• עידן ירון

פרופילאוּת – טרוריזם יהודי

עודכן ב: 22 מאי 2019

מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


שתי שאלות נכבדות העסיקו אותי לאורך תקופת העבודה כולה: האם אפשר להציע בדיעבד מאפיינים מסוימים של "טרוריסט יהודי"? האם אפשר לִצפות מראש מי עשוי להיות "המפגע הבא"?


שאלות אלו נראות מורכּבות במיוחד לאור ההבדלים הבולטים ברקע החברתי (ההיבט הסוציולוגי), בתגובות להשפעה חברתית או לעוצמת המצב (ההיבט הפסיכולוגי החברתי) ובמבנה האישיות (ההיבט הפסיכולוגי) של כל אחד מחברי "מחתרת בת עין".


חוקר טרור העלה את השאלה: "האם אפשר יהיה אי פעם להציע פרופיל של טרוריסט?". ייאמר כי "פרופילאוּת" בכלל הוגדרה כ"ניסיון מושכל לספק לסוכנויות החקירה מידע ספציפי בנוגע לסוג האדם המבצע פשעים מסוימים".[1]


עופר: חשבתי על זה הרבה ולא הצלחתי למצוא משהו שיגדיר פרופיל מסוים.[2]


ברור כי זיהוי חברי ארגוני טרור ומניעת פעולתם היא רכיב מפתח בכל מאמץ ללחימה בטרור. המשימה הבסיסית הנעוצה בתהליך זה היא הבחנה בין טרוריסט ובין מי שאינו טרוריסט. השיטה הרווחת לנסות ולהגיע להבחנה כזאת היא לבסס מערכת של מאפיינים אישיים, אישיותיים ועוד המבדלים בין המשתייכים לכל אחת מקבוצה אלו. ביסודו של דבר, מדובר ב"פרופיל של טרוריסט" (terrorist profile) המורכּב ממאפיינים כלשהם הניתנים לתפיסה שבאמצעותם אפשר יהיה לקבוע את הסיכויים ל"נטיות טרוריסטיות" אצל אנשים מסוימים, או לפנייה לפעולות טרור בתנאים חברתיים מסוימים. אם עריכת "פרופיל של טרוריסט" אכן אפשרית, תהיה זאת שיטה יעילה ללחימה בטרור ואולי גם למניעתו.


אולם, למרבה הצער, המציאות מורה על כך – כפי שמתברר גם במקרה הנדון כאן – כי פרופילאות של טרוריסטים לא מוכיחה עצמה ככלי יעיל ללחימה בטרור. שום מחקר עכשווי לא מצא עדות לפסיכופתולוגיה מובחנת בקרב אלה שביצעו מעשי אלימוּת או טרור המוּנעים על ידי דת. בכל מקרה, הסברים של טרור במונחים של תכונות אישיות אינם מספיקים בניסיון להבין מדוע אנשים מסוימים הופכים לטרוריסטים בעוד אחרים אינם הופכים לכאלה.[3] ההסכמה הכללית שהתפתחה בקרב החוקרים והמומחים היא שאין סיבה משכנעת להאמין שטרוריסטים הם בלתי שפויים או בעלי פרופיל פסיכולוגי ייחודי. זאת ועוד, המחקר לא העלה פרופיל פיזי, אתני או אישיותי מיוחד לטרוריסטים. אחד הממצאים הבולטים המונֵע אפשרות מעשית כזאת היא אכן הנורמליוּת, הרציונליוּת והיעדר הפסיכופתולוגיה המתגלים בהקשר זה, וכן החברתיוּת הניכּרת של טרוריסטים רבים. פרופילאות פסיכולוגית המשלבת תכונות אישיוּת מוגדרות אבל רווחות – כמו תוקפנות או חיפוש ריגושים – אינה ייחודית דיה כדי שתהייה יעילה ללחימה בטרור. לפיכך, נראה כי אי אפשר להציע פרופיל פסיכולוגי מובחן ל"טרוריסט".[4] ככל שקיימים פרופילים מניעתיים של טרור, הם מבוססים לעיתים קרובות על דעות קדומות פשטניות (מה שיוצר לדוגמה בעיה של "פרופילאות גזעית"). הסכנה הטמונה בייחוס תכונות מסוימות לאוכלוסייה מוגדרת – כמו "מתנחלים" או "חברי גוש אמונים או "נוער הגבעות"[5] – גלויה לעין.


