88x31.png

הזכויות לאתר עידן ירון ולכל התכנים המופיעים בו שמורות בכפוף לרישיון 

Creative Commons ייחוס-ללא שימושים מסחריים 4.0

עידן ירון: התאבדות באמצעות שוטר – תופעה הזועקת להכּרה

yehezkeally@gmail.com / 23 באוקטובר 2016

תקציר

מטרת המאמר למקד את תשומת הלב הציבורית, המחקרית והמקצועית בישראל בתופעה המכונה 'התאבדות באמצעות שוטר', המוכּרת בעיקר בארצות הברית ופחות מכך מחוצה לה בכלל ובישראל בפרט. היא צצה במקומותינו בשנה האחרונה,  דווקא במפגשים של פלסטינים עם חיילים ושוטרים, במסגרת גלי הפרות הסדר. המאמר סוקר את התופעה, מציג מקרים בולטים שלה שהתרחשו בישראל, עומד על היקפה ומאפייניה, מבהיר כיצד אפשר לזהותה בזירת הפעולה, ומציע דרכי פעולה כדי להתמודד אִתה.

 

מילות מפתח

'התאבדות באמצעות שוטר', Suicide by Cop, copicide, 

 

מבוא

הרעיון כי חשוד יחשוף עצמו בכוונה לירי של שוטרים כדי לשים קץ לחייו היה מוכּר בקרב אנשי משטרה במשך תקופה ארוכה; אבל התופעה זכתה לראשונה לביטוי מפורש רק בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-20. הכינוי שנודע לה לימים – 'התאבדות באמצעות שוטר' (Suicide by Cop או, בעגה המשטרתית, copicide) – הוטבע ב-1983 על ידי השוטר והפסיכולוג קארל האריס שהעיר: "בעסקי ההתאבדות, ראיתי את כל הדרכים השונות שבהן אנשים מנסים להתאבד, ועלה בדעתי כי אנשים מסוימים הכריחו שוטרים לירות בהם מכיוון שקַצו בחייהם" (ראו Feuer 1998; Homant, Kennedy & Hupp 2000).

למרות שאירועים אלה נפוצים למדי, הספרות המתייחסת אליהם מצומצמת באופן מפתיע, וחסרה בדרך כלל הקפדה אמפירית. שלא במפתיע, רוב הספרות לגבי התופעה מקורה בצפון אמריקה; רק לאחרונה החלה להופיע ספרות בעניין זה גם בבריטניה ובאירלנד. מחוץ לארצות הברית, ובעיקר בקרב הציבור הרחב, התופעה אינה מוכּרת או לפחות אינה מובנת כהלכה (Lord 2005).

ההערכה היא שכעשרה אחוזים מכלל מקרי ההתאבדות המתבצעים מדי שנה בארצות הברית מתאפיינים כ'התאבדות באמצעות שוטר'. ברובם מעורבים שוטרים במדים [אצלנו גם חיילים] הנמצאים בתפקיד בזמן הירי, ככל הנראה מכיוון שהם מזוהים בקלוּת על ידי חשודים המעוניינים לשים קץ לחייהם (Miller 2006: 166).

מטרת המאמר למקד את תשומת הלב הציבורית, המחקרית והמקצועית בישראל בתופעה זו, שצצה בשנה האחרונה,  דווקא במפגשים של פלסטינים עם חיילים ושוטרים, במסגרת גלי הפרות הסדר

בספטמבר 2016 התפרסמה בעיתונות ידיעה בכותרת הבאה: "מאבטחים ירו בפלסטינית כבת 13 לאחר שלא עצרה במחסום ליד אלפי מנשה". בגוף הכתבה נאמר: "לפי דוברוּת הביטחון, הנערה הגיעה לאזור בו עוברות מכוניות במעבר ואסורה בו התנועה להולכי רגל, כשהיא נושאת תיק בידה. מאבטחי רשות המעברים הורו לה כמה פעמים לעצור; לאחר מכן ירו יריית אזהרה באוויר, וכשהיא לא עצרה ירו ירייה אחת ברגלה" (דבורי, 2014). בהמשך הוער כי "בבדיקת חבלן לא נמצא דבר בתיקה. לפי משרד הביטחון, הנערה אמרה בתחקור ראשוני במעבר: 'באתי למות'. היא נפצעה קל ופונתה על ידי מד"א לבית חולים מאיר בכפר סבא" (חורי ואח', 2016).

