שמא תתאווה ותרביעו עליה". ולפי התוספת: "משום לזות שפתיים בעלמא, לפי שהולך אחריה, שלא נחשד ישראל על הזכור ועל הבהמה וגם אין איסור להתייחד".


[11] ב"קיצור שולחן ערוך" נאמר במפורש: "אסור מן התורה לצער כל בעל חי, ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער, אפילו של הפקר, ואפילו של נוכרי".


[12] המהר"ל הרחיק לכת וכתב בספרו "באר הגולה": "האדם הוא מלך על כל הנבראים התחתונים, והכלב הוא הפך מזה, שהוא הפחוּת והשפל מכל בעלי החיים, והוא רחוק מן האדם".


[13] כדברי "קיצור שולחן ערוך": "אך אם מצערין לאדם, או שצריך אדם לרפואה, או לשאת דבר, מותר אפילו להרגן, ואין חוששים לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה".


[14] ב"שולחן ערוך" נקבע כי "אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם; ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו, וקושרו ביום ומתירו בלילה".

22 צפיות