הראייה הפסיכולוגית העיקרית שהפרופילאי מחפש היא: המניע.[6] אם היינו מנסים לשחזר בדיעבד – כפי שמקובל בפרופילאות – מזירת הפשט בא-טור מדוע נבחר האתר המסוים הזה, היינו מתקשים למצוא תשובה מתאימה. האם המניע היה אכן פגיעה בילדות פלסטיניות?


במשפטו של יוסי בן-ברוך נקבע כי "לאחר [שיוסי ושלומי] פסלו רעיונות שונים לביצוע הפיגוע, ועל פי הצעת [יוסי] – החליטו לבצע את הפיגוע באמצעות עגלת תופת שתוצב במקום הומה אדם במזרח ירושלים, בה יותקן מטען חבלה רב עוצמה [...]. לאחר שבחנו מקומות אפשריים לביצוע הפיגוע, בחר [יוסי] את אתר בית הספר, שסביבתו הומה אדם ובקרבתו הכניסה לבית החולים מוקאסד ותחנת מוניות".[7]


שלומי מסר בחקירתו בשב"כ כי הסיבה לבחירת המקום נבעה מכך שבמקום יש "תנועה רבה ותנועת ילדים לבית הספר".[8] לשאלת הכתב רועי שרון, "למה בית ספר לבנות? למה לא מטרה ללא חפים מפשע?", שלומי ענה: "פשוט ידענו שאם זה יהיה סמוך ליישוב תהיה חקירה וחיפושים בבתים, אז החלטנו לחשוב על מקומות רחוקים יותר [...]. הנקודה לא הייתה דווקא בית ספר. זה פשוט מקום נוח. העניין היה שמכיוון שפוגעים ביהודים חפים מפשע באופן יומיומי, ולא רואים תגובה, והתחושה היא של חוסר אונים, אז צריך להחזיר להם באותו מטבע".[9]


ירדן השיב כאשר נשאל בחקירת השב"כ לגבי בחירת אתר הפיגוע כי "אינו יודע מדוע נבחר ושל מי הרעיון. מבחינתו, שלומי כיוון אותו בנהיגתו, ואמר לו היכן להניח את המטען". בעבר, "שלומי אמר לו כי היעד יהיה 'מקום הומה', והזכיר מקומות כגון בית ספר, רחוב הומה, תחנת מוניות".[10]


ירדן: הפיגוע לא כוון דווקא לילדות: בתצפיות שנערכו נבחרה הנקודה הזאת היות והיא עמוסה במיוחד בשעה המיועדת [...]. מבחינתי, הבנות לא היו המטרה.[11]


עופר מסר לחוקר שב"כ כי "שלומי סיפר לו כי חבריו עשו סיורים באזור הר הזיתים, הבחינו כי בסביבות השעה 07:30 ישנם הרבה אנשים ברחוב, וביניהם ילדים הנמצאים בדרכם לבית הספר", ולכן בחרו את האתר.[12] הוא הוסיף בעדותו בבית המשפט פרט מעניין: "באותה תקופה או קצת לפני כן, היו שתי טעויות של ארצות הברית באפגניסטן. באחת מהן הם הרסו בית חולים, ובשנייה – בית ספר".[13]


הסברים של טרור במונחים של מאפיינים אישיוּתיים אינם מספיקים בניסיון להבין מדוע אנשים הופכים למעורבים בטרור. אנו נזקקים, ככל הנראה, גם למאפיינים נסיבתיים המעוררים גילויים אידיאולוגיים או כמו-אידיאולוגיים מוגדרים. באשר לגילויים ה"כמו אידיאולוגיים", ירדן אומר:


ירדן: אם הכסוּת החיצונית למעשים שלי הייתה אידיאולוגית, הרי שעם השנים למדתי לראות אותם כנעוצים בשורשים של חינוך לקוי וחסר.[14]


אולם הוא מוסיף לכך גם תנאים נסיבתיים:


ירדן: כדי שאנשים יעשו מה שאנחנו עשינו צריכים להתקיים לפחות שני תנאים: רצף של פיגועים קשים אשר יוביל לתחושת מחדל, והפקרות והזנחה של הביטחון האישי והקהילתי.[15]


בא כוחו של שחר טען: "הפעילוּת הקיצונית האמורה נבעה מאוזלת ידה של המדינה להבטיח ביטחון לאוכלוסייה [...]. העבירות בוצעו בעת שמדינת ישראל הפקירה את ביטחונו של האזור".


