• עידן ירון

שיחות עם דב הלברטל – שיחה עשירית: ישראל בשחור-לבן

דב הלברטל, "כך השתלטו המרוקאים על המפלגה הלבנה" (אתר אקטואליק, 4.8.2019)


בראש מפלגת העבודה, זו שזוהתה ביותר עם הממסד האשכנזי של מייסדי המדינה, עומדים שלושה בני עדות המזרח: עמיר פרץ, לוי אבוקסיס ואיציק שמולי. המהפכה הזו התבצעה בלי תשומת לב מיוחדת לעניין העדתי.

גם בבחירות הקודמות עמדו בראש המפלגה האשכנזית האולטימטיבית שלושה בני עדות המזרח. שניים מהם כבר לא שם: גבאי, רוסו ושמולי. מהפך המזרחיות של מפלגת העבודה לא הותיר רישום מיוחד בשיח העדתי. אדרבה, דובר על תהליך חיובי, ואפילו מתבקש.

מבחינתי, כל זה השתנה בבחירות האלו. מעכשיו, אתחיל לדבר על השבט השחור שנותן בראש ועושה בית ספר לשבט הלבן. על המרוקאים שמשתלטים על מפלגת העבודה. על האשכנזים שיהפכו שם לסוג של מזכרת עוון.

הייתי פעם בלב ליבה של מפד"ל ההיסטורית. שימשתי כיו"ר המשמרת הצעירה העולמית שלה. כולם היו אשכנזים: ד"ר בורג, ד"ר ורהפטיג, זבולון המר. והיום? שני ראשי המפלגה הם מזרחים: אילת שקד (רק שהיא נשואה לאשכנזי), הרב רפי פרץ.

במקום 10 במפלגת העבודה מוקמה אישה, פעילה חברתית הנחשבת בין חמישים הנשים המשפיעות בישראל. ומה היה לאישה כפוית טובה זו לומר? היא דיברה על השבט הלבן. כתבה בבוז והשפלה על שכנזים. אלה שבזכותם היא הגיע למשהו. וברוב חוצפתה, היא מועמדת לכנסת מטעם מפלגת העבודה.

לא הייתי כותב בחריפות כזו אם מישהו מהמזרחים שם היה מגנה את דבריה; אלא שלוי אבוקסיס, זו החברתית, דווקא הרבתה בשבחה. על הלב הרחב שלה. כנראה רק למרוקאים. עמיר פרץ לא הוציא מילת גינוי אחת. והיא עצמה, הגזענית, לא הסכימה להגיב בכלל על דבריה.

זו תופעה שהולכת ומתרחבת, ההתחזקות המזרחית. מכאן תצא קריאה לכל האשכנזים, צאצאיהם של מייסדי המדינה בדמם ובמסירותם, אלה שהעלו את השבט האחר, שלא להצביע למפלגת העבודה. האשכנזים צריכים להשאיר את מפלגת העבודה רק למרוקאים.

מדובר בתרמית. שכן מה ללוי אבוקסיס ולמפלגת העבודה? האם אין גבול לצביעות? היא הרי יותר ימנית מהליכוד. אין גבול לאופורטוניזם? ופרץ, אין לי ספק שלא יהסס לחבור לליכוד. וזו מהשבט השחור, שבמקום 10, אני מוכן להמר שהיא יותר ימנית מסמוטריץ'.

בכל מקרה, המפלגה המרוקאית, מפלגת העבודה, פתחה במלחמת תרבות נגד האשכנזים. לפני שהעניין יתפשט, הם צריכים לדעת שהשבט הלבן לא יעמוד מנגד, מול השבט השחור.


תגובות

בעקבות דבריו של הלברטל הוגשה נגדו תלונה במשטרה על ידי מפלגת העבודה-גשר. יו"ר ועדת האתיקה הארצית של לשכת עורכי הדין שיגר מכתב להלברטל ודרש ממנו להסיר מאמרים שפרסם, "ובהם מסרים אשר אינם הולמים את כבוד המקצוע ופוגעים בציבור הרחב תוך עשיית שימוש בתואר עורך דין בניגוד להחלטת ועדת האתיקה הארצית ותוך הטעיית הציבור בהיותך עו"ד פעיל". הוא צירף למכתב תיעוד מצולם של מאמרים שבהם התבטא הלברטל על השתלטות המרוקאים על המפלגה הלבנה, לאחר חבירת אורלי לוי לעמיר פרץ, הגדרת ההתנחלויות כשפיכות דמים, ואזהרתו שלפיד עוד עשוי להירצח על ידי חרדי.