במקום אחר פורסם: "ראעה רמדאן עוויסי היא הנערה הפלסטינית שנורתה [...]. הנערה היא קרובת משפחה של רשא עוויי בת 22 שחוסלה באותו מחסום בחודש נובמבר האחרון. על גופה [של רשא] נמצא מכתב התאבדות שבו היה כתוב: 'אני לא יודעת מה יקרה לי בסוף, אבל אני עושה זאת בדעה צלולה [...]. איני יכולה לסבול את מה שאני רואה [...]. הוריי, אבי, אמי, אחיותיי, סִלחו לי על מה שאעשה, אני אוהבת אתכם, במיוחד את ארוסי. אני מצטערת על כל מה שיקרה לי בדרך, ושזו הדרך שבה אני מסיימת את חיי". הכתב ציין: "התרחשוּת האירוע אז מאוד דומה למה שאירע הבוקר [במקרה של ראעה]" (עוקבי ואמיר, 2016).

כשנה לפני כן, באוקטובר 2015, התפרסמה כתבה בכותרת: "זיהיתי צעקות: 'מחבלת, סכין; מחבלת, סכין". בכותרת המשנה: "מפקד תחנת עפולה: 'זו הדרך לטפל באירועים שקורים לנו'" (ברנר, 2015).

עיתון מקומי כתב לאחר כשבוע: "בִּלעדי: גורמים בכירים מאשרים כי נבחנת האפשרות שלפיה האישה ששלפה סכין ונורתה [...] לא התכוונה לדקור, אלא פעלה מתוך מצוקה אישית. הצעירה מאושפזת בפוריה תחת אבטחה; מגופה הוצאו שישה קליעים [...]. על פי המידע [...] מדובר בבִּתו של אחד מאנשי הדת המוכּרים והמוערכים באזור [...], הידוע כמי שחותר לדו-קיום בין העמים; ועל כן האפשרות כי פעלה מתוך מצוקה אישית ולא חבלנית נראית מציאותית יותר". הכתב ציין: "האירוע בתחנה המרכזית בעפולה [...] תועד בווידאו, הופץ ברשתות החברתיות ואף פורסם בכלי התקשורת (ראו למטה):

הצעירה עומדת במקומה עם הסכין בידה, כשאינה מנסה לתקוף. בסרטון נשמעות צעקות לעברה להשליך את הסכין מידיה. אחרי דקות ארוכות מגיע למקום בריצה שוטר, ויורה בה מיד בפלג גופה התחתון. הצעירה שנורתה, בשנות השלושים לחייה, בעלת תואר שני, עובדת במוסד רפואי ידוע ועוסקת בו בתחום המחקר" (סבתי, 2015).

אסראא עאבד אמרה לאחר ששוחררה למעצר בית: "לא איימתי על אף אחד ולא התכוונתי לפגוע באף אחד; היו יכולים לקחת ממני את הסכין בלי לפגוע בי" (שעלאן, 2015).

בתגובה למקרה, ח"כ יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת) אמר כי על פי הסרטון, "ברור כשמש שלא נשקפה מהצעירה סכנה מידית שהצדיקה את הירי. אסור לאפשר למשטרה להמשיך את מדיניוּת ההרג הזאת". ח"כ עיסאוי פריג' (מר"צ) הצטרף ואמר: "כל כך הרבה שוטרים עומדים מול אישה אחת, ובמקום להִשתלט עליה יורים בה בכוונה להרוג" (וואלה!, 18.10.2015).

