88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

נקודת המבט של "הטרוריסט היהודי" – שחר דביר-זליגר

עודכן ב: 22 מאי 2019

מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


שחר היה עם מעצרו בן 28, נשוי ואב לשלושה. בתו הצעירה נולדה בתקופת מעצרו, בעיצומה של החקירה שהתנהלה נגדו. בצעירותו התגורר בקריית ארבע, בירושלים ובנווה דניאל. הוא למד בישיבת בת-אל ובישיבת קבר יוסף בשכם. בהמשך התגורר בין השאר בבית חגי וביצהר, שם עסק בחקלאות. ב-1999 התחתן ועבר לגור במאחז עדי-עד. הוא התפרנס מגידול צאן – עדר עיזים "בַּלאדיוֹת" – עד לחודש יולי 2001, עת נגנב עדרו; מאז עסק בבניית ביתו החדש. על פי עדותו, הוא ראה עצמו כחלק מקבוצה אידיאולוגית המכונה "נוער הגבעות", והיה מעוּרה בעניינה.[1] על פי עדי אופי במשפטו, שחר "הוא בחור שקט ונוח".[2]


עדי-עד

עדי-עד הוא מאחז שהוקם ב-1998 בסמוך להתיישבות שבות רחל על גבעה נישאה (בגובה של מעל 850 מ'). המאחז משתייך למועצה האזורית מטה בנימין. במאחז מתגוררות כשישים משפחות, וחיים בו "נערי גבעות" רבים.


אירועים פליליים בולטים

בעתירה שהגיש ארגון "יש דין" ב-2014 בשם ארבעה ראשי מועצות של הכפרים הפלסטינים הסמוכים למאחז, נכתב כי הוא הוקם באופן בלתי חוקי, מהווה מוקד לפעילוּת עבריינית, ותושביו נוקטים אלימוּת נגד הפלסטינים באזור.


ארגון "יש דין" תיעד 96 אירועים נפרדים של עבירות פליליות שהתרחשו בסמוך לעדי-עד, באדמות הכפרים הסמוכים, בין השנים 2012-1998, ובכללם 21 עבירות אלימוּת (ירי, הכאה, יידוי אבנים ואיומים). לטענת ארגון "יש דין", "הנתונים מלמדים כי קיומו של המאחז מייצר פעילות עבריינית – מִנהלית ופלילית – אשר אינה זוכה למענה אכיפתי הולם מידי הרשויות האמונות על אכיפת החוק בגדה המערבית [...]. מחדליהם של גורמי אכיפת החוק – כישלון החקירות, הרשלנות, אוזלת היד והעלמת העין – מאפשרים השתלטות מתמשכת על קרקעות והגדלת מרחב השליטה של המאחז באמצעות פעילוּת עבריינית".[3]


לפי נתוני פרקליטות המדינה, ב-2014 נפתחו 36 תיקי חקירה באותו מרחב בחשד לאירועי אלימוּת על רקע לאומני; 11 מתוכם הבשילו לכלל כתבי אישום, ו-11 נותרו עדיין בחקירה בעת הפרסום. ב-2015 נפתחו 16 תיקי חקירה, והוגשו שני כתבי אישום. בשלושה מהם המעורבים היו תושבעי המאחז עדי-עד, ויתר המעורבים מיישובים אחרים באזור. האירועים הפליליים נגד הפלסטינים כוללים גנבת רכוש, פגיעה ברכוש, איוּמים, תקיפות, השתלטות וגידור שטח פרטי, ועוד.[4] בעקבות העתירה לבג"ץ, המדינה הודיע ב-2015 על כוונתה להכשיר את המאחז.


סיפור המעשה – אמצעים והפעלתם

גורמים בפרקליטות המדינה מסרו כי במשפט זה הם העלו רעיון ייחודי ויצירתי: מכיוון שלתביעה יש פררוגטיבה במה להאשים, ראש הצוות החליט ללכת על "ארגון טרור"; זאת למרות שהם לא הצליחו להוכיח מי עשה את הדברים בפועל או להציע רשימת חברים בארגון. הוסבר כי לא הייתה דרך אחרת לשקף לבית המשפט את משמעות התיק הזה. הסיפור לא היה מתברר במלואו אם ההתמקדות הייתה על פרטים טכניים. הצלחנו להראות כי שחר החזיק בנשק ואמצעי החבלה, וכי שורה ארוכה של פיגועים התקיימה באמצעותם. סייע לעניין חוקר שב"כ שהסביר כי מי שמחזיק באמצעי הלחימה הוא תמיד חבר נאמן בארגון הטרור.


שחר הואשם בשורה של עבירות הקשורות לחברותו בארגון טרור (החל מ-1998 ועד למעצרו בחודש יולי 2003). הארגון שבו נטל חלק על פי כתב האישום ביצע סדרה של פיגועי ירי והנחת מטעני חבלה (בשנים 2002-2001).


