88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

נספח: הרהורים בעקבות תגובותיכם הנוגעות-ללב לפוסט: "דיכאון בנימה אישית" [המופיע בהקדמה לחיבור זה]

עודכן ב: 24 מאי 2019

"מסתורי הכלב השחור"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים


אחת התגובות הרווחות והמשמעותיות ביותר שקיבלתי מבני משפחה וידידים, בעקבות הפוסט שלי, הייתה: "אני מצטער שלא הייתי שם בשבילך". תגובה זאת נגעה לליבי, והביאה אותי לידי הרהור. האם אדם הסובל מדיכאון נזקק אכן לאנשים ש"יהיו שם בשבילו"? האמת תיאמר כי במצב של דיכאון עמוק, השאיפה הממשית אינה להיחשף ל"אחרים" – ואולי גם לא ל"עצמי" – אלא להימנע מהם ככל האפשר. מכיוון שהחולה חש אפסיוּת וחוסר תוחלת, היכולת להיתרם על ידי אחרים, ובוודאי לתרום להם, מתרוקנת. לכן, איני בא בטענות לאיש או לאישה ש"לא היו שם בשבילי"; למען האמת, אני עצמי "לא הייתי שם". אולי מוטב שבמצבים כאלה גם אחרים לא היו שם איתי, בתהומות הנפש והגוף.


יש לומר שאני לפחות – וראוי להדגיש שאיני איש מקצוע בתחום – מבין את המחלה כנובעת במידה רבה, אם כי כנראה לא מוחלטת, מגורמים "פנימיים". איני יודע לפרש את הדבר במונחים מדעיים, פיזיולוגיים או פסיכולוגיים, אבל אני חש שמדובר בתהליכים מחזוריים שאינם קשורים – או לפחות אינם קשורים בהכרח – בנסיבות "חיצוניות".


רבים שיתפו אותי בתחושתם כי במצבים מסוימים – חלקם כאלה שחווינו ביחד – גם הם חשו דכדוך ולכן הם יכולים להזדהות איתי. אני מציע, בהתאם לדברים שלעיל, להבחין בין דכדוך הנובע מגורמים "חיצוניים" לבין "דיכאון" הנובע מגורמים "פנימיים".


מצבים נסיבתיים מסוימים, כמו אירועים טראומטיים, עשויים להביא לתחושה הדומה לדיכאון. יש להדגיש כי "הפרעת דחק פוסט טראומטית", העשויה להתעורר בעקבות אירועים כאלה, מתייחסת לגורם אטיולוגי (מקור מחלה) "חיצוני". האבחון של הפרעה כזאת כולל לפיכך ציון התסמינים הנוכחיים לצד ייחוסם לאירוע או לסדרה של אירועים מוגדרים. אדגיש שוב: למרות ניסיונותיי החוזרים ונשנים לזהות "זרזים" חיצוניים כלשהם לאפיזודות הדיכאוניות, לא הצלחתי למצוא כאלה.


ביחס לנקודה נוספת שעלתה בתגובות: בדומה לתופעות אישיות-אנושיות אחרות, מדובר ככל הנראה בשילוב של גורמים תורשתיים ושל גורמים סביבתיים. עם זאת לא מצאתי ש"רגיעה", הנובעת מפרוצדורות נפשיות או רוחניות כלשהן, הועילה במקרה שלי. עצם העובדה שתרופה כימית הקלה על מצבי בצורה משמעותית ומרשימה כל כך מעלה את ההשערה שיסודות המחלה הם אורגניים.


כהערת אגב, שאני מקווה שלא תיתפס כצינית, אציין כי התארים "אמיץ" ו"גיבור" עוררו בי אי נחת מסוימת. ראשית, נראה לי כי עשיית המעשה הנכון היא תמיד פשוטה בתכלית ואינה מחייבת אומץ לב מיוחד. אודה שהיא פשוטה יותר לאדם בגילי ובמעמדי, בעוד שהיא קשה הרבה יותר לאחרים – לדוגמה, לבניי הצעירים. לכן, אני מעריך את החשיפה שלהם הרבה יותר מזו שלי. שנית, התואר "גיבור" מעורר בי בדרך כלל חשד מסוים: כאשר הוא מופנה אליי, אני ממהר לבדוק מה עשיתי רע, וכיצד אוכל לתקן את דרכיי.


מבול האנשים שנחשפו לפוסט שלי, התערבו והגיבו היה לא רק מהמם אלא גם מלמד. הוא הבהיר לי שנגעתי כנראה בעצב חשוף ובצורך ממשי. הפרסום נועד מראש להיענות לצורך כזה.


אני פונה עתה לכל מי שרוצה לשתף עִמי ועם אחרים את הרהוריו ומצוקותיו – באופן פתוח, ישיר וכן – כדי שגם אחרים יוכלו ליהנות מהאפשרות לנהל "בית משותף", המקבל והמכבד את כל דייריו ללא יוצא מן הכלל.


ראו: https://www.idanyaron.com/post/hygge1.


"מסתורי הכלב השחור"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים

43 צפיות