88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

נקודת המבט של "המבוגר בחבורה" – עופר גמליאל

עודכן ב: 22 מאי 2019

מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


עופר היה "המבוגר בחבורה. בשל גילו ובשל ניסיונו הצבאי כחבלן, הוא העניק ביטחון למהלך כולו".[1] עם זאת, גורמים שונים ובכללם המשפחה ביקשו להציגו כמי שנסחף בניגוד לרצונו לפעילות כולה. כך לדוגמה ב"קריאה גדולה למצוות 'פדיון שבויים'" (נובמבר 2003), שהכינה משפחתו של עופר, נכתב: "בתקופה של פיגועי תופת שבהם מצאו מותם חברים קרובים, לוקטו מספר אנשים על ידי פעיל משולהב, אחד האנשים ביישוב שנעצר כשהוא מניח את עגלת הנפץ, להתארגנות שמטרתה 'לעשות מעשה'. בהסתה יזומה של המפעיל, עופר החליט שהמעשה יהיה רק לראווה וללא נפגעים, על מנת לעורר את תשומת לב כוחות הביטחון שכך אי אפשר להמשיך לחיות".


עופר היה שותף סוד לשלומי, והם הגו את המעשה במשך יותר מחודשיים, החל בראשית מרס 2002 – "לקראת סיום חג הפסח, לאחר הפיגועים שאירעו באותה תקופה במלון פארק, באלון מורה ובחיפה".[2]


תחילה שוחחו על נושאי אמונה, וגלשו בהדרגה לאפשרות לבצע פיגוע נגד ערבים. עופר הציע את צורת המטען. הוא אמר לשלומי כי גונבה לאuזניו שמועה שאולי לירדן יש לבנות חבלה, אך הטיל ספק אם כדאי לפנות אליו מחשש שהוא עלול לספר לאחרים. שלומי פנה לירדן – "אותו הכּיר מהיישוב בת עין, מאחר וזוכר כי בחג פורים היה ירדן מעורב בתקרית עם ערבי שחדר ליישוב בת עין ב', וכאשר שוחח עימו על התגובה ה'הולמת' נגד הערבים התבטא: 'מה אתה שואל, לך תפוצץ בית של ערבי'"[3] – בידיעתו של עופר, ושאל אותו האם ברשותו לבנות חבלה. ירדן השיב בחיוב, וביקש כי שלומי לא יספר לאיש, ובכלל זה לעופר, שהוא המקור. ירדן מסר לשלומי שתי לבנות חבלה, נפץ ופתיל רועם".[4]


עופר היה שותף בבחירת האתר המיועד לפיגוע, בתכנון הפיגוע ובשמירה על מטען הנפץ. הוא אף נטל חלק בסיור במקום המיועד לפיגוע, בהשגת החביות וברכישת הדלק למילוי החביות בבנזין ובסולר.[5]


עופר טען כי לפני האירוע היו לו התחבטויות נפש קשות. שבועות אחדים לפני יום האירוע, הוא פסל עגלה נגררת בטענה שאינה מתאימה. הוא הסביר: "ידעתי שזה ייראה מוזר שפתאום אני אצא מן הסיפור וניסיתי לדחות את זה כמה שיותר. ניסיתי לדחות את העניין [...]. מצאתי לעצמי צידוק שהעגלה לא בסדר, וזה מספיק, וזה נמאס, ואני יורד מזה".[6]


ירדן אמר בהודעתו במשטרה: "הלכנו שוב לביתו של עופר. עופר עדיין לא היה בבית; אך לאחר כעשר דקות שהמתנו באזור ביתו הוא הגיע עם רכבו. דיברנו איתו ואמרנו לו שהעגלה מוכנה ושאנו מעוניינים לצאת בסביבות השעה אחת וחצי לפנות בוקר להניח את העגלה ביעד. עופר בשלב זה הודיע לנו חד-משמעית שאין בכוונתו להצטרף אלינו, ובעצם הוא יורד מכוונתו להמשיך וליטול חלק בפעולה. לאחר דבריו אלה ביקשנו ממנו את חומר הנפץ ושאר ההפעלות הדרושות לפיצוץ החביות ובלוני הגז. עופר אמר לנו שחומר הנפץ וההפעלות נמצאים בדירת מחסן בירושלים [...], ולאחר מכן פירט בעזרת ציורים את אופן הפעלת המטען, כיווּן שהשעון ושאר החיבורים הנוגעים למטען, כלומר החיבורים לנפץ ולפתיל הרועם וחיבורי הנפץ לשעון ולמקור המתח. לאחר כל זאת נתן לנו עופר מפתח לדירה, ושלומי ואני יצאנו לבצע חילופי רכבים עם פטרול היישוב עם הרכב הגורר. לאחר מכן רתמנו את העגלה לרכב, וירדנו לירושלים".[7]


