• עידן ירון

הנחת המטען בשכונת א-טור במזרח ירושלים

עודכן ב: 22 מאי 2019

מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


"האסון יכול היה להיות נורא ולהבעיר את המזרח התיכון כולו".

(גורם בפרקליטות המדינה)


בהודעה הראשונה לתקשורת שהוצאה על ידי מטה מחוז ירושלים של משטרת ישראל (9 במאי 2002), דובר המחוז מסר: "משטרת מחוז ירושלים עצרה לחקירה ארבעה חשודים יהודים שתכננו לבצע פיגוע תופת המוני בשכונת א-טור בירושלים. ניידת סיור של תחנת שלם, שערכה סיור בשכונת א-טור בלילה שבין 28 ל-29 באפריל הבחינה ברכב מסוג מיצובישי ובו שני נוסעים, אזרחים יהודים, הנוסע באופן חשוד. השוטרים עקבו אחר הרכב החשוד והזעיקו ניידת נוספת לסיוע. בהגיע הרכב החשוד סמוך לבית החולים מקאסד נראו נוסעי הרכב פורקים עגלה שהייתה צמודה לרכב ומניחים אותה לצד הדרך בקִרבת בית החולים ובית הספר לבנות. השוטרים חסמו את הרכב החשוד ופנו לנוסעים לברר מעשיהם. נוסעי הרכב סירבו להזדהות ולהסביר את מעשיהם, ולכן הופרדו ועוכבו לחקירה במקום. בחיפוש שנערך ברכב נמצאו שני כלי נשק בלא שהיה לחשודים רישוי מתאים להחזיקם. למקום הוזעק חבלן אשר מצא כי בנגררת שהונחה על ידי החשודים הוטמן מטען חבלה רב עוצמה שכוון להתפוצץ בשעות הבוקר. המטען נוטרל על ידי חבלני משטרת ירושלים.


החשודים: (1) שלמה דביר (זליגר), יליד, 1975, תושב בת עין; (2) ירדן מורג, יליד 1977, תושב בת עין נעצרו לחקירה. במהלך החקירה נעצרו שני חשודים נוספים בחשד שהשתתפו בתכנון ניסיון הפיגוע והכנת המטען: (3) עופר גמליאל, יליד 1960, תושב בת עין; (4) יוסף בן ברוך, יליד 1980, המתגורר בחוות מעון.


בשלב זה, כל החשודים נמצאים במעצר, והחקירה המנוהלת בשיתוף בין מפלג התשאול ביחידה המרכזית והשב"כ נמצאת בעיצומה. לא מן הנמנע כי יבוצעו מעצרים נוספים".


מחקירת שב"כ של שלומי מתברר: שלומי דיבר לראשונה עם עופר לאחר חג פורים 2002, עת נפגשו השניים בבת עין ושוחחו על חדירת ערבי ליישוב, כאשר עופר אמר כי לדעתו הפיגוע הבא בפתח ולכן יש מקום להגיב ולפגוע בכפר צוריף השכן. שלומי אמר כי תגובה כזאת תגרור את השב"כ לבת עין, ולכן עדיף לפגוע במקום אחר. השניים שוחחו על האפשרויות לפגוע בערבים, ועופר ציין כי למעשה לא צריך הרבה בשביל להכין פיגוע – לדוגמה, חבית דלק ולבֵנה יוצרים פיגוע גדול. שלומי שאל את עופר כיצד משיגים לבנות חבלה, ועופר השיב שיש לו חבר שדרכו יבדוק כיצד להשיג לבנות כאלו. כעבוד ימים אחדים פנה שלומי שוב לעופר בנגרייה, ובדק אם השיג לבנות חבלה. לדבריו, עופר השיב כי לא הצליח להשיג, אולם בעבר שמע מירדן מורג שבאמתחתו לבנות חבלה, אבל התלבט אם אפשר לצרפו לפעילות בשל אופיו, כי הוא התבלט מדי באירוע הירי בבת עין והוא פטפטן. שלומי השיב כי הוא מכּיר את ירדן, וכי מדובר באדם שאפשר לסמוך עליו. הוא פנה לירדן מורג וסיפר לו כי יחד עם אדם נוסף הם מתכננים פיגוע בערבים. שלומי הסביר כי ירדן צורף רק כספק אמל"ח ולא כחלק מביצוע הפיגועים. שלומי שוחח עם עופר, והשניים העלו רעיונות כיצד לבצע פיגוע באמצעות האמל"ח שברשותם.[1]