כיצד אתה רואה את הדיון שהתפתח בעקבות מאמרך "כך השתלטו המרוקאים על המפלגה הלבנה"?


אני מתייחס לדיון הזה בשני רבדים: ברובד הרגשי, נראה לי שגם מזרחי יכול להבין את תחושת התסכול של האבות המייסדים של התנועה הציונית שהקימו את המדינה. המציאות היא, אם נרצה או לא נרצה, שאלה היו אשכנזים. פתאום מתברר להם, לאחר עשרות שנים מִקוּם המדינה, ששלושה מזרחים – המשקפים מגזר שלא השתתף בהקמת המדינה – נטלו את הבכורה. שניים מהם הם בעלי תודעה מזרחית מובהקת. לכן, להבנתי, בוודאי שיהיו אשכנזים רבים שלא ירצו להצביע למפלגה בשל התגובה הרגשית: אנשים שלא השתתפו בהקמת המפלגה, ולא היו בשר מבשרה, גנבו להם את המדינה.


רובד זה אינו בלט במאמר שכתבת?


המאמר שלי התייחס לרובד אחר: המפלגה העמידה במקום 10 את כרמן אלמקייס, אישה גזענית שכתבה נגד האשכנזים באופן מעורר חלחלה; כינתה אותם "הגזע הלבן", "אוכלי קליפות תפוחי אדמה", "שכנזים", וכינויי גנאי נוספים. היא לא ראויה להיות ולו לרגע במפלגת העבודה, גם מבחינת עמדותיה הפוליטיות והחברתיות וגם מבחינת גזענותה.


לפיכך גם הנהגת המפלגה אינה ראויה?


ברור כי אם שלושת ראשי המפלגה, בני עדות המזרח, גיבו את הגזענית הזו, המפלגה כולה הפכה לנגועה בגזענות. לכן קראתי לאשכנזים שלא להצביע למפלגה שבראשה עומדים שלושת המועמדים מעדות המזרח, ולהחרים את מפלגת העבודה-גשר כדי שלא תעבור את אחוז החסימה.


האם צַפית את הסערה שתתחולל בעקבות פרסום המאמר?


לא ציפיתי שהמאמר יזכה לתהודה כלשהי. כתבתי שם דברים שנראו לי מובנים מאליהם.


כיצד אתה חש באשר לתגובות הקוראים בעקבות מאמרך?


אני חש שאני כקורבן הפכתי לתוקף. במה טעיתי או עוויתי במאמר שכתבתי? דיברתי על מועמדת מטעם מפלגת העבודה האשכנזית, היורקת בפרצופם של מייסדיה. בעקבות ההתבטאויות שלוחות הרסן, שלא זכו לכל גינוי מראשי המפלגה, אמרתי לעצמי: "עד כאן. דמם של האשכנזים אינו הפקר".


לתחושתך, ההתקפה המתוזמנת נגדך הייתה "מזרחית" בעיקרה?


אני חושב שלא מעט אשכנזים יחבקו אותי, כי אני ה"אלטר-אגו" שלהם – אני אומר במפורש מה שהם חשים בסתר ליבם, ולכן הם יהפכו אותי לנושא דגל בעניין זה.


דב הלברטל, "אני לא גזען" (אתר אקטואליק, 8.8.2019)


משחר ילדותי, באורוגוואי וארגנטינה, חונכתי לאהבת כל אדם באשר הוא, לכבד כל נברא בצלם אלוקים, גם אם הוא לא יהודי. גם כאן בארץ, עוד בבית יסודי של המזרחי, למדתי עם בני כל המגזרים. אחד מידידי נעורי, שהיה בא גם לביתי, היה הרב רפי פרץ, מרוקאי.

שנים רבות לא ידעתי כלל מה המשמעות של ספרדי או אשכנזי. בחוץ לארץ למדנו להיבדֵל רק מהגויים, אבל נהגנו גם בהם בכבוד ובנימוס רב. גם הם הגויים, בני אותו האלוקים.

אני מאמין שרבים מתלמידי, בפרט באקדמיה, שהכירו אותי אישית, וביניהם מזרחים רבים, יעידו על הכבוד והשוויון שאני רוכש לכל איש ולכל אישה באשר הם. אני לא טוב יותר מאף אחד מהם. במובן העמוק ביותר של המוסר היהודי, אין בי חלילה וחס תחושת התנשאות על אדם, יהיה אשר יהיה. כל בני האדם נולדו שווים.