המטען שעופר תכנן לא כלל בלוני גז, ולפיכך לטענתו העוצמה שלו הייתה פחותה בהרבה. שלומי סיפר בחקירה הראשית: "בשלב זה לא דיברנו על גז. את רעיון בלוני הגז ירדן העלה בשלב מאוחר יותר". בחקירה הנגדית: "ש': אז – הלילה האחרון של האירוע – איתם או אינני יודע מי קונים בלוני גז; הרי עופר מתנגד לקניית בלוני הגז, כלומר מהרגע שהלכתם לקנות בלוני גז ידעתם שעופר הוא לא חלק מהעניין. נכון? – ת': כן, זה במידה מסוימת קשור".[8]


עופר: היה הבדל ממשי בין המטען שתוכנן על ידי לבין המטען שהגיע בסופו של דבר לשטח. כוונתי הייתה הרבה יותר למטען ראווה מאשר למטען קטלני כל כך. ירדן הוא זה שהחליט להוסיף את בלוני הגז, ופעל בעניין ביחד עם שלומי.[9]


עופר כתב במכתב שהפנה לנשיא הפדרציה של יהדות תימן: "הורשעתי בניסיון לרצח. בוא ננסה לתאר אדם שרוצה לרצוח, לבצע פיגוע המוני, ויש באפשרותו להוסיף בלוני גז למטען המסוים שהכין – כלום אדם כזה יתנגד לבלוני גז?! התנגדתי לבלוני גז. כחבלן מנוסה בצבא שעסק במגוון הרחב ביותר של מטענים לסוגיהם השונים – בין בהרכבה, בין בפירוק, בין בהפעלה – רציתי ליצור מטען שהאפקט שלו הוא עמוד אש המזדקר כלפי מעלה, ועל כך לא חלקתי ולא ניסיתי להכחיש, ואפילו שחָזרתי בי וניסיתי לשכנע את שותפיי לוותר גם על זה ולרדת מכל העניין איני אומר שאיני ראוי לעונש על כך שחשבתי לעשות זאת. לכן התנגדתי לבלוני גז. הם הורגים, הפיצוץ שלהם אינו מה'פוגז' הצבאי של דלק, שאגב מטרתו הצבאית היא הלם ולא הרג, ושילובם במטען אותו הכנתי היה בלתי אפשרי".[10]


בחקירת שב"כ, ירדן מסר כי לאחר שעופר הודיע לשלומי ולו כי החליט "לרדת" מן העניין, "[הם] ביקשו [ממנו] שייתן להם את חומר הנפץ, [והוא] לקח אותם למקום צדדי מואר ליד העגלה, שם הסביר היכן נמצא חומר הנפץ בדירת מחסן בירושלים".[11] עופר מסר מצידו כי "בשלב זה הלכו ביחד לנגרייה. [הוא] הסביר להם תאורטית (התיק עדיין היה בדירה בירושלים) איך לעשות את החיבור של רכיבי המטען, שרטט להם על דף (ולאחר מכן שרף את השרטוט), הסביר להם איך להגיע לדירה, והיכן ממוקם התיק והנפּץ ונתן להם את מפתח הדירה".[12]


כאשר נשאל בבית המשפט מדוע שיתף פעולה עם שלומי וירדן, למרות שכביכול התחרט על המעשה, עופר השיב: "מכיוון שכבר עשו הכול, והעגלה מוכנה, סִדרו את העגלה, מה שיש [לירדן] לעשות זה ללכת למחסן, להוציא את מה שהוא צריך, ונגמר הסיפור".[13]


עורך הדין מטעמו סיכם: "זאת אומרת שאנחנו יודעים [שעופר] עצר באיזשהו שלב. עכשיו, עד אותו שלב היה לו מאוד קשה לעצור. למה היה לו קשה לעצר? כי הם יצרו סוג של מחויבות אליו". לעומת זאת, נציגת התביעה הדגישה כי עופר אמר: "אני ניסיתי להוריד אותם מהעניין, אבל [שלומי וירדן] אומרים שזה לא נכון; הוא רק אמר שהוא לא יוצא. עובדתית, הוא נתן להם הסברים מדויקים לגבי ההגעה למחסן, נתן להם את המפתח למחסן [...]. ומה שחשוב יותר: הסברים שום ושוב, לפי דבריו, לגבי דרך השלמת הרכּבת המטען. הוא שרטט לירדן בדיוק: את זה תכניס לפה, את זה תכניס לפה [...]. אם רצה לשכנע אותם, היו הרבה מאוד דרכים שהוא היה יכול לשכנע אותם – הוא הרבה יותר מבוגר מהם, הוא סמכותי, הוא יכול היה לשכנע אותם לרדת מהסיפור באלף ואחת דרכים שאני יכולה להעלות על הדעת, אבל זה לא משנה. הדרך האולטימטיבית והנכונה על פי הפסיקה הייתה לפנות למשטרה ולעצור את הסיפור הזה. הוא לא עשה את זה, ולכן הוא לא נכנס לגדר החרטה [...]. המעשה הזה [...] נמשך שבועות. הוא לא יכול היה להפסיק אותו? הוא אדם מבוגר. מה זאת אומרת אין לו ברירה?".[14]