כתב האישום שהוגש נגד עאבד ייחס לה עבירה של החזקת סכין שלא כדין ואִיומים. בכתב האישום נאמר: "נסיבותיו של מקרה זה מיוחדות ויוצאון דופן: הנאשמת, אישה כבת 29, גרושה ואם לבת, משכילה וללא עבר פלילי, סובלת במהלך השנתיים האחרונות מבעיות נפשיות קשות שהובילו אותה, בין היתר, לבצע כמה ניסיונות אובדניים באמצעים שונים – לרבות קפיצה מגובה, תלייה, טביעה, נטילת כדורים, ולבסוף בדרך שפורטה בכתב האישום [...]. בעת האחרונה מתקיים במדינת ישראל מצב ביטחוני בעייתי, שבמהלכו בוצעו ומבוצעים עדיין באופן יום-יומי פיגועי דקירה, שבמהלכם נורו למוות חלק מן המפגעים על ידי אנשי כוחות הביטחון ואזרחים שנכחו במקום, במהלך ביצוע הפיגוע. הנאשמת החליטה לנצל מצב זה על מנת לביים ניסיון פיגוע דקירה במקום ציבורי, מתוך תקווה כי אנשי כוחות הביטחון יירו בה ויהרגו אותה, וכך תוציא לפועל את כוונתה להתאבד. בהתאם לתכנית זו נטלה הנאשמת [...] סכין בעלת להב באורך של כ-19 ס"מ ונסעה לתחנת האוטובוסים המרכזית בעפולה [...], שהייתה הומה אדם. סמוך לשעה 13:15 איתרה הנאשמת קבוצת אנשים ובהם חיילים שהמתינו באחד מרציפי התחנה, ניגשה אליהם, שלפה סכין והניפה אותו אל עבר החיילים החמושים שעמדו מולה: 'אתם טרוריסטים'; זאת מתוך כוונה לגרום להם לירות בה למוות. האנשים שהיו במקום העריכו כי הנאשמת היא מחבלת העומדת לדקור אותם, ולכן נָסוּ לכל עבר ובמקום נוצרה בהלה רבה. חיילים ואנשי כוחות הביטחון שהיו בתחנה נזעקו מיד למקום, ומאחר וסברו כי מדובר במחבלת העומדת לבצע פיגוע, כיוונו לעברה את נשקם ודרשו ממנה לשמוט את הסכין. הנאשמת לא נענתה לקריאות והמשיכה לאחוז בסכין בידה, במטרה כי יירו בה; ואכן, בשלב זה ירו בה חלק מאנשי הביטחון ופגעו בה באזור האגן. הנאשמת הובהלה לבית החולים שם אושפזה וטופלה" (מ"ת 61815-10-15, ת"פ 61835-10-15).

התביעה הבהירה במשפט כי "אינה טוענת כי הנאשמת התכוונה לבצע פיגוע או לפגוע באדם כלשהו. כל מעשיה נועדו לגרום למותה היא בידי אחרים. עם זאת, התביעה הבהירה שעילת מעצרה היא בכך "שנשקפת מפניה מסוכנות רבה לשלום הציבור, כאשר מתוך מטרה לשים קץ לחייה העמידה את הציבור בסכנה גדולה, שאך בנס לא התממשה כדי פגיעה בגופו או בחייו של אדם, למעט גופה היא" (מ"ת 61815-10-15, ת"פ 61835-10-15).

השופטת שישבה בדין קבעה – בהתאם להצעת הסנגור – כי יש להסתפק במקרה זה ב"חלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אביה, תחת פיקוחם לסירוגין של כמה מִשמורנים, גברים ונשים, אשר יפקחו עליה בכל שעות היממה, ימנעו ממנה לפגוע בעצמה ולנקוט כל פעולה שיש בה כדי לסכן את שלום הזולת" (מ"ת 61815-10-15, ת"פ 61835-10-15).

 

'התאבדות באמצעות שוטר' - התופעה וההכרה המשפטית בה

התופעה של 'התאבדות באמצעות שוטר' זכתה להתייחסות נרחבת בספרות המחקרית בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת, על ידי גֶלר וסקוֹט, שביססו את עבודתם על סקירת ספרות ומידע מתאים מ‑13 ערים ומחוזות אמריקניים גדולים (Geller & Scott 1992). גֶבֶּרְת' הגדיר תופעה זאת ב‑1993 כ"אירוע שבו יחידים, המכווּנים להרס עצמי, עוסקים בהתנהגות מסַכֶּנת-חיים ופלילית כדי להכריח שוטר להרוג אותם" (Geberth 1993: 105).

יוּסטוֹן ועמיתיו הרחיבו את ההגדרה, וכללו בה פרטים נוספים, כמו כוונה וקטלניוּת: "עיסוק מכוּון בהתנהגות מסכנת-חיים ופלילית באמצעות נשק קטלני או מה שנראה לכאורה כנשק כזה, כדי לזכות בתשומת לב של אנשי אכיפת החוק [...]. יחידים אלה בעלי כוונוֹת אובדניות מסלימים במכוּון את האפשרות למפגש קטלני על ידי איוּם על שוטרים או על אזרחים [...]. מצב זה כופה על שוטרים להשתמש בכוח קטלני, על ידי ירי בחשוד המבקש להתאבד" (Huston et al. 1998: 666).

קנדי ועמיתיו תיארו את המצבים המתאימים לתופעה כ"התעמתות עם שוטרים, בדיבור או במחווה, תוך שימוש בנשק מסוכן למרות שאין דרך להימלט, ובכך למעשה כפיית השוטרים לירות" (Kennedy, Homant & Hupp 1998). לוֹרְד הוסיפה מחוות מסוימות, כגון כיוון נשק כלפי השוטרים או בני הערובה, ריצה לעבר השוטרים עם נשק המכוון כלפיהם, או זריקת נשק לעברם (Lord 2000, 2015).

