88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

אנתרופולוגיה – מודיעין מסכל

נקודת המבט של המודיעין המסכל


"המרכז למורשת המודיעין" מגדיר "מודיעין מסכל" כפעולות איסוף, סיכול ומניעה שנוקטים שירותי הביטחון של המדינה כדי למנוע פגיעה באזרחיה ובביטחונה הלאומי מפני טרור או חתרנות המתנהלים על אדמתה. מובהר כי שב"כ הוא הגוף המרכזי במדינת ישראל העוסק בכך. ב"חזון" שירות הביטחון הכללי נקבע: "שירות הביטחון ימנע מבעוד מועד טרור, ריגול, חבלה, חתירה תחת סדרי המשטר הדמוקרטי וחשיפת סודות המדינה".


תפקיד השב"כ


"חוק שירות הביטחון הכללי, תשס"ב-2002" קובע כי "השב"כ מופקד על שמירת ביטחון המדינה וסדרי המשטר הדמוקרטי מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות". לעניין זה הוא נושא, בין היתר, בתפקידים של "סיכול ומניעה של פעילוּת בלתי חוקית שמטרתה לפגוע בביטחון המדינה, בסדרי המשטר הדמוקרטי או במוסדותיו". נקודת המבט של המודיעין המסכל היא אם כן ממלכתית במובהק. היא מתמקדת במדינה ובביטחונה, ומביאה בחשבון בעיקר שיקולים ציבוריים.


איומים בולטים


ד"ר ברק בן צור – מומחה למודיעין ולביטחון, ששירת בעבר באגף המודיעין וכבכיר בשירות הביטחון הכללי – כתב: "אתגרי המודיעין, הסיכול והמניעה בזירה הפנימית כוללים איומים שונים. מכלל האיומים, טרור וחתרנות מדינית – המובלים בידי יחידים וקבוצות מקרב הציבור היהודי – הם אולי הבולטים ביותר. איוּם זה מהווה סיכון של ממש ליציבותה של המדינה, ואם לא יסוכל באִּיבו, הוא עלול להפוך בטווח הארוך לסיכון למשטר הדמוקרטי בה. כך מלמדת אותנו שרשרת של מעשי אלימות, טרור והתנקשות, שמרביתם הם מבית היוצר של קבוצות או בודדים אשר אימצו אידיאולוגיה פונדמנטליסטית או ימנית קיצונית".


התמקדות בסיכול עבירות ביטחון ומניעתן


אריה רוטר, ראש הגף המשפטי בשב"כ (2006-1999), ציין בחיבורו "חוק שירות הביטחון הכללי – אנטומיה של חקיקה", כי תפקידו העיקרי של ארגון מודיעין מסכל הוא לאסוף מידע שישמש לסיכול עבירות ביטחון ומניעתן בעתיד. ההסתמכות על כוונת פעילי טרור, להבדיל ממעשיהם המוכחים בעבר, מחייבת תפיסה משפטית שאינה מעוגנת בדרך כלל בחקיקה הפלילית. תפיסה זאת עניינה כוונות יותר מאשר מעשים מוכחים, והיא נוגדת ערכים בסיסיים של דמוקרטיה שאינה מגבילה את חירותו של האדם לחשוב ולהתכוון, כל עוד אין הדברים מגיעים לכדי עבירה כמו קשירת קשר או ניסיון לבצע עבירה מוגמרת. יצוין כי תפקיד המודיעין המסכל הוא להיאבק בדרך כלל בגורמים אשר אינם רואים עצמם, אידיאולוגית, כפופים לכללי המשחק הדמוקרטיים. המאבק בגופים החותרים תחת עצם קיומה של המדינה ולמעשה נגד עצם הלגיטימיות של השלטון ושיטת המשטר הדמוקרטית שהוא מייצג דורש לעיתים שימוש בכלים לא קונבנציונליים, שהדמוקרטיה מעצם טיבה אינה רואה אותם באהדה.


נקודת המבט של האנתרופולוגיה


מדע ומודיעין מסכל


האלוף ד"ר יצחק בן ישראל רואה את המודיעין, כמו את המדע, כ"מוסד לבירור המציאות". המדע, ובעיקר הפילוסופיה והמתודה של המדע, עשוי לתרום תרומה חשובה להבנת הפילוסופיה והמתודה של המודיעין. בדומה לאיש המודיעין, גם המדען נדרש – כדברי האלוף (במיל') עמוס גלעד – "לדעת להטיל ספק, לשאול את השאלות הנכונות, לא לקחת דבר כמובן מאליו". גלעד מתייחס באופן מיוחד לשב"כ בציינו כי, כגוף של סיכול ומניעה, זהו "ארגון שיטתי, כמעט מדעי".


טיבה של האנתרופולוגיה


אנתרופולוגיה היא תחום דעת מדעי העוסק בחקר האדם. בהיבטה היישומי – השנוי במחלוקת – האנתרופולוגיה עוסקת ביישומן של התיאוריות והמתודות האנתרופולוגיות כדי להפיק ידע שיסייע לטיפול בבעיות ובסוגיות קונקרטיות, בכלל זה בתחומי הביטחון, החוק והסדר הציבורי. נקודת המבט של האנתרופולוג משולבת: האנתרופולוג נדרש להביא בחשבון שיקולים ציבוריים ופרטיים כאחד, ולמצוא את האיזון ביניהם; זאת מבלי שינקוט צד כלשהו.