ברור כי הסברים כאלה אינם יכולים לספק תשובה לשאלה: מדוע אנשים מסוימים פונים לטרור ואנשים אחרים – המצויים באותם התנאים ממש – אינם פונים אליו?[16] אחד החוקרים הציע שהאנשים הפונים לטרור שותפים לאמונות שהם נוקמים בשם קבוצתם, שהקורבנות הפוטנציאלים הם פחות מאנושיים, ושפעולותיהם מוצדקות דתית.[17]


אליעזר שביד ניתח את האידיאולוגיה והמעשים של חברי "תג מחיר", שיש להם דמיון מסוים לאלה של חברי ה"מחתרת". שביד ראה במעשים אלה "תגובת שנאה דתית-לאומית רצחנית לשנאה הדתית-לאומית הרצחנית הפלסטינית". להבנתו, חברי "תג מחיר" מצהירים בעצם מעשיהם כי "(א) איבדו את אמונם במדינת ישראל ובצה"ל שיגן עליהם ועל יישוביהם מפני השנאה והטרור הערבי, ועל כן הם מוכרחים לקחת את החוק לידם כדי לגונן על עצמם בדרך יעילה; (ב) הם בטוחים שהדרך היחידה להגן על עצמם ביעילות מפני השנאה והטרור הערבי היא להשיב לערבים בנשק שלהם: מידה כנגד מידה: עין תחת עין, שן תחת שן, שנאה תחת שנאה, טרור תחת טרור, וצריך להוכיח יעילות גוברת כי החזק ביותר, המגדיל ומרבה לרצוח, הוא הצוחק האחרון; (ג) מכיוון שהמדינה וצה"ל מתנגדים לדרך זו ונלחמים בה, עליהם לקבוע 'תג מחיר' גם למדינה ולצה"ל וכך הופך אי האמון במדינת ישראל לפרישה, והפרישה הופכת לשנאה".[18]


שלומי: המכנה המשותף לכולנו (לפחות אלה שבאים מרקע חסידי) הוא, במילה אחת, "גזענות" [...]. לרוב האנשים בעולם מאוד קשה לזרוק החוצה בן לעם אחר שמתגורר איתם בעיר מעורבת. יש אנשים שזה בוער בעצמותיהם: האמונה בעם ישראל, והאמונה שעם אחר לא צריך להיות פה. אלה מסוגלים לעשות מעשה.[19]


בכל מקרה, ברור כי שימוש בממד יחיד כלשהו לשם עריכת פרופיל נועד לכישלון בזיהוי טרוריסטים.[20] ככל שמשימה זאת אכן אפשרית, עליה לכלול ממדים שונים – ובכלל זה פסיכולוגיים, פסיכולוגיים-חברתיים, סוציולוגיים ועוד.[21] ביסודו של דבר, אני נוטה לקבל את טענתו של צ'רלס טילי כי בני אדם מפתחים את אישיותם באמצעות קשרי גומלין עם בני אדם אחרים. עמדה זאת אינה מבטלת רעיונות וגורמים התנהגותיים אלא ממקמת את השפעתם בהקשר של יחסים חברתיים. רעיונות הופכים לפיכך לאמצעים ותוצרים של יחסי גומלין חברתיים; זאת בעוד שמניעים, דחפים והזדמנויות פועלים רק בתוככי יחסי גומלין חברתיים שהמשתתפים מנהלים לגביהם משא ומתן מתמיד.[22]


מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


[1] Holmes & Holmes 1996: 7


[2] ריאיון מקוון, עופר גמליאל, 16.3.2018.


[3] Horgan 2005: 76


[4] Turvey 2012


[5] ראו לדוגמה פלג 1997.


[6] Ault & Reese


[7] פ"ח 5035/02.


[8] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של שלומי דביר-זליגר, 6.5.2002.


[9] מעריב, 18.3.2007.


[10] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של ירדן מורג, 5.5.2002.


[11] ריאיון מקוון, ירדן מורג, 17.3.2018.


[12] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של עופר גמליאל, 12.5.2002.


[13] פ"ח 5034/02.


[14] ריאיון מקוון, ירדן מורג, 12.3.2018.


[15] ריאיון מקוון, ירדן מורג, 12.3.2018.


[16] Horgan 2005: 75-76


[17] Bebbell & Porter 2012


[18] שביד 2016: 149, 157.


[19] ריאיון מקוון, שלומי דביר-זליגר, 19.3.2018.


[20] אדלשטיין, תשע"ז.


[21] Rae 2012


[22] Tilly 2003: 5, 6

55 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0