בנוסף לכינוי suicide by cop - copicide, הוצעו גם כינויים אחרים לתופעה זאת, כגון:

Officer-Assisted Suicide (התאבדות בסיוע שוטר') (Homant, Kennedy & Hupp, 2000);

Law Enforcement-Assisted Suicide (התאבדות בסיוע אנשי אכיפת חוק) (Lord 2000);

וכן, Suicide by Victim-Precipitated Homicide (הריגה על ידי התאבדות ביזמת הקורבן) (Hillbrand 2000).

 

עם זאת, הכינוי 'התאבדות באמצעות שוטר' הוא הכינוי שנקלט בסופו של דבר בספרות, בתקשורת ובקרב הציבור הרחב בארצות הברית.

 

התופעה הוכּרה גם על ידי המערכת המשפטית האמריקנית בפסק דין מ-2009. בית משפט מחוזי בסן פרנסיסקו שמע עדה מומחית שקבעה כי קַמֶרִין בויד (Cammerin Boyd) – שנהרג על ידי שוטר לאחר שניסה לחטוף שתי נשים בזו-אחר-זו, וברח ברכבו מן המשטרה – ביצע למעשה בסופו של דבר 'התאבדות באמצעות שוטר' – "במושכו בכוונה תחילה את אש המשטרה כדי להשיג תוצאה זאת" (ראו מאמר המוקדש לסוגיה זו). בית המשפט המחוזי סיכם: "בעוד שהתיאוריה של 'התאבדות באמצעות שוטר' אינה ניתנת לבחינה במובן של עריכת ניסוי מדעי, התקיימו מחקרים אחדים התומכים בתוקפה של התיאוריה [...]. [העדה המומחית] קשרה בקפדנות את מסקנותיה במקרה זה לספרות על התאבדות באמצעות שוטר, בציינה גורמים מוכּרים התומכים בדעתה [...]. כמו כן, התאוריה נראית כמקובלת בקרב הקהילה המקצועית הנוגעת לדבר, ומספר רב של פרסומים מבססים אותה [...]". לפיכך, בית המשפט החליט שהעדוּת עומדת בדרישות החוק. בית המשפט לערעורים קיבל את עמדת בית המשפט המחוזי, ובכך נתן מִשנה-תוקף להכּרה המשפטית בתופעה של 'התאבדות באמצעות שוטר' (Boyd v. City and County of San Francisco, 20099).

 

מאפייני המְבַצְּעִים והאמצעים המשמשים אותם

האדם הטיפוסי המעורב במקרי 'התאבדות באמצעות שוטר' בארצות הברית הוא גבר לבן באמצע שנות העשרים לחייו, עם רקע של שימוש לרעה בסמים או באלכוהול; בדרך כלל בעל עבר פלילי ולעתים מוכּר למשטרה. הוא מתאפיין בהיסטוריה של הפרעות נפשיות, שהרווחוֹת ביותר שבהן – סכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה). האירוע המשברי מתעורר בדרך כלל על ידי שבר במערכת של יחסים קרובים הקשורים להערכה עצמית או לתמיכה חברתית – כמו משבר משפחתי או משבר בעבודה – המוביל לתחושות של חוסר אונים, כעס וייאוש (Miller 2006: 166).

מחקר שנערך במחוז לוס אנג'לס בארצות הברית ב-1998 זיהה 46 (מתוך 427) אירועים שסווגו כ'התאבדות באמצעות שוטר' בין השנים 1997-1987. תוצאות המחקר העלו כי 98 אחוזים מהם היו גברים. הנשק שהשתמשו בו כלל: כלי ירייה (46 אחוזים), כלי דקירה (46 אחוזים), וחיקויי נשק (8 אחוזים). מכלל אלה, 58 אחוזים ביקשו להיהרג על ידי המשטרה; ל-58 אחוזים הייתה היסטוריה פסיכיאטרית; 38 אחוזים ניסו להתאבד קודם לכן; 50 אחוזים היו שיכורים; 42 אחוזים היו בעלי עבר של אלימוּת במשפחה; ל-32 אחוזים היה עבר פלילי (Perrou 1999).

במחקר נוסף שנערך ב‑1988 במדינות אורגון ופלורידה שבארצות הברית נמצא כי מכלל 15 מקרים שנסקרו, רק אחד התבצע על ידי אישה (Wilson et al. 1998). מחקר דומה שנערך בצפון קרוליינה לגבי השנים 1997-1992 מצא כי 94 אחוזים היו גברים (Lord 2000).