לא באתי לכתוב כל זאת חלילה כדי להאדיר את שמי. רק מפני שטף של תגובות על המאמר קודם, שלמקרא ולמשמע הנכתב בהם, דברים קשים מאוד, המשקפים פגיעה ברגשות בני אדם, הבנתי שמחובתי להבהיר.

אז כך: במאמר נשוא הדיון, כתבתי אך ורק נגד המזרחים העומדים בראשות מפלגת העבודה. אך ורק נגדם. באותו מאמר עצמו הדגשתי שאין לי חלילה דבר נגד מזרחים ככאלה – כדוגמת שקד והרב פרץ, העומדים בראש איחוד הימין.

למה יצאתי נגד ראשי העבודה בהדגשה של מזרחיותם? כי המועמדת במקום 10 במפלגה השתלחה באשכנזים והשפילה את כולם, והם – ראשי המפלגה – דווקא בהיותם מזרחים היו צריכים לגלות רגישות גדולה ולגנות אותה בתוקף. מאחר ובשום אופן לא הסכימו לומר עליה אפילו מילת ביקורת, הבנתי שאין להם שום רגישות לכבודם של בני אדם שאינם מזרחים, כי הרי ככלות הכול, גם האשכנזים הם בני אדם.

לכן יצאתי בקריאה לאשכנזים שלא לבחור במפלגת העבודה, שלא מסכימה בשום פנים ואופן לגנות גזענות. גם בראיונות מאוחרים יותר, בעקבות המאמר, לא הסכימה אורלי לוי להגיד אפילו מילת ביקורת אחת על הגזענית שבמפלגתה.

כל מי שקורא את המאמר בהגינות יבין מיד שכתבתי אך ורק נגד המזרחים ראשי מפלגת העבודה, שגילו לצערי חוסר רגישות מחפיר ביחס לבני אדם. אני עדיין עומד על כך.


הפנל שיצא מגדרו

בימי "בין הזמנים" יוצאים רבים מבני הציבור החרדי למקומות נופש שונים, כדי להתאוורר ולצבור כוחות לקראת תחילת "זמן אלול". רבים מהם משתתפים ב"קעמפ", המאורגן על ידי הישיבה שבה הם לומדים. אירוע השיא בחלק מקעמפים אלה הוא לא פעם פנל פוליטי סוער, שבו משתתפים אנשי תקשורת, עסקנים ופוליטיקאים. פנלים כאלה מעלים לעיתים נושאים רגישים, שלגביהם מתנהל דיון בין הדוברים לבין עצמם וביניהם לבין הקהל.


דב הלברטל הוא משתתף מבוקש בפנלים כאלה, לא מעט בשל דעותיו הנחרצות והפרובוקטיביות. חלק מן הפנלים שהוא השתתף בהם כללו את מיכאל בן-ארי, ברוך מרזל ואיתמר בן-גביר.


לפני שבועות אחדים התנהל פנל כזה בהשתתפותו ובהשתתפות אחרים בישיבה גדולה מובילה בעולם הספרדי השוכנת בדרום הארץ. בקהל נכחו כ-250 בחורי ישיבה.


מנחה הפנל העלה בראשית הדברים את דבריו של הלברטל במאמרו הנודע לשמצה על מפלגת העבודה‑גשר. מכאן, הדיון התלהט ויצא משליטה.


הלברטל מספר: עשיתי תרגיל. ביקשתי מאחד הבחורים לקום ואמרתי: "תענה לי בכנות ובהגינות: מי הקים את המדינה?" – "לא יודע". אחֵר ענה בגמגום: "בן-גוריון". שאלתי: "האם אתם מכירים שמות נוספים של מקימי המדינה?". הגענו למסקנה משותפת שבנימין זאב הרצל, חיים ויצמן ודוד בן-גוריון היו מייסדי המדינה. שאלתי: "האם אתם יודעים מאיפה הם באו?". היה ברור לכולם שהם באו מאירופה, ובוודאי שלא מאפריקה. סיכמתי, לאחר הרחבה בנושא, כי "המציאות היא שמי שהקים את המדינה היו אשכנזים. כולנו – כולל הספרדים – חייבים להם הכרת הטוב". בחור שאל: "מדוע אני חייב להכיר טוב למי שרוצה בחיסולי – בשמד?".


הלברטל הסביר כי מי שהעלה את המזרחים, במסירות נפש ובדבקות במטרה, היו האשכנזים. גם האחרונים גרו בתחילת הדרך בתנאים לא-תנאים. כאשר המזרחים הגיעו לפה, האשכנזים חילקו מפת לחמם כדי לתת להם קיום. "האשכנזים ייבשו את ביצות החולה ונדבקו במלריה כדי שאתם תשבו פה ותירקו להם בפרצוף?".