סקירה היסטורית: ממשקים ושיתוף פעולה בין האנתרופולוגיה לבין רשויות ביטחוניות וסוכנויות מודיעיניות – הדוגמה של ארצות הברית


לאורך ההיסטוריה, האנתרופולוגיה לא הייתה חפה ממִמשקים – לעיתים משיתוף פעולה של ממש – עם רשויות ביטחוניות וסוכנויות מודיעיניות. המחקר האנתרופולוגי גויס לעיתים ישירות כדי לענות על הצרכים של רשויות הצבא או סוכנויות הביון. לעיתים, המימון הגיע מרשויות אלו ללא ידיעתם של החוקרים.


לא אחת, אנתרופולוגים הפיקו מחקרים שהיו בעלי עניין וערך לרשויות ממלכתיות; זאת כאשר בדקו סוגיות בעלות עניין מקצועי ממשי לעצמם ולתחום הידע שלהם. מכאן התפתח המושג של "השימוש הכפול" (dual use) המציין את היחסים שבין מחקר "טהור" לבין מחקר "יישומי".


מלחמת העולם הראשונה


האנתרופולוג היהודי-הגרמני פרנץ בועז, שהעביר את רוב שנותיו בארצות הברית, פרסם מכתב פומבי חריף בכותרת "מדענים כמרגלים" (Nation 1919). במכתב הזה הוא גינה את התפקיד שאנתרופולוגים מילאו בריגול ובפעילויות חשאיות במשך מלחמת העולם הראשונה. לדבריו, "הנקודה שלגביה אני מבקש להביע מחאה חריפה היא שאנשים אחדים העוסקים במדע כמקצוע [...], השתמשו במקצועם כדי להסוות את פעילותם כמרגלים".


בעקבות מכתבו, האסֵפה הכללית של האגודה האנתרופולוגית האמריקנית (AAA) חליטה להדיחו ממועצת האגודה, ואף לחצה עליו להתפטר מהמועצה הלאומית למחקר. חברי המועצה – שחששו מהשפעות הפרסום על היכולת של אנתרופולוגים לערוך מחקרי שדה – האשימו אותו בניצול לרעה של מעמדו לקידום מטרות פוליטיות.


מלחמת העולם השנייה


מלחמת העולם השנייה אִפשרה לראשונה אימוץ שיטתי של הדיסציפלינה האנתרופולוגית לצורכי הצבא האמריקני. ב‑1941, האגודה האנתרופולוגית האמריקנית העבירה החלטה להעמיד את משאביה ומיומנויותיה לרשות המדינה: "האגודה האנתרופולוגית האמריקנית מציעה את עצמה, את משאביה ואת המיומנויות המיוחדות של חבריה לרשות המדינה, להמשך מוצלח של המלחמה".


ב-1943, דיווח של מזכיר "האגודה האמריקנית לקידום המדע" ציין כי יותר מחמישים אחוזים מכלל האנתרופולוגים המקצועיים בארצות הברית היו מעורבים ישירות במאמצי המלחמה, ורוב האחרים הקדישו חלק מזמנם למאמצים אלה.


במשך מלחמת העולם השנייה, האנתרופולוגיה הייתה תחום הדעת של מדעי החברה שבו היה השיעור הגבוה ביותר של בעלי תואר שלישי בשירות המדינה האמריקני. אנתרופולוגים תרבותיים שימשו כמרגלים, כקציני קישור, כמדריכי שפה ותרבות וכאנליסטים אסטרטגיים. בתקופה זאת לא התעוררה כל מחאה ציבורית במסגרת האגודה לגבי איסוף מודיעין על ידי אנתרופולוגים.


השנים שלאחר המלחמה


בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה פרחו היחסים בין הקהילה המדעית בכלל לבין סוכנויות המודיעין האמריקניות. אנתרופולוגים קיימו דפוס תעסוקה בממשל האמריקני שהיה ביסודו המשכו של המאמץ המלחמתי. במקביל לכך, אנתרופולוגים נעשו מודעים יותר לדרכים שבהן ידע שהתגבש בשדה שימש היסטורית כוחות קולוניאליים וצבאיים נגד האוכלוסיות שאיתן האנתרופולוגים חלקו את חייהם ואותן הם חקרו.


בעקבות התגברות "המלחמה הקרה" הבין-גושית, אנתרופולוגים מילאו מגוון תפקידים בשירות המדינה. הם עברו בהשקט דרך הדלתות המסתובבות שבין האקדמיה לבין סוכנויות הביון, מבלי שעמיתיהם המודאגים חשו בכך.


בדצמבר 1948, מועצת "האגודה האנתרופולוגית האמריקנית" הייתה הארגון האנתרופולוגי הראשון בעולם שאימץ החלטה לגבי אתיקה מחקרית אנתרופולוגית. המועצה קבעה לגבי "חופש הפרסום", כי היא "מפצירה בכל המוסדות הממנים להבטיח למדענים החוקרים שלהם חופש מוחלט לפרש ולפרסם את ממצאיהם ללא צנזורה או התערבות, ובלבד שהאינטרסים של היחידים והקהילות, או הקבוצות החברתיות האחרות שנחקרו, ייוותרו מוגנות".


שנות השישים


הזיקה הקרובה בין האנתרופולוגים לבין הממשל האמריקני וסוכנויות הביון שלו נקטעה כחלק מהתהליכים שהתרחשו בקמפוסים בשנות השישים של המאה העשרים – במיוחד המחאה נגד מלחמת וייטנאם (1975-1959).


השבר הלך ונפער בעקבות הפעלת שתי תוכניות על ידי הצבא האמריקני: "מיזם קַמלוֹט" (1964), שנועד לנבֵּא התפתחויות חברתיות במדינות זרות (במיוחד באמריקה הלטינית) ולהשפיע עליהן; ובעיקר "מבצע פניקס" (1972-1968), שנועד להלכה לפגיעה בצמרת הווייטקונג, והביא למעשה לפגיעה בעשרות אלפי אזרחים תמימים. תוכניות אלה הלהיטו את השיח האתי בקרב האנתרופולוגים.