 

זיהוי התופעה בזירה

כיצד אפשר לזהות אדם המבקש להתאבד באמצעות שוטר? הספרות כוללת כמה סימנים לתופעה זאת, המחולקים בדרך כלל לשני טיפוסים: סימנים מילוליים, וסימנים התנהגותיים:

סימנים מילוליים כוללים אמירוֹת מסוימות במהלך האירוע המציינות את שאיפתו של החשוד למות מידי השוטר [או החייל]. בין אלו: תביעה מפורשת או אתגר; קביעת 'מועדים אחרונים' (deadlines); איוּם על אחרים; צוואה מילולית או תכניות אחרונות, וכדומה.

סימנים התנהגותיים משותפים לא פעם למקרים אחרים של כוונות התאבדות, וכן מעשים המדרבנים את השוטר לירות – כמו התקדמות מעבר לקו מוּגדר, אי-שעייה לדרישה לעצור [כפי שראינו במקרה של ראעה], סירוב להניח או למסור את הנשק למרות שהאפשרות להימלט מזערית [כפי שראינו במקרה של אסראא], וכדומה. כמו כן, נפנוף הנשק באופן מאיים, כיוונו לעבר השוטר, לעבר החשוד עצמו או לעבר אדם אחר, ולעתים גם – במקרה של כלי ירייה – פתיחה באש ממש. התנהגות המעוררת דחק רב ביותר אצל השוטר שהורג אדם המבקש להתאבד באמצעותו היא ניסיונו של אדם זה להגיע לנשק-לכאורה, שמתברר לאחר מעשה שהוא אקדח צעצוע, חפץ לא מזיק אחר, או פשוט מחווה הנראית כאילו החשוד מתכוון לשלוף נשק – הכנסת היד לחולצה, לכיס או לתיק [כפי שראינו במקרה של ראעה], וכדומה – כדי להביא את השוטר או החייל לירות בו (Miller 2006: 168).

תגובה מבצעית-אופרטיבית

כיצד אפשר להגיב בצורה מושכלת במקרים של ניסיונות 'התאבדות באמצעות שוטר'?

ככלל, נמצא כי ככל שהשוטרים מעכּבים את העימות עם החשוד, כך תוצאות האירוע טובות יותר. מרחק פיזי, השהייה ודיאלוֹג עשויים להביא לפתרון לא-אלים במצב העלול להסתיים במפגש קטלני (Scoville 1998; Homant & Kennedy 2000: 155; Lord 2005; Miller 2007).

כדי להשיג תנאים רצויים אלה, מומחים ממליצים על טקטיקה של 'הכלה על ידי נסיגה מוגבלת' (limited walk-away containment). הנסיגה נובעת מן ההכּרה שהחשוד מנסה לגַרות את השוטר או החייל להשתמש בכוח קטלני, וראוי שהלה לא ייעתר לכך אם קיימת ברֵרה אחרת. כאשר לא נכללים באירוע בני ערובה ואין סיכון ממשי ומידי, תגובה כזאת – המפחיתה את הסיכון לקהילה שמסביב, ובו-בזמן את הסיכון לחשוּד – עדיפה לא פעם. רבים מן השוטרים או החיילים בזירה עשויים להיסוג, ולהותיר רק אחדים המכוונים את נשקם לעבר החשוד. במצב זה רצוי לתקשר עם החשוד, תוך הורדת פרופיל; הזמן והתשישות עשויים לעשות את שלהם. אם הסיכון יגבר, תמיד אפשר להתקרב אל החשוד, להזעיק תגבורת, ואף להפעיל אמצעים נוספים ככל הנדרש (Miller 2006: 1700).

בשל החשיבות המעשית של העניין, אציע להלן – בהתאם לניסיון הנרחב שנצבר בארצות הברית – צעדים מוגדרים אף יותר שמומלץ לנקוט במשך האירוע:

קביעת רמת הסיכון והתערבות בהתאם;

בידוד החשוד, תוך הותרת מרחב מספיק כדי שיחוּש בנוח;

התמקמות מאחורי מחסה או מסתור שיאפשר לשוטרים או לחיילים זמן תגובה מספיק ואפשרות לקיים תקשורת עם החשוד;

הכַלת האירוע ושליטה בו, תוך מניעת הפרעה חיצונית כלשהי (כולל הנמַכת מכשירי קשר), ומניעה של הגחת אנשים אחרים שאינם קשורים ישירות לאירוע (בכלל זה אוכפי חוק – כפי שקרה באירוע של אסראא עאבד שתואר לעיל);