אחרי הדברים האלה, המנחה הטיח בי שאני גזעני; שאין סיכוי בחיים שאשמע הכרת טובה. אחד התלמידים העיר כי עד עכשיו לא ידע מהי מידת הגזענות של האשכנזים, אבל אני לימדתי אותו מהו גזען אמיתי. נשמעו צעקות שקראו שיש להוריד אותי מהבמה, שאני כופר ומחלל השם.


חבר הפנל הכריז כי מי שהקים באמת את המדינה, ומי שעשה כאן מהפכה ששום אדם אחר לא עשה, הוא הרב עובדיה יוסף. כשהשבתי "מה פתאום?", קמה צעקה שאני יוצא נגד גדולי ישראל. השבתי להם שהרב יוסף חי על חשבון מדינת ישראל. אם היה נשאר בבגדד, לא היה לו ולו חסיד אחד. בחור התריס כי ברור שהרב יוסף הוא שהקים את המדינה, שהרי ההקמה הממשית היא רוחנית, לא חומרית.


האווירה התלהטה. בחורים צעקו שיש לסגור מייד את המיקרופון שלי. בשלב מסוים קם אחד הר"מים [רב מלמד] ותבע להפסיק מייד את הדיון בנושא הזה. משתתף נוסף בפנל אמר שיש גבול למה שהבחורים יכולים לשמוע; שהם קיבלו תמצית של "מהי גזענות"... בשלב מסוים, הלברטל קם ויצא מן האולם, ולאחר ויכוחים ושידולים חזר והתייצב לדיון.


לאחר הפוגה לדיון בנושאי סרק, המנחה שב ושאל לדעתו של הלברטל: הוא דיבר על הפליית בני עדות המזרח בישיבות ובסמינרים: "[אריה] דרעי הוא המנהיג של המפלגה שלכם. הוא עומד וטוען מעל כל במה שאתם גדולים ונפלאים, ולא נופלים כהוא זה מן האשכנזים; אבל בו-בזמן, הוא שולח את הבנים שלו להתחנך אצל האשכנזים. כך גם חברי כנסת אחרים מטעם ש"ס. המסר שדרעי ועמיתיו מעבירים הוא שאתם סוג של אפסים; שאתם תקלקלו את הבנים שלהם בגלל רמתכם הירודה. לכן, מיהו הגזען האמיתי? ברגע האמת, חברי הכנסת שלכם יורקים לכם בפרצוף המנחה העיר כי אריה דרעי זכה שילוו אותו לכלא מעשיהו מאות אלפי תומכים.


הלברטל התייחס גם להפליה של בנות בסמינרים: "למה ההורים מַפנים את בנותיהם לסמינרים אשכנזים? בגלל שדרעי ועמיתיו לימדו אותם שהאשכנזים טובים יותר. כאשר בנות מזרחיות מגיעות לסמינר אשכנזי, המסר הוא שאתם לא שווים. לכן, גם אני לא רוצה לקבל את הבנות שלכם, כי דרעי העביר לי את המסר שהן לא שוות. כך, דרעי מנציח את מעמדכם כעבדים נכשלים ונחותים, כדי שתצביעו בעבורו ובעבור מפלגתו. אני מתבייש בשבילכם, איך משפילים אתכם".


קריאות: "כופר"; "תוריד את הכיפה!". הלברטל מספר: "צעקתי ויצאתי מגדרי. לבסוף, אכן ניתקו לי את המיקרופון".


הפנל נמשך כשעתיים וחצי. התוצאה הייתה, לדברי הלברטל: "אני, ששוחר את טובת מייסדי המדינה למרות שאיני מסכים בהכרח עם דרכם, הפכתי לגזען ולכופר. עם זאת, במשך כשעה אחרי סיום הפנל הוקפתי על ידי עשרות בחורים סוערים אך מרותקים. הם צעקו לעברי: 'אתה בושה'. השבתי להם: 'אתם בושה; אתם חדורי שנאה וכפויי טובה'. האווירה הייתה לוהטת – על סף הרמת ידיים. חלק מהבחורים התקרבו אליי בפנים חדורות שנאה, והתפרצו בתוקפנות".


מארגן הפנל התוודה בפניי: "למען האמת, זה לא היה אחד האירועים המוצלחים שארגנתי. הדברים יצאו מכלל שליטה, והתעוררה מהומה גדולה". עם זאת, הוא התרשם במיוחד מהלברטל, ודחק בו בכל דרך שהוא מעוניין לבוא ולבקר בביתו באחר מערבי השבת הקרובים.

0 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0