"ארסנל כלי הנשק ואמצעי החבלה של ארגון הטרור, שבאמצעותו בוצעו פיגועי הירי ופיגועי המטענים, הוחזק על ידי חברי הארגון, ובכללם [שחר], בשתי מערות בקִרבת ביתו בגבעת עדי-עד. מדובר בכלי נשק ובאמצעי חבלה רבים ומגוונים [...], אשר רובם ככולם נגנבו על ידי חברי הארגון מצה"ל".[5] אלה כללו, בין השאר: שלושה טילים נגד טנקים מסוג "לאו"; מקלע אחיד גדודי (מא"ג); שלושה רובי סער M-16; מטול רימונים M-203; רובה סער M-4; תת-מקלע קרל‑גוסטב; תת-מקלע MAC; עשרה רימוני יד נפיצים מס' 26; אלפי כדורים לנשק; שלושים ושבע פצצות למטול M-203; מערכות הפעלה קרביות להפעלת מטעני חבלה; ארבע לבנות חבלה; שש אצבעות חבלה; 336 נפצי חבלה; מאיצי חבלה רבים; עשרות מצתי חבלה; מֵכלים עם חומצה גופרתית וכעשרה שעונים ושבעה מצברים להפעלת מטעני חבלה.


בית המשפט קבע: "אין עוד חולק, על סמך בדיקות השוואתיות שבוצעו על ידי מומחי המשטרה, כי בשלושה מכלי הנשק שהוחזקו במערות נעשה שימוש בחלק מפיגועי הירי".[6]


חקירה ומשפט

שחר "מסר לחוקרי השב"כ מידע רב בנוגע למהות ההתארגנות הטרוריסטית ופעילותו בה, ובנוגע למצבורי הנשק ששימשו לפיגועים. עם זאת, גם כאשר שיתף פעולה עם חוקריו ומסר לידיהם מידע מפורט, הוא סירב למסור את שמות המעורבים בפרשה מנימוקים הלכתיים, למעט מקרים בודדים שבהם התרצה לעשות כן".[7]


בשלב מסוים, שחר התוודה בפני חוקר שב"כ על השתתפותו באירוע הירי של חיזמה: "בקיץ 2001 יצאו [שחר], חמוש בנשק מסוג M-16 קצר, ישן וחלוד שהיה ברשותו (ישב במושב האחורי ברכב). חברו (חמוש ב-M-16 חדש יחסית) ואדם נוסף שנהג ברכב, לאזור מחסום חיזמה, בסביבות השעה 22:00. לאחר מספר נסיעות הלוך וחזור בכביש לכיוון מעלה אדומים, בהן לא זיהה רכב ערבי, חלפו השלושה על פני משאית פלסטינית, ייתכן מסוג מרצדס. [שחר] מציין כי נשקו לא ירה כלל (בהמשך התברר לו כי נכנסו לתוכו אבנים קטנות), ואילו האדם שישב קדימה ירה ופגע בנהג – בהמשך שמע כי הוא נהרג. מייד לאחר הירי חלפה מולם מכונית אחרת. השלושה המשיכו בירידה, ואחר כך פנו לכיוון ירושלים".[8] שחר מסר בחקירה נוספת כי לאחר פיגוע ירי זה "הרגיש הקלה גדולה, ומאז לא רצה לעשות כלום".[9]


גורמים בפרקליטות אמרו כי התלבטו בשאלה האם להעמיד את שחר לדין גם בסעיף זה, שבו היה מעורב מקרה רצח. בסופו של דבר, הם נמנעו מכך בשל הקושי להוכיח את הדברים מעבר לספק סביר – במיוחד כאשר מדובר באישום חמור כל כך. זאת ועוד, הם התרשמו אישית מכך ששחר הוא "אדם חביב, מוזר קצת", ותחושת הבטן הייתה שהוא לא עשה את זה.


במועד מאוחר יותר, שחר הכחיש את הדברים ואמר כי "הוא באופן אישי לא מעורב כלל בפיגועים, לרבות הנחת מטענים וידיעה מראש על פיגוע שעומדת להתבצע. לדבריו, כל המידע שיש ברשותו הוא משיחות עם אחרים, שאת שמם אינו מוכן למסור.[10]


יוער כי כאשר שחר נשאל בבדיקת פוליגרף לגבי מעורבותו בפיגוע המשאית בחיזמה, "אובחנו תגובות המאפיינות אמירת שקר".[11] בבדיקה נוספת הוא נשאל באופן מפורש: "האם ירית בפיגוע המשאית בחיזמה? האם אתה מסתיר השתתפות בדרך אחרת בפיגוע חיזמה? האם אתה מסתיר פרטים על מבצעי פיגוע הירי בחיזמה?". "מעיון בדפוסי הבדיקה שבוצעה אובחנו תגובות המאפיינות אמירת שקר בכל השאלות הנ"ל".[12]