"מיזם קמלוט" העלה את הנושא של מחקר חשאי בקרב אנתרופולוגים כמו בקרב מדעני חברה ומלומדים בכלל. באספה הכללית של האגודה ב-1965 טענו אנתרופולוגים בולטים – כמו האנתרופולוג היהודי-אמריקני מרשל סהלינס – נגד כל מעורבות נוספת של אנתרופולוגים במחקר אסטרטגי על בסיס חוזה עם הממשל. בעלון מידע של האגודה האנתרופולוגית האמריקנית מ‑1966, צוין כי "למעט במקרים של הכרזת מלחמה על ידי הקונגרס, אנתרופולוגים לא יקיימו מחקר במסגרת מכרזים ממשלתיים בלעדיים, ולא ישאילו עצמם לפעילויות חשאיות".


בתחילת 1967, בתגובה ל"מיזם קמלוט", ועדה שהוקמה במסגרת האגודה אימצה דוח פורץ דרך שכותרתו: "מידע רקע על בעיות של מחקר ואתיקה אנתרופולוגיים". הדוח הדגיש את המחויבות של האגודה לחופש מדעי, ואסר על אנתרופולוגים לקיים מחקר חשאי ממשלתי, למעט מקרים של הכרזת מלחמה על ידי הקונגרס. חברי האגודה אימצו דוח זה, בתיקונים נדרשים, במרס 1967.


שנות השבעים


הקוד האתי הראשון של האגודה האנתרופולוגית האמריקנית נולד בהקשר הצבאי: במאי 1971, מועצת האגודה אימצה החלטה שקבעה: "אחריותם המחקרית העיקרית של אנתרופולוגים היא כלפי אלה שהם חוקרים. כאשר קיים ניגוד אינטרסים, הנחקרים יזכו לקדימות. על אנתרופולוגים לעשות כל שביכולתם כדי להגן על רווחתם הגופנית, החברתית והנפשית, ועל כבודם ופרטיותם של נחקריהם [...]. בהתאם למדיניות האגודה לגבי מחקר חשאי ומסווג, לא יסופקו כל דוחות לממנים שאינם זמינים לציבור הרחב וככל האפשר גם לאוכלוסייה הנחקרת".


לאחר 1971, לא היו עוד גילויים ציבוריים על עבודה של אנתרופולוגים בתחומים הקשורים למודיעין ולפעילות צבאית למאבק בהתקוממות. יחד עם זאת, פרשת ווטרגייט (1974-1972) – אשר הביאה בסופו של דבר להתפטרות הנשיא ניקסון – נעצה את המסמר האחרון, והביאה אנשי אקדמיה לטעון שהם הולכו שולל על ידי סוכנויות המודיעין.


במרס 1976, "האגודה האנתרופולוגית האמריקנית" פרסמה הצהרה על אודות "מחקר ואתיקה", שקבעה כי "פרט למקרה של הצהרת מלחמה על ידי הקונגרס, מוסדות אקדמיים לא ייטלו חלק בפעילויות או יחתמו על חוזים בתחום האנתרופולוגיה המתייחסים לתפקודיהם הרגילים כמרצים, כחוקרים וכמשרתי ציבור. עליהם להימנע מלהשכיר עצמם לפעילויות חשאיות [...]. השם הטוב הבינלאומי של האנתרופולוגיה נפגע על ידי פעילויות של יחידים לא מוסמכים שטענו באופן מסולף שהם אנתרופולוגים, או שהעמידו פנים שהם עוסקים במחקר אנתרופולוגי בעודם מקדמים מטרות אחרות. קיימת גם סיבה טובה להאמין שאנתרופולוגים מסוימים השתמשו במעמדם המקצועי ובשם מוסדם האקדמי כמסווה לאיסוף מידע מודיעיני ולפעילות מודיעינית אחרת. מוסדות אקדמיים וחברים בקהילה האקדמית, כולל סטודנטים, נדרשים להימנע ממעורבות בפעילויות מודיעיניות חשאיות ומשימוש בשם האנתרופולוגיה, או בתואר אנתרופולוג, כמסווה לפעילויות מודיעיניות".


שנות השמונים


הקוד המקצועי של האגודה חודד ב-1983, ונכתב בו: "למעט במקרה של הכרזת מלחמה על ידי הקונגרס [הערה: לא הייתה הכרזה כזאת במלחמת ווייטנאם], מוסדות אקדמיים לא ייקחו על עצמם פעילויות או יקבלו על עצמם חוזים בתחום האנתרופולוגיה שאינם מתייחסים לתפקידיהם הרגילים בהוראה, במחקר ובשירות הציבורי. עליהם להימנע מלהשאיל עצמם לפעילות חשאית [...]. אנתרופולוגים אינם צריכים לקבל על עצמם מחקר חשאי או מחקר כלשהו שאין אפשרות להפיקו בחופשיות ולפרסמו פומבית. אנתרופולוגים צריכים להימנע אפילו ממראית עין של עיסוק במחקר חשאי, על ידי חשיפה מלאה וחופשית של מטרותיהם ושל גורמי המימון שלהם".


שנות האלפיים


תחושת המחויבות של מדעני חברה, ובכללם של אנתרופולוגים, גברה במידה רבה מאז האירועים של 11 בספטמבר 2001 וההכרזה על "המלחמה בטרור" בארצות הברית בפרט ובעולם בכלל. אולם מגמה זאת הייתה קצרת טווח. היא דעכה בשלהי שנות האלפיים, במיוחד בעקבות "תוכנית התכסית האנושית" שהנהיג הצבא האמריקני (2014-2007).