יצירת תקשורת עם החשוד המכוּונת להשתית מערכת יחסים אוהדת, תוך התייחסות אליו בכבוד ושימוש בטון מרגיע ("אני כאן כדי לסייע לך"); ניסיון להיתפס כלא-מאיימים, תוך הפגנת שקט נחוש; הקשבה פעילה לחשוד, כדי לזהות מהי הבעיה המטרידה אותו ולהציע פתרונות אפשריים;

הערכה מתמדת של המצב תוך דריכות שמא החשוד יִפנה לשימוש בכוח קטלני במהלך ניסיונות התקשורת;

הימנעות מיצירת לחץ שיגרום לחשוד לנקוט פעולה כלשהי טרם זמנה;

הזמנת צוות משא ומתן מיומן;

ניסיון להשתמש בכוח 'פחות מקטלני' (less than lethal) – בעל סבירות נמוכה בלבד שיגרום למוות או לפציעה חמוּרה כאשר הוא מופעל כהלכה (Parent 2004: 125) – ומַעבַר לכוח קטלני ככל שזה יידרש (Lord 2005).

[התמונה: צילום מסך מתוך סרטון היו-טיוב: How to Pronounce Copicide]

 

נשים וכלי דקירה

ראויה לתשומת לב העובדה שרק במיעוט מבוטל של מקרֵי 'התאבדות באמצעות שוטר' מעורבות נשים (כמוצג לעיל). יודגש כי במחקר שבחן את התופעה נמצא כי נשים היו בעלות סיכוי של 50 אחוזים פחות למות באירועים כאלה [גם המקרה של אסראא לא הסתיים במוות]. תופעה זאת דומה לממצאים הכלליים לגבי התאבדות, שמגלים כי נשים הן בעלות סיכוי נמוך יותר להשלים את ההתאבדות בהשוואה לגברים (Mohandie & Meloy 2011: 664).

ראוי גם לשים לב להבחנה בין שימוש בכלי ירייה לבין שימוש בכלי דקירה (במקרה האחרון – 46 אחוזים במחקר במחוז לוס אנג'לס, ו-24 אחוזים בצפון קרוליינה). מוסכּם בדרך כלל כי כוח 'פחות מקטלני' עשוי להיות מתאים במיוחד לגבי אנשים, ובעיקר נשים, המניפים סכינים או כלי דקירה אחרים. רצוי, אם אפשר, לשמור על מרחק בטוח ולכוון נשק לעבר החשוד או החשודה, כך שאפשר יהיה להפעיל כוח קטלני במידה ויידרש (Scoville 1998).

ניסיון להשתלט על התוקף החמוש או החמושה בסכין או בכלי דקירה אחר – בעיקר תוך ניצול מצבי הפתעה – הוא ככל הנראה הטקטיקה המוצלחת ביותר. בעניין זה נמצא כי שימוש ב'טייזר' עשוי להיות יעיל במקרים שבהם שוטר מאוּים על ידי נפנוף סכין מצד חשוד המתקדם לעברו לאִטו או עומד במקומו [כמו במקרה של אסראא עאבד; וראו גם המקרה של הנערות הפלסטיניות המצוידות במספריים בירושלים, נובמבר 2015] (Parent 1996). ברור עם זאת כי שימוש כזה חושף את השוטרים לסיכון גבוה יותר ומחייב מיומנות מתאימה (שחסרה, לצערנו, במקרים רבים – הן בארצות הברית והן בישראל) (Hamont & Kennedy 2000: 167).

נראה כי גם במקרה של ראעה, כמו במקרה של אסראא, אפשר היה להגיב באופן זה ולא למהר 'לסיים את האירוע' בצורה פוגענית יותר, המשרתת בעיקר את הקורבן ובוודאי שלא את השוטר או החייל – ואולי אף לא את המדינה.

 

אזהרה: אירוע מסוכן

כדי למנוע כל אי בהירות בעניין, ראוי לציין כי אין לפרש את הכינוי 'התאבדות באמצעות שוטר' כמעיד בהכרח על כך שהחשוד אינו מסוכן לאחרים. אדם הנוטה להתאבד עלול להרוג; אירועים כאלה כרוכים בסיכון גבוה. חשודים אחדים עשויים לפגוע באחרים כדי לכפות על השוטרים להורגם. החשוד הוא לעתים תכופות מזוין, אלים, ופועל באורח אי‑רציונלי, מאיים ומתריס (ראו Lord 2014).