שלומי ועופר בחנו מיקומים שונים לביצוע פיגוע, ובחרו באתר בית הספר בשכונת א‑טור, שסביבתו הומה אדם ובקרבתו הכניסה לבית החולים מוקסד ותחנת מוניות. מקום זה נבחר בשל כך שבשעות הבוקר, בשעה היעודה להפעלת המטען, אמורים להימצא רבים באזור הכניסה לבית הספר, לרבות תלמידות רבות שתגענה למקום לקראת יום הלימודים. בבית הספר למדו באותו זמן 1,300 תלמידות בכיתות א-ו. סיבה נוספת לבחירת האתר: לא מתבצעים סיורים של מג"ב ושל המשטרה בשעה היעודה.[2]


ביום 28 באפריל 2002 בשעות הלילה, בבת עין, העמיסו ירדן ושלומי על העגלה – שהוסתרה בשטח היישוב בת עין – את חביות הדלק, את שקית הברגים שהוכנה במיוחד כדי להגביר את הנזק. הם ריססו את העגלה בצבע כסף, כדי להסוות את המטען וכדי שלא תעורר חשד בקרב העוברים ושבים באתר הפיגוע. הם יצאו למקום, והציבו אותה "במרכז הרחוב, תחת פנס תאורה, מבלי לכוון אותה לכיוון כלשהו, וקשרו אותה לפנס התאורה בשרשרת ברזל".[3]


ביום 29 באפריל 2002, בסביבות השעה 03:15 לפנות בוקר, נעצרו שלומי וירדן על ידי שני שוטרים – שמעון כהן וברק שגב – בשכונת א-טור שבמזרח ירושלים. השוטרים הבחינו בהם קודם לכן סמוך לישיבת "בית אורות" שליד הר הצופים כשהם נוסעים ברכב שאליו קשורה עגלה. ברכב נהג ירדן כשלצידו יושב שלומי דביר-זליגר. השוטרים שוחחו איתם קצרות ונפרדו מהם. ירדן ושלומי המשיכו בנסיעה לעבֵר א-טור, שם עצרו בסמוך לבית ספר ומול בית חולים [מוקסד]. הם הפרידו את העגלה מהרכב, וקשרו אותה לעמוד חשמל [על פי עדות אחד השוטרים שביצע מדידות במקום האירוע, "המרחק בין העמוד שאליו נקשרה העגלה לפתח בית הספר הוא 16 מ'; המרחק בין העמוד לשער הכניסה לבית החולים הוא כ-30 מ'[4]]. לאחר שהחלו להתרחק מן המקום, הם נמלכו בדעתם, חזרו עם הרכב למקום שבו קשרו את העגלה כדי לגרום לנקר באחד מצמיגיה. ירדן יצא מהרכב כדי לנקב את אחד הצמיגים, ואז התקרב למקום אותו רכב משטרה עם שני השוטרים, שנוכחות השניים במקום עוררה את חשדם. שלומי טען כי הם נעצרו עם הרכב מאחר שיש להם נקר באחד הצמיגים של העגלה. השוטרים, שראו שכל הצמיגים שלמים, ביקשו לפתוח את העגלה אך נענו בסירוב בנימוק שאין להם מפתח. שני השוטרים ביקשו מהם להזדהות, אך הם טענו שאין ברשותם תעודות זהות. בחיפוש שנעשה ברכב נמצאו עוזי ואקדח, וכן תעודת זהות של ירדן. השוטרים, שחשדם גבר, הפרידו בין השניים והזעיקו חבלן למקום. לחשודים הודע שהם עצורים. לאחר ששני החשודים הופרדו, ירדן מסר כי בעגלה יש מטען ולבנות חבלה. הוא תיאר את מטען החבלה שהורכב משתי לבנות חבלה מס' 4, המחוברות עם פתיל, שאליו מחובר נפץ. מערכת ההפעלה הורכבה משעון, שמחוג אחד חובר אליו וכוסה בנייר כסף. על השעון היה בורג ששימש כמפסק הפעלה. השעון כוון לשעה 07:30. מקור המתח היה "בתולה" – כינוי לסוללה צבאית. בעגלה היו גם חביות דלק ובלוני גז.


לבקשת החבלן, ירדן צייר כיצד המטען מחובר ומהי תכולת העגלה. החבלן סיפר בבית המשפט: "שאלנו מה יש, ואז [ירדן] עומד לספר לנו כל מה שיש בעגלה הזאת. רצתי לרכב שלנו שהיה במרחק קצר מהמקום כדי להביא פיסת נייר. נתתי לו עט ואותו קרטון, והוא סיפר לנו מה יש בעגלה [...]. מבחינת הפירוט בדיעבד, זה מה שהיה".[5]


איור המטען על ידי ירדן מורג (מאי 2002)

ירדן: נתפסתי "על חם" מניח את חומרי הנפץ. לא הייתה לי שום גרסה. במחתרת של שנות השמונים חבלן נפצע. לא רציתי בשום אופן שדבר כזה יקרה שוב, וסייעתי לחבלנים.[6]