עיקרי התוכנית התבררו עם פרסום "מדריך השדה 3-24: פעילות למאבק בהתקוממות עממית" (counterinsurgency operations – COIN, 2007). המדריך הופק בהשראתו של הגנרל דייויד פטראוס, זמן קצר לפני שקיבל את הפיקוד על כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית שפעלו בעיראק. כותביו – ביניהם אקדמאים, מומחי תוכן, שבהם בולטים אנתרופולוגים – דגלו בהסתמכות על תפיסות ושיטות אנתרופולוגיות כדי לכוון מחדש את מאמצי המאבק הצבאיים בהתקוממות עממית. המדריך עודד את הכוחות הצבאיים להתמקד באוכלוסייה המקומית, בצרכיה ובביטחוני".


בסתיו 2007, "הרשת של אנתרופולוגים מודאגים" (Network of Concerned Anthropologists) קראה ל"אי השתתפות בפעילות נגד התקוממות עממית", בעיראק או בזירות דומות ב"מלחמה נגד הטרור". יתר על כן, היא הביע את אמונתה כי "אנתרופולוגים צריכים להימנע מסיוע לצבא האמריקני בשדה הקרב – באמצעות עינויים, חקירות, או מתן עצות טקטיות. צבא ארצות הברית וסוכנויות המודיעין שלה, וכן קבלנים צבאיים, זיהו 'ידע תרבותי', 'מודיעין אתנוגרפי' ו'מיפוי של התכסית האנושית' כחיוניים להתערבות צבאית בהובלת ארצות הברית בעיראק ובחלקים אחרים של המזרח התיכון. כתוצאה מכך, סוכנויות אלו יצאו במסע לגיוס אנתרופולוגים מקצועיים שישמשו כמועסקים וכיועצים. בעוד שלעיתים קרובות הם מוצגים על ידי חסידיהם כפועלים לבניית עולם בטוח יותר, להבטחת החיילים האמריקנים בשדה הקרב, או לקידום הבנה בין‑תרבותית, אנתרופולוגים אלה תורמים ביסודו של דבר למלחמה ברוטלית של כיבוש שגררה אחריה קורבנות רבים. עבודה כזאת מפֵרה את יחסי הפתיחות והאמון עם האנשים שהאנתרופולוגים עובדים איתם – באופן ישיר או עקיף – ברחבי העולם, באפשרה כיבוש מדינה אחת על ידי מדינה אחרת. בנוסף, הרבה מעבודה זאת נעשה באופן סמוי. התמיכה של אנתרופולוגים במפעל כזה מנוגדת לרעיונות ההומניסטיים של תחום הדעת וכן לאמות המידה המקצועיות שלנו [...]. לפיכך, אנו קוראים לאנתרופולוגים שלא לקבל על עצמם מחקר או פעילויות אחרות התומכות בפעילות נגד התקוממות עממית בעיראק או בכל זירה אחר של 'המלחמה נגד הטרור', ואנו פונים לעמיתינו בכל אתר ואתר לקבל על עצמם מחויבות דומה".


בעקבות זאת, המועצה המנהלת של האגודה האנתרופולוגית האמריקנית פרסמה בשלהי אותה שנה הצהרה המתנגדת במפורש ל"מערכת התכסית האנושית" (Human Terrain System – HTS) של צבא ארצות הברית, והתנגדה בתוקף להשתתפות חברי האגודה בתוכנית. המועצה קבעה כי התוכנית היא "בעלת השלכות לא מקובלות על המומחיות האנתרופולוגית". המועצה הפנתה במיוחד לסעיף III של "הקוד האתי" של האגודה, הגורס בין השאר: "לאנתרופולוגים מחויבות אתית ראשונה במעלה כלפי האנשים [...] שהם חוקרים אותם ושאיתם הם עובדים [....]. עליהם להימנע מגרימת נזק או מעשיית רע [...] לבני האדם שהם עובדים איתם או חוקרים אותם". המועצה ציינה כי מעורבות של אנתרופולוגים בתוכנית עשויה להביא נזק לתרבויות המיושבות והנחקרות. עבודה כזאת כרוכה בניגוד אינטרסים מובנֵה בין הצרכים של המעסיק הממונה לבין רווחת העמים והתרבויות הנחקרים. יתר על כן, שותפות בין אנתרופולוגים לבין צבא ארצות הברית בדרך כזאת עלולה להעמיד בסכנה את הזהות העתידית של האנתרופולוגיה; לפגוע באוטונומיה וביושרה של האנתרופולוגים בעיני מושאי מחקר אפשריים; להביא לידי כך שהנחקרים יסברו כי האנתרופולוגים אינם מדענים בלתי תלויים ולא-מזיקים המעורבים במחקר לגיטימי, ויראו בהם מכשירים בלבד לצורך ניהול מדיניות של מממשלה זרה.


בפועל, צוותי תכסית אנושית (Human Terrain Teams – HTT) השתלבו בחטיבות הלוחמות בעיראק ובאפגניסטן כדי לאסוף "ידע אזורי או תרבותי"; לעורר מודעוּת תרבותית; להציע אוריינטציה לכוחות הלוחמים ולתרגם את המִנהגים של מקומיים לצורכי המפקדים הצבאיים; כל זאת – על פי ההצהרה הרשמית – כדי למתן את העימות ולמזער את אי ההבנות העשויות להוביל לרצון רע, לאלימות בלתי מוצדקת ולקורבנות כתוצאה מרשלנות. המַנטרה הרשמית של הממשל הייתה שהלוחמים נדרשים למודעוּת מעמיקה ל"סביבה האנושית" או ל"סביבה התרבותית" שבה הם פועלים, בה במידה שבהם נדרשים להכיר את "הסביבה הפיזית". גנרל פטראוס אמר: "חיילי צבא ארצות הברית וחייל הנחתים צריכים ללמוד לנווט בסביבה האנושית (התרבותית) באותה מיומנות שבה הם מנווטים בסביבה הגיאוגרפית".


