• עידן ירון

V: סיפורי כלבים בשחור-לבן

עודכן ב: 18 מאי 2019

"מסתורי הכלב השחור"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


בספר "הפודל הלבן וסיפורי כלבים אחרים" קובצו אחד-עשר סיפורי כלבים שנכתבו על ידי מיטב סופריה של רוסיה. התכונות העוברות כחוט השני בדמויות גיבורי הקובץ ההולכות על ארבע הן: סקרנות, נאמנות, אומץ ותמימות. שני סיפורים בלבן-שחור משכו את תשומת לבי: "הפודל הלבן", המספר את סיפורו של הכלב "אַרְטוֹ", מאת אלכסנדר קוּפְּרִין; ו"חניית לילה", המספר את סיפורה של הכלבה "נֶגְרָה" (שחורה), מאת איוון בּוּנִין.


"הפודל הלבן" מספר את מעשיהם של סב, נכד וכלב פודל חכם, שנעמד על כפותיו האחוריות, התגלגל ורקד כדי לתרום לפרנסת בעליו. הכלב, ארטו, מתואר כמי ש"עיניו כחולות וטובות לב".


נִידָרש במיוחד לסיפור השני, העוסק בכלבה שחורה. הרקע לסיפור הוא עיירה בנויית אבן, "באזור הררי שכוח אל בדרום ספרד, בדממת מוות של לילה שומם". אל העיירה מגיע "רכוב על גבי סוס צעיר ואדמוני הצולע על רגלו הימנית הקדמית, מרוקני גבה קומה לבוש עבאיית צמר לבנה וחבוש תרבוש מרוקני". האיש הקודר פונה לעבר אכסניית אורחים שבה מקבלות את פניו "זקנה קצרת קומה וכחושה, שעל נקָלה ניתן לחשוב שהיא מקבצת נדבות, ואחריה מיהרה להגיח מבפנים ילדה עגולת פנים כבת חמש-עשרה, שתלתל הסתלסל על מצחה, כַּבכּבִים לרגליה היחפות, בשמלונת קלילה שצבעה בגון וִיסְטֶרְיָה דהויה".


כמו ברוב הסיפורים האחרים, הכלב או הכלבה מגיעים לקדמת הבימה לאחר האקספוזיציה –המידע על הדמויות העיקריות, על מקום ההתרחשות ועל הזמן שבו מתרחשת העלילה. והנה: "כלבה שחורה ענקית, שפרוותה חלקה ואוזניה קצרות וזקופות, התרוממה ממקום רבצה על המפתן. המרוקני ירד מהסוס ליד המפתן, והכלבה מיהרה לפנות קדימה, עיניה בורקות והיא חושפת כמו בתיעוב שיניים לבנות מבעיתות. המרוקני הניף את מגלבו, אך הילדה הקדימה אותו: – נֶגְרָה! – קראה בקול מבוהל – מה איתך?".


בשעות הלילה, כאשר האורח פרש ליצועו, הכלבה גילתה סימני אי נוחות: "– נֶגְרָה – לחשה הילדה – למה את לא ישנה?" הכלבה יבבה חרישית, שוב הניפה את ראשה כלפי מעלה ופרצה מבעד לדלת הפתוחה אל המבואה. – אחורה, אחורה! – פקדה הילדה בלחש מהיר – ארצה! הכלבה נעצרה ושוב הרימה את ראשה כלפי מעלה כשעיניה מנצנצות באש אדומה. הכלבה נשכבה, הילדה השתהתה עוד מעט אצל החלון, וחשבה: 'כנראה שהמרוקני המפחיד הזה הטריד אותה. כמעט תמיד היא מקבלת את פני האורחים בשקט, מבלי לשים לב אפילו לאלה שנראים ליסטים או אסירים נמלטים. אבל בכל זאת קרה מדי פעם שהתנפלה בחמת זעם ובנהמה עזה'".


סוף מעשה: המרוקני מבקש מהזקנה, המתקשה לעלות במדרגות לחדרו של האורח, כי הילדה תביא לו מי שתייה. כאשר הילדה נכנסת לחדר ובידה כד מלא מים, היא מגלה אותו שרוע עירום במיטתו. כאשר היא מנסה לפנות ולצאת משם, המרוקני מזנק ותופס אותה בידה ואינו מרפה. הוא דורש ממנה לשבת על המיטה ולשוחח, מצהיר על אהבתו אליה, ומציע לה שקית מלאה מטבעות זהב. הילדה "טלטלה את ראשה בחוזקה וקפצה מן המיטה; אבל שוב לכד אותה, ובסותמו את פיה בידו היבשה, השליך אותה על המיטה. היא הסירה את ידו בזעם וצעקה בחדוּת "נֶגְרָה!".


כאן מופיע האַקט הסופי, שבו הכלבה מגלה את האופי השניוני המהותי של הכלב – שילוב של מסירוּת אין קץ עם פראות תוקפנית מזרת אֵימה: "שוב סתם את פיה ואפה וניסה לתפוס את רגליה שהתערטלו כשבעטה בבטנו, אך באותו רגע שמע את נהמת הכלבה שדהרה כְּסוּפה במעלה המדרגות. הוא קפץ על רגליו, תפס את האקדח, אבל לא הספיק ללחוץ על ההדק כי מיד הופל על הרצפה. הוא הֵגן על פניו, מרחיק אותם ממלתעות הכלבה שנשכבה עליו ואפפה אותו בנשימה כלבית לוהטת. הוא היטלטל וזקף את סנטרו, ובלפיתת מוות אחת תלשה הכלבה את גרוגרתו".


שניוּת זאת של הכלב – קשירת גורלו עם האדם, או הליכה אחר כוחות הפרא – אינה אופיינית לכלבים 'שחורים' דווקא. אחד הכלבים הספרותיים ה"לבנים" הנודעים ביותר – הלא הוא "פנג הלבן" – מגלה תכונות דומות. אבל מסתבר כי במהרה השתעבד ללא תנאי לאדם: "הוא היה שייך להם כפי שכל הכלבים שייכים להם. היה זה שיעור שלמד במהירות. היה זה גם שיעור קשה, מכיוון שנגד את אופיו, שגם בו היו רכיבים חזקים ושתלטניים. ואולם, לא ביום אחד התמסר בגופו ובנפשו בידי חיות-האדם. הוא לא יכול היה להניח מייד למורשתו הפראית ולזיכרונות מארץ הפרא".


* פרק זה מבוסס על: הפודל הלבן וסיפורי כלבים אחרים (תרגום מרוסית: אלכס בנדרסקי). תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2005; ג'ק לונדון, פנג הלבן (מאנגלית: יעל ענבר). תל אביב: מחברות לספרות, 2000.


"מסתורי הכלב השחור"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא

48 צפיות
88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0