• עידן ירון

שיחות עם דב הלברטל – שיחה שישית: "השלטון משחית"

תחילה, אולי תסביר כיצד הניסיון האישי שלך הכשיר אותך לדבר על "שלטון"?


אני מדבר מתוך ניסיון ציבורי ופוליטי מסוים – אמנם לא בצמרת השלטונית אבל בסוג של דרגי ביניים. אני מתייחס בעיקר לארבעה מוקדים, המציינים הקשרים מגוונים למדיי: יו"ר המשמרת העולמית הצעירה של המזרחי (תפקיד דתי-פוליטי); עוזר אישי לראש המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה בסוכנות היהודית (תפקיד ציבורי-ממלכתי); ראש לשכת הרב הראשי לישראל (תפקיד ממסדי-דתי); מנהל המחלקה הדתית ב"קול ישראל" (תפקיד תקשורתי). מכל התפקידים האלה, צברתי תחושה מבוססת יחסית של המפגש עם השלטון, הממסד והשררה.


האם תוכל להדגים במה היה כרוך המפגש הזה?


לדוגמה, כראש לשכת הרב הראשי לישראל, הרב ישראל מאיר לאו, חשתי מייד את "אגרופה של רשות". פגשתי את כובד השלטון, הממסד. אתה נכנס לבניין רב-רושם – "היכל שלמה" בירושלים: מערכת, מנכ"ל, אגפים, מחלקות, מנגנונים, מזכירות, עוזרים לתפקידים מיוחדים, דוברוּת, רכבי שרד מטופלים על ידי נהג צמוד... חדר עם וילונות כבדים וארוכים, מכתבות גדולות, מיזוג אוויר – כל הנוחות הנדרשת; וכאשר משהו לא תקין – טלפון אחד למשרד הדתות, והדברים מסתדרים כהרף עין.

לממסד יש עוצמה ושררה – תקציבים גדולים, נהג המזומן להסיע אותך לכל מקום בוולבו הרשמית, אחראית על תקציבי נסיעות לחו"ל. כאשר אתה נוסע לבית נשיא המדינה – הדלתות נפתחות אוטומטית ואתה נכנס ללשכה באופן אינטימי. כאשר מתקיים טקס יום השואה ב"יד ושם", אתה יושב אחר כבוד בשורות הראשונות. כאשר הרב עובדיה יוסף חיתן את בתו בחתונה אינטימית באולם "בית הכנסת הגדול", אתה אורח של כבוד...


דב הלברטל, הרב הראשי לישראל, ישראל מאיר לאו, ונשיא המדינה יצחק הרצוג

מהתיאור הזה מתעוררת בי תחושה של עוצמה משכרת – האם כך אכן הדבר?


ממש כך. אתה מתחכך באופן מתמיד עם הממסד הממלכתי, מסתובב במסדרונות השלטון ומתחיל להכּיר – במסגרת התפקיד – פקידים ממשרדים שונים, ואף פוליטיקאים, מנהיגי ציבור, מובילי דעה ואנשי תקשורת – כל המי ומי בחברה ובמדינה. כאחד המארגנים של "מועצת הרבנות הראשית", אתה מכּיר את כל הרבנים הבולטים, וצובר כוח והשפעה. כל הדלתות נפתחות לפניך (בעיקר בתקופה הרב ישראל לאו, רב-ההשפעה), בארץ וגם בחו"ל. אני, הצעיר, מצאתי עצמי מול שועי עולם. בקהילות היהודיות ברחבי בעולם, אתה מתקבל בכבוד ובהדר. מתעוררת בך תחושה מוחשית של משמעות השלטון, מהות השררה.


כיצד מתבטא שכרון הכוח הזה?


אנשים רבים – בתוך המשרד ומחוצה לו – מתייחסים אליך כבעל מעמד, פונים ומבקשים את סיועך, מנסים לנצל את כוחך ללחוש באוזנו של בעל השררה היכול מצידו לחרוץ גורלות בתחומים מסוימים. בכל משרד מתקיימת פוליטיקה ארגונית, מתעוררות אינטריגות ונוצרות קואליציות. אתה יכול לתמרן את דרכך ולהשיג יתרונות מסוימים – אם אתה מבין מי שואף למה; מי משקיע ומשפיע יותר; מי ידיד ומי יריב של מי; מי חובר עם מי, ולאיזה צורך ועניין. במערכות כאלו, למרבה הצער, כמות השנאה, התחרות, הקנאה וההכשלה ההדדית רבה. ואכן, יש לך השפעה. זה תלוי מאוד באישיות. קיימים שני סוגי אנשים במערכות כאלו: בעלי "ראש קטן", שנוח להם לעשות את הנדרש בעבודתם ולחזור הביתה בשלום, שגם להם אגב השפעה מסוימת; בעלי "ראש גדול", בעלי כישרונות, יכולות ואמביציות – תכונות שבמובן מסוים עשויות לאיים על ניקיון כפיהם. זה עדין, לא רק בדרגים הבכירים ביותר אלא גם בדרגי הביניים. אתה מודע לכך שללא התפקיד תחזור לאנונימיות, ולעיתים שואף לנצל כל רגע. אתה צריך להחליט כיצד לנהוג, ולקבוע לעצמך את אמות המידה המוסריות.


ומכאן גם הסיכוי להשחתה?