חלק מסגל התוכנית היה חמוש, וכולו לווה על ידי חיילים חמושים. עובדה זאת לבדה עוררה הרמת גבה בקרב עמיתיהם האנתרופולוגים. אחד האנתרופולוגים שנטלו חלק בתוכנית הסביר: "באפגניסטן, לא לוקחים אותך ברצינות אם אינך נושא נשק".


חייל אמריקני מ"צוות תכסית אנושית", אפגניסטן, 2009

בפברואר 2009, האגודה האנתרופולוגית האמריקנית אישרה קוד אתי חדש. הקוד מחייב "להימנע מפגיעה או מעשיית רע, בהבנה שפיתוח הידע עשוי להוביל לשינוי העשוי להיות חיובי או שלילי לגבי האנשים או לגבי בעלי החיים שעובדים איתם או חוקרים אותם [...]. אנתרופולוגים לא יוליכו שולל את נחקריהם באשר למימון, למטרות, לשיטות, לתוצרים או להשפעות הצפויות של עבודתם".


התוכנית העסיקה בשיאה (2010) יותר מ-500 בני אדם – החל באקדמאים בעלי תואר שלישי וכלה באנשי כוחות מיוחדים שפרשו מהשירות הצבאי. במשך השנים הבאות, יותר מ-30 "צוותי תכסית אנושית" הועסקו בעיראק ובאפגניסטן, ותקציב התוכנית הגיע למעל 150 מיליון דולר.


גם בשנים שאחרי השקת "תוכנית התכסית האנושית", אנתרופולוגים הועסקו על ידי הממשל כדי לכתוב מדריכים ולספק ידע על תרבויות מקומיות לכוחות צבאיים אמריקניים הפרוסים ברחבי העולם. כך לדוגמה אנתרופולוגים נטלו חלק חשוב בהפקת המדריך ל"מבצעי שמירת שלום ויציבות (Peacekeeping and Stability Operations).


בנובמבר 2012, האגודה האנתרופולוגית האמריקנית קבעה "עקרונות לאחריות מקצועית" של אנשי המקצוע. רוב האנתרופולוגים שעובדים במִמשק עם ארגונים לסיכול מודיעין נדרשים להתוות את הגבולות האתיים האישיים והמקצועיים שלהם. סעיף 1 בהצהרת העקרונות קובע: "חובה אתית עיקרית המשותפת לאנתרופולוגים היא 'אל תעשה רע' (Do No Harm). לפני כל קבלת עבודה אנתרופולוגית [...], חובה על החוקר לחשוב על הדרכים האפשרויות שבהן המחקר עלול לגרום לנזק או לפגיעה".


בשלהי 2014, "תוכנית התכסית האנושית" – "אחד הניסויים השאפתניים והמרתקים ביותר במדעי החברה שנוהלו על ידי הצבא האמריקני" – נסגרה בדממה דקה.


התפתחויות בעקבות "תוכנית התכסית האנושית"


בעקבות "תוכנית התכסית האנושית" (2014-2007), מדעני חברה רבים חשו שהיושרה האתית של המקצוע מאוימת, והטילו ספק במניעים של הצבא ושל סוכנויות המודיעין. בקרב חוגי האנתרופולוגים התעוררה ביקורת נוקבת על כך שאנשי מקצוע הפכו "שכירי חרב", והמקצוע עצמו עבר תהליך של "מיליטריזציה". הסוגיות האתיות המורכבות הכרוכות בעריכת מחקר שדה אנתרופולוגי בצמוד לכוחות אמריקנים באזורי לחימה הביאו לכך שרוב האנתרופולוגים החליטו להימנע מיישום הידע המקצועי שלהם כדי לתמוך במאמצים האמריקניים למאבק בהתקוממות עממית.


קווי דמיון ושוני בין מודיעין מסכל לבין אנתרופולוגיה


תחום ה"יומינט"


אנשי המודיעין המסכל משתמשים בשיטות ואמצעים שונים כדי להגשים את מטרותיהם. התחום המשותף למודיעין מסכל ולאנתרופולוגיה הוא מה שמכונה בעגה המודיעינית "יוּמִינְט" (HUMINT – Human Intelligence) או "מודיעין אנושי" – השיטה הקדומה ביותר של מודיעין: איסוף, לימוד וניתוח של מידע ממקורות אנושיים, ובכלל זה סוכנים (מקורות) וסייענים.


תחום זה – המתייחס לריגול, לחקירות ועוד – נחשב לרגיש ולבעייתי ביותר מבין כל שיטות איסוף המקורות (ובניהם "מודיעין אותות" או "סיגינט", וכן "מודיעין חזותי" או "ויזינט").


מקובל על הכול כי הפעלה נכונה של יומינט מביאה לתמורה בעלת ערך גבוה ביותר; עומק החדירה שאפשר להשיג באמצעות שיטה זאת רבה במיוחד. רק מודיעין אנושי – המצויד ביכולת להתרועע עם אנשים אחרים, ליצור איתם קשרים אישיים ולהיכנס פיזית למרחבים מסוימים – מציע איסוף מידע באיכויות כאלו. לעיתים מזומנות, אי אפשר להשיג מידע כזה באמצעים טכנולוגיים כלשהם.