אירועי התאבדות באמצעות שוטר כוללים לעתים שימוש – או לפחות איוּם בשימוש או שימוש מרומז – בכוח קטלני על ידי החשוד (Flynn & Homant 2000). באחד המחקרים נמצא כי ב-56 אחוזים מהאירועים הנסקרים שוטרים או אחרים נהרגו, נפצעו או היו נתונים בסיכון גבוה מאוד; זאת בהשוואה ל-22 אחוזים מהאירועים – שבשעת מעשה אי-אפשר היה להבחין ביניהם לבין המקרים האחרים – שבהם לא היה סיכון ממשי לשוטרים או לאחרים (Homant, Kennedy & Hupp 2000). נשים, לעניין זה, אינן נטולות סיכון. באחד המחקרים נמצא כי למרות שהנשים שנסקרו לא הרגו שוטר בשום מקרה (למרות שכולן נשאו נשק), 25 אחוזים מהן פגעו בשעת מעשה באחרים – שוטרים או אזרחים; כ-50 אחוזים מהן ניסו לתקוף אחרים. שליש מן הנשים שנשאו כלי ירייה ירו בו לכיוון השוטרים. לפיכך, אפשר לקבוע כי אישה המבקשת להתאבד באמצעות שוטרים או חיילים עלולה בהחלט להוות סיכון לאחרים (Mohandie & Meloy 2011: 666).

 

מסקנות

'התאבדות באמצעות שוטר' היא "אחד הסיוטים הגרועים ביותר לאנשי אכיפת החוק". השוטר או החייל הם במידה רבה הקרבן של האירוע – שהרי החשוד משתמש בהם ככלי-ביצוע להשגת מטרותיו מבלי שיותיר להם כמעט כל מוצא אחר. השימוש בכוח קטלני על ידי שוטר תלוי כמובן באופן שבו הוא תופס את הסיכון ולא בהכרח בסיכון הממשי – שנשפט בדרך כלל רק בראייה‑לאחור. שוטרים המעורבים באירועים כאלה חשים לעתים קרובות חסרי אונים ומנוצלים, ולפיכך אירועים אלה מתוארים כמקרי ירי גורמי-דחק ומדכאים במיוחד (Miller 2006: 165-166).

אירועים של 'התאבדות באמצעות שוטר' הם טרגיים מכל הבחינות – חוויות קשות ומכאיבות למשפחה השורדת, לקהילה, לשוטרים המעורבים ולמערכת אכיפת החוק בכללה (Lord 2005). אירועים אלה – המעוררים לחץ גבוה ונראים, לפחות לכאורה, כאילו אין בהם אפשרות להצליח הלכה למעשה (no-win situations) – מאיימים על השוטר או החייל טקטית ונפשית. לאחר מעשה, השוטר שהשתמש בכוח קטלני נאלץ להתמודד עם העובדה שהוא הרג בן אנוש; זאת בעוד שחובתו הראשונה במעלה היא להגן על החיים.

בפרשת רעד, בית המשפט העליון קבע: "השימוש בנשק חם [...] טומן בחובו לעולם את הסכנה של גרימת תוצאה קטלנית [...] על כן מוטב, וגם הכרחי, שלא להפעיל את האמצעי האמור אלא אם אין מוצא אחר, לאחר שלא הועילו שכנוע מילולי ואמצעים פיזיים פחות מסוכנים" (א"ע 751/68). יתר על כן, האירוע עצמו עשוי לעורר מחלוקת ולהיות מסוקר על ידי אמצעי התקשורת – באופן מוצדק, ולעתים בלתי מוצדק – ככרוך בשימוש מופרז בכוח. הציבור מכוון את ביקורתו לעתים קרובות לשוטר ולא לחשוד הנראה חלש ומתייסר. לבסוף, האירוע עשוי להסתיים – בעיקר בארצות הברית – בתביעה מתמשכת בבית המשפט, בהשהייה מפעילות מבצעית, ועוד (Lord 2005).

באירוע שהתרחש בסן פרנסיסקו בינואר 2015, החשוד – מַטאוּ הופמן, בן 32, שנהרג כצפוי לאחר ששלף אקדח וכיוונו לעבר שוטרים בחניון של תחנת משטרה – השאיר מכתב שבו הוא מתנצל בפני השוטרים: "אנא, אל תאשימו את עצמכם; השתמשתי בכם; ניצלתי אתכם. לא עשיתם שום דבר רע. שמתם קץ לחייו של אדם שהיה פחדן מדי כדי לעשות זאת בעצמו [...]. אני הוא זה שהתגריתי בכם; אִיימתי על חייכם כמו על חיי הסובבים אתכם" (Moyer, 2015).