שלא בצדק ושלא כדין, אתה יכול להתחיל להרגיש שאתה "מישהו", שבעקבות הזמן והמאמץ שאתה מקדיש לטובת הציבור, על חשבון חיי המשפחה שלך, החברה והמדינה "חייבים לך"; שאתה ראוי לכבוד ולהערכה. מכאן קצרה הדרך חלילה לזלזול באדם הפשוט ולהאדרה אישית. לא קל להתגבר על התחושות האלו – בוודאי בדרגים הבכירים. לא תמיד המניע מרושע, נכלולי, לא ראוי. בדרך כלל נוצרות חובות הדדיות, ואתה נדרש לא פעם להתפשר ולנהוג בניגוד לתפיסות ולערכים אישיים המנחים אותך. לדוגמה, אתה מעוניין לקדם מַשהו "גדול", ומוכן לשלם מחיר "לא ראוי" מסוים. אם אתה נכנס למערכת כלשהי כאיש העומד על מוסר אבסולוטי ללא פשרות – סיכוייך לשרוד אפסיים. אתה נדרש לפעול במסגרת מערכת איזונים, ולשלם מחירים במקומות מסוימים. השחיתות הכספית, הכלכלית והאחרת קורצת לכל אחד – אדם נוגע לעצמו. אתה יושב במקום טוב, ושואף להתקדם, ומנסה לשכנע את עצמך שבלעדיך המערכת לא תתפקד כראוי. בכל מקום עשויה להיות שחיתות מסוג אחר. לכל תפקיד עוצמה משלו – יחסי תן-וקח, קירוב אנשים מסוימים והרחקה של אחרים. אתה מתחיל לחשוב שמגיעות לך כל מיני נסיעות הזויות לאתרים אקזוטיים בחו"ל, ושאתה זכאי לקבל כל מיני הוצאות כאלו ואחרות.


אני שומע מדבריך שהנסיעות לחו"ל ממלאות תפקיד מרכזי בהקשר זה.


נסיעות לחו"ל הן בהחלט עניין מרכזי. כאשר אתה נוסע לחו"ל בתפקיד רשמי, נפרס לפניך שטיח אדום. כעוזר מנהל מחלקה בסוכנות היהודית, היו אליי לא מעט פניות לקבל תפקידי שליחות בחו"ל. אפשר "לתפור" שליחויות שונות, ביקורים וסיורים ברחבי העולם. הכול יחסי תן-וקח, בגבולות סבירים של ביקורת פנימית וחיצונית. קשה להאמין מהי רמת הלחצים המופעלים מסביב לנושא הנסיעות לחו"ל, מהם המחירים הכרוכים בכך, ועד כמה חזק מעמדו של מי שמחליט בעניינים כאלה.


"הזדמנות צילום" עם ראש עיריית ניו-יורק אד קוץ', הרב הראשי לישראל, וראש עיריית תל אביב שלמה (צ'יץ') להט

ובכל זאת, יש גם מי שעומד בפיתוי ושומר על ניקיון כפיים.


בהחלט, אני רוצה לומר כאן גם מילה טובה. נכון שהפיתוי גדול, והסיכוי לפתח היבריס אורב לכל בעל תפקיד, אבל בכל מערכת אתה פוגש גם אנשים רבים טובים, ישרים והגונים, ראויים ומקצועיים.


מהן דרכי ההתמודדות האפשרויות עם הפיתויים השוחרים לפתחו של בעל השררה?


ראשית, נדרשת שקיפוּת מוחלטת – ברמה האישית, בתקציבים, במינויים, בנסיעות לחו"ל ועוד. שנית, מתחייבת ביקורת פנימית וחיצונית ממשית, "עם שיניים". יש להגיש כתבי אישום, להעמיד לדין למען יראו וייראו. שלישית, ואולי חשוב מכול – יש לפעול בתחום החינוך ויצירת המודעוּת; לחנך למתן שירות לטובת הציבור; להנהיג כאן – כמקובל בחו"ל – תרבות של "משרתי ציבור" (civil servants). יש צורך בחריש עמוק – מבית הספר היסודי, ובכל הרמות של מערכת החינוך. לצורך זה, ראוי גם להקים בכל המשרדים מוסדות הכשרה והדרכה מתאימים. יש להתחיל אולי בהדגשת החשיבות של כל פרוטה מהקופה הציבורית. כמו כן, צריך לגבש כללי אתיקה ברורים וחדים יותר, ולדאוג לאכיפתם כנדרש.


אם נחזור לעניינים אקטואליים, כיצד אתה מקשר את הדברים לחשדות הכבדים שהוטחו לאחרונה בראש ממשלת ישראל ובבעלי שררה אחרים?


אני מניח שראש הממשלה אינו אדם מושחת מיסודו; אבל, אחרי הכול, מי שנהנה ממנעמי השלטון זמן ארוך כל כך מתקשה לשמור ככל הנראה על ניקיון כפיים. אחרי כל כך הרבה שנים בשלטון, אתה עשוי לפתח תחושה של "אני ואפסי עוד". גם הוא לא עמד בפיתוי השררה, מתוך חולשה למנעמים ולחשיפה תקשורתית אוהדת. ללא קשר לשאלה מה יהיו התוצאות המשפטיות, אתה לא מצפה מראש ממשלה ורעייתו ליטול לעצמם סיגרים, שמפנייה ותכשיטים מבעלי הון; שראש ממשלה ינהל יחסים לאורך זמן עם בעל עיתון מרכזי במדינה וידבר איתו על עניינים אישיים ומשפחתיים; שישפיע, מתוך מניעים אישיים, על מינויים במערכות מרכזיות במדינה. אישיוּת ציבורית ועולמית מסדר גודל כזה צריך להיות מגדלור מוסרי. בדומה לכך, לא ייתכן ששרים וחברי כנסת יפעלו בניגוד אינטרסים, ויקדמו מטרות לא הולמות שלהם עצמם ושל מקורביהם.

30 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0