אחת העוצמות הבולטות ביותר של מודיעין אנושי היא יכולתו להפיק תועלת מהנטייה הטבעית ומתחושת ההכרח של בני אדם ליצור מערכות יחסים איש עם רעהו. יחסים כאלה עשויים להיות מבוססים על אמון (rapport) – כפי שנעשה בדרך כלל במחקר האנתרופולוגי; הם עשויים להיות מבוססים גם על אמצעים אחרים, כפייתיים פחות או יותר.


איסוף וניתוח


סוג המידע שנדרש למאבק בהתקוממות עממית ולפעילויות ייצוב שלטוניות התברר כשונה במידה רבה ממה שמערכות המודיעין הצבאית נועדה להפיק. המגבלות של המודיעין הצבאי התבררו היטב בסכסוכים בעיראק ובאפגניסטן. ההבדל העיקרי בין מודיעין צבאי לבין ידע חברתי-תרבותי שמופק על ידי אנתרופולוגים ומדעני חברה אחרים נעוץ בשאלות שנשאלות ובתכליות העומדות מאחוריהן. המודיעין הצבאי מבקש לזהות את האויב בזמן ובמרחב כדי לנטרל את האיוּם שהוא מעורר. משאבים מעטים מוקדשים לזיהוי ולהבנה של חברות ותרבויות מקומיות – השכבה ה"ירוקה" של התכסית האנושית, או מה שכּוּנה לימים "מודיעין תרבותי".


מערכת ידע חברתית-תרבותית צריכה לשאול שאלות אחרות, המתייחסות להיבטים החברתיים, התרבותיים, הפוליטיים והכלכליים של המערכת המקומית. התכלית מאחורי שאלות אלו היא להקל האוכלוסייה המקומית ולסייע לה.


עבודת השדה האתנוגרפית האופיינית של האנתרופולוגים – המביאה לאיסוף ולניתוח מידע נרחב ולתיאור איכותני של תופעות בקבוצות חברתיות – עשויה לשמש כלי מרכזי בחקר סוגיות שיש להן עניין ביטחוני, פוליטי וכלכלי רב. הגישות התיאורטיות, שיטות המחקר הייחודיות והניסיון הנרחב באיסוף מידע רגיש מסוגים שונים וניתוחו – כל אלה הם לעיתים נכס בעל משמעות לאומית רבה. הם מאפשרים להגיע להבנה טובה יותר של ההכּרה, ההתנהגות ואף הרגשות של קבוצות ויחידים ממוקדים שיש בהם עניין מיוחד.


האיסוף והניתוח המודיעיניים אמורים להביא מידע שישמש לגיבוש ההערכות ודרכי הפעולה של מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות המתאימים – מעמדה בלתי תלויה ובלתי משוחדת. כדי לקדם מטרות אלו, ארגוני מודיעין מסכל לא רק חותרים להתמקצעות אלא גם לאקדמיזציה של תחום עיסוקם. האנליסטים – בדומה לאנתרופולוגים או לחוקרים אחרים במדעי החברה – אינם אלה המקבלים החלטות, ובדרך כלל אינם אחראים ליישומן. יתר על כן, הם אינם חייבים להיות שותפים למטרות שבשמן פועלים מקבלי ההחלטות. הם גם לא בהכרח חולקים את נקודת המבט הפילוסופית, הפוליטיות או האחרת שלהם. עבודתם צריכה להיות בעלת השפעה שתוסיף ערך לחשיבה ולפעולה של מקבלי ההחלטות. בהקשר זה עשויה להיות לאנתרופולוג תרומה ניכרת.


עם זאת, ראוי לזכור כי מודיעין מסכל נועד להציע מידע בזמן אמת, שהוא חיוני למניעת מעשי חתרנות וטרור. לעומת זאת, האנתרופולוגיה עוסקת במידע הנאסף והמוצג בטווח ארוך יותר. לפיכך, גם שימושיו אינם מיידיים אלא תלויים בדרך כלל בתהליכי איסוף, ניתוח, הסקת מסקנות ופרסום ארוכים. בכל מקרה, כפי שגרס מקס ובר, מחקרים במדעי החברה הם בעלי תפקיד מכריע לא בהכרח בפתרון בעיות אלא בהבהרתן.


תיאוריה – פרקטיקה


העיסוק המודיעיני-המחקרי הוא תמיד עניין פרקטי ולא תיאורטי. כל כולו מכוון לתהליך קבלת ההחלטות או לצורכי היערכות ופעולה. מבחינת המודיעין המסכל – בניגוד לגישה המדעית האנתרופולוגית – אין זה משנה עד כמה התיאוריה המוצגת עשויה להיות אלגנטית אינטלקטואלית או נחקרת היטב אם אין דרך ברורה ומעשית ליישמה בעולם הממשי. כל הצגה של מידע צריכה להיתרגם אנליטית לכלל עצה מעשית מול התמודדות עם "בעיות אמת", שהן בדרך כלל גם "בעיות אקוּטיוֹת" – חדוֹת, חריפוֹת, חמורוֹת ונוקבוֹת.


מפקדי הצבא נַטוּ להביע ספק ביומרה של מדעי החברה לתרום תרומה ממשית בשדה הקרב. אחד המפקדים האמריקנים שפעלו בשיתוף עם "צוותי תכסית אנושית" (HTT) העיר: "יש להם כמה אנתרופולוגים וסוציולוגים מצוינים, אבל רבים מהם מתקשים לתרגם את תובנותיהם ליישומים מעשיים בשבילנו". בניגוד לכך, קצין אחר העיד על תרומה מעשית יותר: "צוותי התכסית האנושית סייעו למפקדים ולמטה היחידה ליצור יחסים, להתכונן לפגישות עם מנהיגים מקומיים, להבין את התפקיד של פעילים רלוונטיים, ועוד".