לעומת זאת, שלומי סירב לאמת את המידע באשר למטען ולתכולת העגלה. החבלן פירט: "[שלומי], שביקשתי שיאמת את מה שאמר [ירדן], לא הגיב לכול שאלותינו ותחנונינו – ואני מדגיש, תחנונינו. ניסינו לדבר על מצפונו וזה אחד הדברים שהכי כאב לנו, כי פנינו אליו כאל אדם ולא כאל חשוד במשהו, דיברנו אל מצפונו בעיקר. הוא סירב לשתף פעולה בכל תוקף. הוא לא הגיב".[7]


שלומי: לא עזרתי לחבלן כי התייחסתי לכל העניין כתרגיל חקירתי: לא ידעתי אם מדובר בחוקר שב"כ או באדם אחר. ירדן כבר מסר את כול הפרטים הנדרשים: מדובר במטען אלמנטרי שכל חבלן לומד כיצד לטפל בו כבר בשיעור הראשון בקורס חבלנים [...]. באותו הזמן החלטתי לשתוק. אם הייתי חש שהחבלן או השוטרים היו מסתכנים בפגיעה, הייתי כמובן מסייע מייד.[8]


יצוין כי ראש צוות החקירה של השב"כ היה אכן במקום בעת תפיסתם של שלומי וירדן: "אני הגעתי לשטח, וחקרתי בשטח את שלומי ואת ירדן, כאשר אני התלוויתי".[9]


איור המטען על ידי שלומי דביר-זליגר, במהלך חקירתו בשב"כ (מאי 2002)

המטען: השעון (ימין); הנפץ החשמלי (שמאל) [10]

שוטר הסיור שמעון כהן מסר בהודעתו: "הרכב עורר חשדי כי נכנס בשעה לא סבירה לכיוון הישיבה. אותתי לו לעצור, פתחתי חלון בניידת. ברכב ישבו שני בחורים שנראו כחרדים. שאלתי אותם לאן הם נוסעים. הנהג מסר לי שהם נוסעים לישיבה, מבלי לציין את שם הישיבה. נראה לי סביר ששני חרדים נכנסים לישיבה, והמשכתי בנסיעה לכיוון צומת א-טור מבלי לבדוק אותם. בצומת א-טור החניתי את הניידת בצד ימין, כיביתי את האורות וחיכיתי לניידת נוספת שתחבור אליי כדי לבצע סגירת אזור, מבלי כל קשר למיצובישי [מגנוּם, שבה נסעו ירדן ושלומי]. בזמן שחיכיתי, ראיתי את המיצובישי טנדר מקודם נוסעת לכיוון מרכז א-טור ביחד עם הנגררת. עדיין לא חשדתי, כיוון שחשבתי שהם טעו בדרך ליציאה מהישיבה. בהמשך, בזמן שחיכיתי, ראיתי באזור בית החולים מוקסד על הכביש רכב מבצע נסיעה לאחור ועומד בצד שמאל של הדרך. לציין כי ראיתי רק את הפנסים הקדמיים של הרכב, כיוון שלא ניתן היה להבחין ברכב עצמו מהמרחק ומהחשכה שהיו. כשמדובר במרחק שהיה ביני לבין הרכב כ-150 מ'. הרכב הזה עורר את חשדי, כי חשבתי שבגלל שהבחין בי החליט לבצע נסיעה לאחור. נסעתי לכיוונו וכשהגעתי אליו ראיתי שזה המיצובישי שבה הבחנתי מוקדם יותר כאשר הנגררת חונה בצד שמאל של המיצובישי ולא מחוברת לרכב. לציין שהיה קשר עין רצוף ביני לבין הרכב, מרגע שהבחנתי בו בצד שמאל של הכביש ועד שהגעתי אליו. כמו כן, ראיתי שהנהג היה מחוץ לרכב והתעסק בנגררת, והבחור השני ישב במושב שליד הנהג. שאלתי את הנהג למעשיהם במקום, והוא אמר לי שיש פנצ'ר בנגררת והם מסדרים אותו. בשלב זה הגיעה הניידת השנייה שהמתנתי לה, ניידת 241 ברק, וחסם את המיצובישי מצידה השני. ירדתי מהניידת, וכך גם השוטר ברק".[11]