עו"ד אריאל עטרי – שייצג את שחר בתחילת הדרך – אמר לכתב "ערוץ 7" כי הוא מסר "עשרות עדויות שבכוונה תחילה ניתנו כשהן סותרות זו את זו. הוא גם אמר לחוקריו שהוא נותן להם עדות שאינה אמיתית כשאר העדויות שאותן נתן". לדבריו, "סיבת הדברים היא הבטחתם של חוקריו כי יקלו את תנאי מעצרו של אחיו, שלומי, העצור בפרשה המכוּנה 'מחתרת בת עין', אם רק ידבר איתם ויימנע מהשתיקה המוחלטת עליה שמר בראשית חקירתו".[13]


בתוכנית הטלוויזיה "המלחמה הבאה" (2004) נאמר: "שחר דביר מנסה להטעות את חוקריו, ובה בעת לא להסגיר את חבריו. במשך חודשיים הוא מתמרן על התפר הזה".


ירדן: שחר נשבר בצורה הנכונה. הוא נתן את השמות, אבל בלבל בין המעשים. זה גרם לשב"כ ולפרקליטות בעיה גדולה.[14]


עורך הדין מטעם ההגנה הסביר כי היה עניין לא רק להגן על שחר מפני הפללתו, אלא גם להציג אותו באור חיובי יותר ולהבהיר לחברה הסובבת אותו כי הודעותיו לא באו מתוך שיתוף פעולה עם הרשויות, אלא נועדו, בכוונה תחילה, לבלבל אותם. לפיכך, לא במקרה הדברים הובאו ב'ערוץ 7' [המזוהה עם המגזר הדתי-הלאומי]".


טענות ההגנה

בתשובה לאישום בבית המשפט המחוזי נגד שחר, ההגנה "לא אישרה שהפיגועים בוצעו על ידי ארגון טרור. הנאשם כפָר במיוחס לו באישום זה, וטען כי לא היה חבר בארגון טרור, ואין לו כל זיקה לפיגועים".[15] עורך הדין של שלומי וירדן טען כי "מדובר במעשה של בודדים, שאף ארגון אינו עומד מאחוריהם [...]. אין מדובר במעשה טרור, אלא המדובר בתגובה של חוסר ישע. מעשי הנאשמים משקפים דור של משבר אידיאולוגי, בלבול וחוסר ישע".[16] ההגנה לא חלקה על התרחשותם של הפיגועים המפורטים בכתב האישום, אך לא אישרה כי הפיגועים בוצעו על ידי ארגון טרור או שיש לו זיקה כלשהי לפיגועים. ההגנה טענה גם כי שחר מכחיש כי החזיק במערות או בתחולתן, או כי הייתה לו זיקה אחרת כלשהי לאמצעי הלחימה".[17]


פסק הדין – בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי הרשיע את שחר בעבירה של "חברות בארגון טרוריסטי ששם לו למטרה לבצע פיגועים נגד ערבים, ואשר ביצע בשנים 2002-2001 שורה של פיגועי ירי ומטענים".[18] בהתאם לכך, גזר על שחר עשר שנות מאסר – מתוכן שמונה שנות מאסר בפועל, מיולי 2003, והיתרה על תנאי.


גזר הדין – בית המשפט העליון

בית המשפט, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, החליט להשאיר את גזר הדין על כנו.[19]


מתוך: "מחתרת בת עין"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


[1] ת"פ 216/03.


[2] אתר nrg, 6.12.2004.


[3] יש דין, "מסלול הנישול: המקרה של המאחז עדי-עד, פברואר 2013: 9-7.


[4] חדשות ynet, 30.9.2015.


[5] ת"פ 216/03.


[6] ת"פ 216/03.


[7] ע"פ 645/05.


[8] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של שחר דביר-זליגר, 7.8.2003.


[9] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של שחר דביר-זליגר, 7.8.2003.


[10] זיכרון דברים מחקירת שב"כ של שחר דביר-זליגר, 11.9.2003.


[11] זיכרון דברים מבדיקת פוליגרף, שב"כ, , 18.8.2003.


[12] זיכרון דברים מבדיקת פוליגרף, שב"כ, 7.8.2003.


[13] אתר ערוץ 7, 23.9.2003.


[14] ריאיון אישי, ירדן מורג, 2.8.2017.


[15] ת"פ 216/02.


[16] פ"ח 5034/02.


[17] ת"פ 216/03.


[18] ת"פ 216/03.


[19] ע"פ 645/05.

52 צפיות