סיכום הבעיות האתיות


הביקורת על הזיקה בין האנתרופולוגיה לבין המודיעין המסכל ארוכת שנים. מדעני חברה הפועלים במגזר האזרחי מטילים ספק לעיתים קרובות במניעי רשויות הצבא וסוכנויות המודיעין.


הבעיות האתיות הכרוכות במעורבות של אנתרופולוגים במודיעין מסכל נוסחו אולי בצורה הטובה ביותר במסגרת ועדה מיוחדת ל"מעורבות של האנתרופולוגיה בקהילות הביטחונית והמודיעינית של ארצות הברית", שמונתה לצורך העניין במהלך פגישת המועצה של האגודה האנתרופולוגית האמריקנית שנערכה בוושינגטון בנובמבר 2007.


הוועדה הציעה הנחיות למסגרת אתית שתשמש להערכת פעילויות שונות בתחומים אלה, והדגישה ארבעה עקרונות יסוד: אל תעשה רע; ספק גילוי נאות של עבודתך ותפקידך, כדי לא להוליך שולל; דגול באחריות הראשונה במעלה כלפי אלה המעורבים במחקרך; שמור על שקיפות ואפשר גישה למחקר, כדי להגביר את האיכות ואת ההשפעות האפשריות שלו ככלי ביקורתי.


ככלל, הוועדה הסיקה כי האיוּם של האפשרות לעשות רע, בשילוב עם החשש מפני חשאיות לא ראויה או היעדר שקיפות מקצועית נדרשת, הם המכשלה העיקרית לשיתוף פעולה בין אנתרופולוגים לבין רשויות ביטחון וסוכנויות מודיעין מסכל.


האפשרות לעשות רע


הבעיה הכרוכה ב"יוּמִינְט" היא שמכיוון שהמטרה היא "להשתמש" במישהו, מודיעין אנושי מעומת לעיתים קרובות עם אינטרסים חיוניים של אותו אדם או קבוצה, ועשוי להביא לפגיעה בכבודם, ברווחתם הגופנית, הנפשית או החברתית.


הבנת מהותה של האנתרופולוגיה מחדדת בעיה זאת במלוא חריפותה. המתודה האנתרופולוגית מחייבת מעורבות של החוקר בשדה המחקר – עובדה המעיבה לכאורה על האובייקטיביות שלו. כל מחקר מדעי קורא לתצפית, אבל האנתרופולוג צופה לא על ידי אובייקטיפיקציה של אחרים אלא על ידי תשומת לב אליהם, על ידי התבוננות במה שהם עושים והקשבה למה שהם אומרים. באמצעות המתודה המכוּנה "תצפית משתתפת", האנתרופולוג לומד עם אנשים ובקרבתם, במקום לערוך מחקרים על אנשים ובמרוחק מהם. לצורך זה, על האנתרופולוג לבסס יחסי אמון עמוקים וארוכי טווח עם נחקריו – לעיתים, יחסים לכל החיים.


הכלל שאומץ לגבי האנתרופולוגיה הוא שאחריותם הראשונה במעלה של המשמשים במקצוע היא כלפי אלה שהם חוקרים. כאשר מתעורר קונפליקט של אינטרסים, טובת הנחקרים תבוא תמיד לפני כל שיקול אחר.


חשאיוּת


מודיעין מסכל פועל מתוך עיקרון של חשאיוּת. בניגוד לכך, האנתרופולוג נוטה לפעול באופן פתוח ושקוף, כאשר בראש מעייניו עומדת חובתו לדווח על ממצאי מחקרו לקהילייה המדעית בפרט ולציבור הרחב בכלל. בהתאם להגדרת "האגודה האנתרופולוגית האמריקנית", אחת המטרות העיקריות של התחום היא "להפיץ ידע אנתרופולוגי ולקדם את השימוש בו כדי לפתור בעיות אנושיות".


בעוד שסוכן המודיעין המסכל מחויב לומר את האמת רק בתוך הארגון, האנתרופולוג מחויב לומר את האמת, ושום דבר מלבד האמת – אם כי לא בהכרח את כל האמת – גם מחוצה לו. האנתרופולוג מחויב לפתיחוּת ולכנוּת, ובוודאי שלא לחשאיות, גם ביחס לנחקריו. עליו להיות מוכן לחשוף בפניהם את האינטרסים המנחים אותו. אנתרופולוגים המטעים את הנחקרים לגבי טיב מחקרם או מהות הגופים העומדים מאחוריו, המעלימים מידע משמעותי העשוי להשפיע על החלטת משתתף להיות מעורב במחקר או המעורבים באופן אחר במחקר חשאי המביא למניפולציה או להטעיה של הנחקרים אינם מקיימים – על פי התפיסה האתית של האגודה האנתרופולוגית האמריקנית – את הדרישות לפתיחוּת, לכנוּת, לשקיפוּת ולהסכמה מיודעת של הנחקרים להשתתפות במחקר ולהתמדה בו.


אפשרות המפגש בין אנתרופולוגיה לבין מודיעין מסכל הרהורים אחרונים


הרתיעה של מדעני חברה משיתוף פעולה עם המודיעין המסכל נבעה בין השאר מהשם הרע שיצא לתחום זה כמי שהמשמשים בו מפֵרים באופן מהותי ומתמשך ערכים ועקרונות מוסריים ואתיים מרכזיים. אולם סוכנויות המודיעין עשו בשנים האחרונות צעדים מסוימים לסגירת פער זה. בעוד שהרעיון של "אתיקה מודיעינית" תואר בעבר כסתירה מהותית, האתיקה נתפסת יותר ויותר כבעלת ערך בתרמה למאמצים של סוכנויות המודיעין להגביר את חובת הדיווח, לשפר את הדימוי הציבורי ולשפר את הרמה המקצועית. מומחים גורסים לאחרונה כי המודיעין המסכל עשוי להציע איזונים ראויים בין הציווי "אל תעשה רע" לבין השיקול הלאומי הכולל. כך, הוא עשוי לפעול מתוך תפיסה של "מטרה צודקת": פעולה בהנחה שהאיוּם חמור דיו כדי להצדיק פגיעה שעלולה להיגרם על ידי פעילות איסוף המודיעין והשלכותיה.