עופר: התחלתי לקלוט את זה עוד לפני כן, שאני נכנס למשהו שאני בכלל לא מתחבר אליו, שזה לא הקטע שלי. לכן אמרתי להם שבועיים לפני כן. ניסיתי בכל מיני דרכים לשכנע אותם.[15]


בשיחה שהוקלטה בחשאי בין ירדן [י'] לבין עופר [ע'] התקיימו חילופי הדברים הבאים: "ע': תדע לך, תדע לך. תחושה מלאה שיש לי... סגורה כזו, ש... קלטתי באיזשהו נקודה במהלך הזה כבר איזה ש... שבועיים קודם שהקדוש ברוך הוא מוביל אותנו. שיש פה קטע... לא... לא... – י': בלי ברקסים, אתה לא יכול לתת ברקסים – ע': אין [...] – י': ופתאום אני מוצא את עצמי נסחף פה במשהו, ש... אין ברקסים. לא יכול לעצור... – ע': זה מה שהיה לי".[16]


עופר סיפר: "היה ברור לי שאני איעצר. יצאתי מהשוק במחנה יהודה. סגרו שם את הרחוב שלפני השוק, ו... כמו סרט הוליוודי. יצאו מהמכוניות, דלתות פתוחות, עומדים מאחורי הדלתות עם נשקים, עם מגפונים".[17] בחקירת המשטרה העיד אחד משוטרי בילוש ימ"ר ירושלים: "בשעה 18:00 בערך נראו [עופר ואדם נוסף] נכנסים מרחוב כי"ח לחניון הרכבים, ומשם נכנסים רגלית לכיוון שוק מחנה יהודה. השניים נראו קונים מספר מצרכים, ומשם נראו הולכים לכיוון ישיבת זהרי חמה שנמצאת ברחוב יפו [...]. לאחר מכן נראו השניים מגיעים חזרה לרכבם ומתחילים בתנועה לכיוון היציאה מהחניון. ביציאה מהחניון סימנו לנהג לעצור, תוך שאנו משתמשים במערכת הקריזה ובאור כחול מהבהב. כאשר נעצר הרכב ניגשנו ליושבים בו כשעל ראשינו כובעי זיהוי משטרתיים. השניים התבקשו לצאת מהרכב. כאשר [הם] יצאו מהרכב ביקשנו מהם להציג בפנינו תעודות זהות [...]. יצוין כי ברשותו של החשוד עופר גמליאל נתפס [...] רובה מסוג M-16 [...], ובו מחסנית".[18]


עופר: איני רואה את השב"כ כגוף אפל ורע. לא הסתכלתי על זה כמו משהו לא בסדר. בעיקרון, החוקרים היו הוגנים. לעומת זאת, חוקרי המשטרה היו עושי דברו של השב"כ, בלבד, ולא ניהלו חקירה ממשית משלהם.[19]


מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


[1] פ"ח 5034/02.


[2] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של שלומי דביר-זליגר, 2.5.2002.


[3] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של שלומי דביר-זליגר, 2.5.2002.


[4] פ"ח 5034/02.


[5] ע"פ 10110/03.


[6] פ"ח 5034/02.


[7] הודעה במשטרה, ירדן מורג, 2.5.2002.


[8] ת"פ 5034/02.


[9] ריאיון אישי, עופר גמליאל, 9.10.2017.


[10] מכתב מאת עופר גמליאל, כלא איילון, לנשיא הפדרציה של יהדות תימן, אדר ב', תשס"ה.


[11] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של ירדן מורג, 1.5.2002.


[12] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של עופר גמליאל, 4.5.2002.


[13] פ"ח 5034/02.


[14] פ"ח 5034/02.


[15] ריאיון אישי, עופר גמליאל, 9.10.2017.


[16] שב"כ, "פעולת האזנה בין ירדן מורג ובין עופר גמליאל, 13.5.2002".


[17] "המלחמה עכשיו", 2004.


[18] זיכרון דברים, משטרת ישראל, 7.5.2002.


[19] ריאיון אישי, עופר גמליאל, 9.10.2017.

85 צפיות