88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

  • עידן ירון

IV: "הכלב השחור" בתרבות האנגלית

עודכן ב: 18 מאי 2019

"מסתורי הכלב השחור"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא


"הכלב השחור", בדמות של רוח רפאים, הוא כינוי לישות הנמצאת בעיקר – אם כי לא באופן בלבדי – בפולקלור של האיים הבריטיים. כלבים שחורים (שפרוותם הסְתוּרָה והסבוכה תוארה לעתים כשחורה מן הלילה) הופיעו, לפי העדויות, כמעט בכל המחוזות של אנגליה. מדובר בדרך כלל חיזיון לילי, המקושר לעתים קרובות בדרך זו או אחרת לשטן. יצור זה הוא לכאורה גדול יותר מן הכלב הרגיל (בגודל של עגל), ולעיתים מזומנות בעל עיניים גדולות, מבריקות ומזרות אֵימה (כמוהן כפחם לוהט). פיהם לעיתים קרובות קוצף ומזיל ריר, ושיניהם גדולות וארוכות. הם מתאפיינים בכך שהם מופיעים ונעלמים כהרף עין, ומסוגלים להיות – כחפצם – מוצקים כמו כל כלב רגיל, או אווריריים כעשן. כלבי רוחות הרפאים השחורים פוקדים בדרך כלל דרכים מבודדות, גשרים, חצרות כנסייה, בתי קברות ואתרי תלייה.


באנגליה של המאה השמונה-עשרה, המחזה של כלב שחור בשעות הלילה היה בדרך כלל אות מבשר רע. מעבר לכך, התחיל להסתמן בבירור היחס שבין "כלב שחור" לבין מצבי רוח זעופים ומדוכדכים (ראו בהמשך הסדרה). ג'יימס מוריי הבריטי ועמיתיו ציינו ב"מילון החדש לאנגלית" (1888), כי "בכמה אזורים כפריים נאמר על ילד זעוּם כי 'כלב שחור מצוי על גבו'".


איור לספרו של ארתור קונאן דויל "כלבם של בני בסקרוויל", סידני פאג'ט (Paget) (1914)

"כלבם של בני בסקרוויל"

הרומן הבלשי של ארתור קונאן דויל "כלבם של בני בסקרוויל" (The Hound of the Baskervilles, 1902) – שהיה ככל הנראה גם מקור ההשראה לווינסטון צ'רצ'יל (ראו בהמשך הסדרה) – מתרחש בטירה אפלה השוכנת באדמות הבור השוממות בחלק נידח של חבל דבונשייר בדרום מערב אנגליה. הרומן מספר על קללה עתיקה הרודפת את בניה של משפחת אצולה בשם בסקרוויל במשך כמאתיים וארבעים שנה – החל מאמצע המאה השבע-עשרה ועד לימי התרחשות העלילה בסוף המאה התשע-עשרה. קללה זאת גורמת למותם של בני המשפחה באמצעות "חיה שחורה ועצומה, בדמות כלב".


המפגש המתואר עם הכלב, "האֵימתני ביותר המופיע בספרות", מעורר חלחלה עמוקה. על פי העדוּת הראשונית הנמסרת לשרלוק הולמס, אחד הרֵעים – שיצאו למרדף אחרי הוגו בסקרוויל ששעט עם סוסתו וכלביו לעבר המוּר (האזור הגיאוגרפי המורם המתאפיין בקרקע חומצית ובניקוי לקוי של המשקעים הרבים היורדים בו וכתוצאה מכך בריבוי של בִּיצוֹת) בעקבות בחורה שחשק לבו בה – זיהה לפתע את הוגו בסקרוויל חולף על פניהם רכוב על סוסתו, "ומאחוריו רץ דומם כלב-שאול, שישמרני אלוהים אם אראה אי פעם כלב מסוגו על עקבותיי". שלושה מן הרֵעים הבחינו לאחר זמן בכך ש"מעל הוגו, מורט בצווארו, ניצב דבר נתעב, מִפלץ ענקי שחור שצורתו צורת כלב, אבל גדול מכל כלב אשר שְׁזָפַתּוּ עין אדם. ובעודם מביטים קרע היצור את צווארו של הוגו בסקרוויל מעליו, ועם הפנותו אליהם את עיניו הבוערות ואת לסתותיו הנוטפות, צרחו השלושה באימה ורכבו משם כל עוד רוחם בם, זועקים עדיין, על פני המוּר. אחד מהם, כך מספרים, מת באותו הלילה עצמו ממה שראה, ושני האחרים היו לשברי כלי עד סוף ימיהם.


ההשראה לסיפורו של הכלב התעוררה בקונן דויל על ידי אגדה על רוח רפאים של כלב בדרטמוּר (Dartmoor). באזור זה של אדמות בור במחוז דוון שבדרום מערב אנגליה, חי על פי האגדה האדון הידוע לשמצה ריצ'רד קַבֶּל (Cabell), שנאמר עליו כי היה צייד שמכר את נשמתו לשטן. כאשר מת ב-1677, כלבים שחורים התגלו מסביב למקום קבורתו. רוח הרפאים של הצייד רכבה עם כלבים שחורים במרחבי האזור.


* פרק זה מבוסס על: ארתור קונן דויל, כלבם של בני בסקרוויל ועוד סיפורים. תל אביב: אריה ניר, 2008;Janet Bord and Colin Bord, Alien Animals. London: Panther Books, 1985; Katharine M Briggs, A Dictionary of British Folk-Tales in the English Language. London: Routledge & Kegan Paul, 1970; Ethel H. Rudkin, "The Black Dog", Folklore 49, 1938: 111-113; Les Murray, Killing the Black Dog. New York: Farrar, Straus & Giroux, 2009.


"מסתורי הכלב השחור"

לפרק הקודם | לראשי הפרקים | לפרק הבא

70 צפיות