בסופו של יום, יש לשוב ולשנן כי לגבי האנתרופולוג תמיד תיוותר השאלה האם "עשיית רע" בכלל – באופן מוחלט, ולא רק יחסי – עשויה להיות מוצדקת. לדוגמה, האנתרופולוג יוז גוסטרסון מאוניברסיטת סטנפורד הדגיש כי יהיה זה לא אתי אם האנתרופולוג יחקור אויבים של ארצות הברית ואז ימסור מידע לממשל האמריקני שישמש כדי להרוג אותם. בהתאם לתפיסה מוחלטת זאת, אנתרופולוג שחוקר את אל-קאעידה או כל ארגון טרור אחר, ומוסר מידע לממשל האמריקני ייתפס כמי שפועל בצורה לא אתית; זאת גם בהנחה שבמידע שימסור הוא עשוי למנוע התקפת טרור ממשמשת ובאה.


מבחינה זאת, חומרתו של הקוד האתי האנתרופולוגי דומה אולי יותר מכול ל"שבועה ההיפוקריטית" הנהוגה ברפואה, והדורשת – "ראשית, אל תעשה רע" (Primum non nocere). לפי הקוד האתי האנתרופולוגי, הערך המקודש של הימנעות מעשיית רע עשוי לגבור אפילו על המטרה העיקרית של תחום הדעת הזה עצמו: מחקר מדעי והגברת הידע וההבנה של התרבות והחברה האנושית.


* הכתבה מבוססת על: אתר המרכז למורשת המודיעין (מל"מ); האתר הרשמי של שירות הביטחון הכללי; אריה רוטר, על ייעודם ותפיסת תפקידם של שומרי הסף בארגוני המודיעין: המקרה של שירות הביטחון הכללי. הרצליה: המרכז הבינתחומי, ל"ת; ברק בן צור, "אתגרי המודיעין בזירה הפנימית: טרור וחתרנות במגזר היהודי", שמואל אבן ודוד סימן טוב (עורכים), אתגרי קהילת המודיעין בישראל. תל אביב: המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2017: 48-41; איתי ברון, המחקר המודיעיני: בירור המציאות של תמורות ושינויים. המרכז למורשת המודיעין – המכון לחקר מודיעין ומדיניות, 2015; יצחק בן ישראל, דיאלוגים על מדע ומודיעין. תל אביב: משרד הביטחון, 1989; יצחק בן ישראל, פילוסופיה של המודיעין. תל אביב – משרד הביטחון, 1999; שמעון שיפר, המתריע: שיחות עם האלוף (במיל') עמוס גלעד. ראשון לציון: ידיעות אחרונות, 2019;Ross W. Bellaby, The Ethics of Intelligence: A New Framework. London: Routledge, 2014; Pat Caplan (ed.), The Ethics of Anthropology: Debates and Dilemmas. London: Routledge, 2003; Carolyn Fluehr-Lobban (Ed.), Ethics and the Profession of Anthropology. Walnut Creek: Altamira Press, 2003; Jan Goldman (Ed.), Ethics of Spying: A Reader for the Intelligence Professional, Vol. 2. Lanham: The ScareCrow Press, 2009; Roberto J. González, "The Rise and Fall of the Human Terrain System", CounterPunch, 29.6.2015; Philip Houston, Michael Floyd and Susan Carnicero, Spy the Lie. New York: St. Mart Press, 2012; Philip Houston, Michael Floyd and Susan Carnicero, Get the Truth. New York: St. Mart Press, 2015; David Hyndman and Scott Flower, The Crisis of Cultural Intelligence: The Anthropology of Civil-Military Operations. Singapore: World Scientific Publishing, 2019; Paul Joseph, "Soft" Counterinsurgency: Human Terrain Teams and US Military Strategy in Iraq and Afghanistan. New York: Palgrave McMillan, 2014; John D. Kelly et al. (Eds.), Anthropology and Global Counterinsurgency. Chicago: The University of Chicago Press, 2010; George Lucas, Anthropologists in Arms: The Ethics of Military Anthropology. Lanham: Alta Mira Press, 2009; Stanley A. McChrystal & Christopher D. Kolenda, A Parable of Leadership and Decision Making in Modern Conflict: The Counterinsurgency Challenge. Mechanicsburg: Stackpole Books, 2012; Montgomery McFate, Military Anthropology: Soldiers, Scholars at the Margin of Empire. Oxford: Oxford University Press, 2018; Montgomery McFate & Janice H. Laurence (Eds.), Social Science Goes to War: The Human Terrain System in Iraq and Afghanistan. Oxford: Oxford University Press, 2015; David H. Price Anthropological Intelligence: The Development of American Anthropology in the Second World War. Durham: Duke University Press, 2008; David H. Price, Weaponizing Anthropology: Social Science in Service of the Militarized State. Petrolia: ConterPunch, 2011; David H. Price, Cold War Anthropology: The CIA, the Pentagon, and the Growth of Dual Use Anthropology. Durham: Duke University Press, 2016; Bruce W. Watson and Peter M. Dunn (Eds.), Military Intelligence and the Universities. Boulder and London: Westview Press, 1984.

54 צפיות