שוטר הסיור ברק שגב המשיך את הסיפור בהודעתו במשטרה: "תוך כדי שאני יורד מהרכב אני מבחין בעגלה גדולה שקשורה עם שרשרת לעמוד חשמל. השוטר שמשון ביקש מהשניים להציג תעודות, ואני ביקשתי לדעת מה יש בעגלה. השניים מסרו שאין להם תעודות זהות, ולבקשתי בדבר התכולה בעגלה שתקו. ואחר כך מסרו שיש פנצ'ר, ולכן קשרו את העגלה לעמוד. כששמשון השוטר בדק וראה שאין פנצ'ר, הוא שאל ואמר 'אין פנצ'ר, ומה אתם עושים פה?'. השניים שתקו. ביקשתי מהנוסע שישב ליד הנהג [שלומי דברי-זליגר] את המפתחות למנעולים, והוא מסר שאין לו אותם. אמרתי לו שאם הוא לא מביא לי מפתחות אני מזמין חבלן, וכשמסר שאין לו מפתח פעם שנייה, הזמנתי חבלן. כאשר הנוסע ירד מהרכב, שמשון החל לבצע חיפוש. לפני כן אני רוצה להוסיף שהנוסע מסר לי שאם העגלה מפריעה הוא יזיז אותה משם. שמשון החל בחיפוש ומצא נשק מסוג עוזי. כשאני מוסיף שלפני החיפוש הוא שאל אותם אם יש ברשותם נשקים, והם מסרו שאין. כשמצא את העוזי שאל של מי זה, הם מסרו שזה לא שלהם. הודעתי ולקחתי את הנוסע לניידת ואמרתי לו שהוא עצור. ביקשתי ממנו להיכנס לניידת. הוא התנגד להיכנס, ובכוח סביר הורדתי לו את הראש והכנסתי אותו לניידת. הושבתי את השוטר מג"ב שלי לידו [...], ואמרתי לו שלא יזוז מהניידת. וכשחזרתי לקחת את העצור השני לניידת השנייה, הבחנתי שהעצור הראשון יוצא מהניידת ומתקדם לעברי בהליכה מהירה. תפסתי את ידו והחזרתי אותו לניידת, מרחק של עשרה מ' בערך, וכבלתי את ידו לידו של שוטר מג"ב. חזרתי לקחת את העצור השני, ואז מסר לי שמשון שברכב אקדח נוסף, משקפת וכובע גרב. לקחתי את העצור השני לניידת של שמשון, והודעתי לו שהוא עצור וביצעתי עליו חיפוש. הוא הוציא לי סכין יפנית צהובה שהייתה בתוך הכיס שלו, ובחיפוש הוצאתי מהכיס הימני תעודת זהות שלו והשם הוא: מורג ירדן [...], תושב בת עין. כבלתי אותו עם האזיקים של שמשון לשוטר מג"ב [נוסף]. לאחר מכן הגיעו צוותי מג"ב וחבלנים, ואנחנו הרחקנו את הניידות מהעגלה והרכב. העצור שישב ברכב שלי סירב להציג את שמו או כל פרט נוסף. יותר מאוחר נמסר לי מהשוטר שמשון שהעצור מורג ירדן מוסר שיש בעגלה חומר נפץ, ולהתרחק מהמקום".[12]


מנהלת בית הספר א-טור לבנות הודיעה במשטרה כי "התלמידות [...] מתחילות לבוא בשעה שש וארבעים וחמש דקות. הפעמון מצלצל בשעה שבע וחצי [השעה המיועדת להפעלת המטען] לקבוצה הראשונה של התלמידות מהכיתה הרביעית עד הכיתה השישית, ובשעה שבע ארבעים וחמש לקבוצה השנייה – לכיתה הראשונה עד השלישית".[13]


הנגררת: מבט כללי [14]

גורם בפרקליטות המדינה, שהיה במקום האירוע, אמר כי האסון יכול היה להיות נורא ולהבעיר את המזרח התיכון כולו. העגלה נקשרה בקרבת הפתח לבית הספר, שהוא מעין מעבר הכרחי, צמוד לחומה, שבו התלמידות מתנקזות והצפיפות רבה – בעיקר בשעות הבוקר הללו.


מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


[1] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של שלומי דביר-זליגר, 4.5.2002.


[2] הודעה במשטרה, ירדן מורג, 2.5.2002.


[3]; זיכרון דברים מחקירת שב"כ של ירדן מורג, 1.5.2002.


[4] זיכרון דברים, משטרת ישראל, 19.5.2002.


[5] מ"ח 005034/02.


[6] ריאיון אישי, ירדן מורג, 2.8.2017.


[7] מ"ח 005034/02.


[8] ריאיון אישי, שלומי דביר-זליגר, 25.7.2017.


[9] תפ"ח 619/03.


[10] צילומי מעבדת החבלה – ת/197, 21.5.2002.


[11] הודעה במשטרה, שמשון כהן, 29.4.2002.


[12] הודעה במשטרה, ברק שגב, 29.4.2002.


[13] הודעה במשטרה, 21.5.2002.


[14] צילומי מעבדת החבלה – ת/197, 21.5.2002.

0 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0