חיוני אם כן שכל סוכנויות אכיפת החוק יכּירו את התופעה, כדי שיוכלו לזהותה ולהגיב עליה כראוי (Sarno & Hasselt 2014: 143). בסופו של דבר, התמודדות מוצלחת עם אירועים כאלה תביא להצלת חייהם של כל המעורבים: מִזעור מספר החשודים הנפצעים או נהרגים על ידי המשטרה או הצבא, תוך שמירת ביטחונם ושלומם של השוטרים או החיילים המעורבים וכן של האזרחים המצויים בסביבת האירוע. העובדה שהחשוד מעוניין למעשה בכך שהשוטר או החייל יירה בו אינה צריכה בהכרח לגרום לאחרונים להסס לעשות זאת כל אֵימת שהם חשים סכנה ממשית ומידית לחייהם או לחיי אחרים. יש לזכור: החשוד מעוניין במותו ועלול לעשות הכול כדי להשיג את מטרתו זאת, ובכלל זה – ליטול חיים (Buhrmaster, 2006). הגברת העירנות, והתמודדות מקצועית ומרוסנת הם תמיד צו השעה.

 

העשרה

עידן ירון (2016), קַמֶרִין בּוֹיִד מתאבד בעזרת שוטר, 22/11/16.

 

מקורות

אשכנזי אבי (2015), המחבלת מעפולה: תושבת נצרת בת 30 ואם לילדה, חדשות וואלה, 10/10/15.

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, חמאמה רעד ואח' נ' מדינת ישראל, א"ע 751/68, 17.2.1971.

בית משפט השלום בנצרת, מדינת ישראל נ' אסראא עאבד, מ"ת 61815-10-15, ת"פ 61835-10-15, 4.11.2015.

ברנר דני (2015), זיהיתי צעקות: "מחבלת סכין, מחבלת סכין", ישראל היום, 9/10/15.

דבורי ניר (2014), בת 13 התקרבה למחסום ונורתה, מאקו, 16/8/14.

ג'קי חורי, נילי כהן, יותם ברגר (2016), מאבטחים ירו בפלסטינית כבת 13 לאחר שלא עצרה במחסום ליד אלפי מנשה, הארץ, 21/9/16.

סבתי אלי (2015), המשטרה: ייתכן שהצעירה עם הסכין אינה מחבלת, ynet עמק וגליל, 16/10/15.

עוקבי יאסר, אמיר נועם (2016), "באתי למות": לא נמצאה סכין בתיקה של בת ה-12 שנורתה במחסום אליהו, מעריב, 21/9/16.

שעלאן חסן (2015), שוחררה "המחבלת" מעפולה: "לא התכוונתי לפגוע באף אחד", 5/11/15, ynet.

Scott Buhrmaster (2006), Suicide By Cop: 15 warning signs that you might be involved, PoliceOne.com, 7/4/06.

Feuer, Alan, "Drawing a Bead on a Baffling Endgame: Suicide by Cop", The New York Times, 21.7.1998.

Flynn, Timothy P. and Homant, Robert J, "Suicide by Police in Section 1983 Suit: Relevance of Police Tactics", University of Detroit Mercy Law Review 77 (3), 1983: 555-578.

Geberth, Vernon J., "Suicide by Cop", Law and Order, July 1993: 105-108.

Geller, William A. and Scott, Michael S., Deadly Force: What We Know: A Practitioner's Desk Reference on Police-Involved Shootings. Washington DC: Police Executive Research Forum, 1993.

Hillbrand, Marc, "Homicide-Suicide and Other Forms of Co-occurring Aggression against Self and Against Others", Professional Psychology: Research and Practice 32, 2001: 626-635.

Homant, Robert J. and Kennedy, Daniel B., "Effectiveness of Less than Lethal Force in Suicide-by-Cop Incidents", Police Quarterly 3 (2), June 2000: 153-171.

Homant, Robert J., Kennedy, Daniel B. and Hupp, R. Thomas, "Real and Perceived Danger in Police Officer Assisted Suicide", Journal of Criminal Justice 28, 2000: 43‑52.

Huston, H. Range, et al., "Suicide by Cop", Annals of Emergency Medicine 32 (6), 1998: 665-669.

Kennedy, Daniel B, Homant, Robert J. and Hupp, R Thomas, "Suicide by Cop, FBI Law Enforcement Bulletin, August 1998: 21-27.

Lord, Vivian B., "Law Enforcement-Assisted Suicide", Criminal Justice and Behavior 27, 2000: 401-419.

Lord, Vivian L. (Ed.), Suicide by Cop: Inducing Officers to Shoot. New York: Looseleaf Law Publications, 2015.

Miller, Laurence, "Suicide by Cop: Causes, Reactions, and Practical Intervention Strategies", International Journal of Emergency Mental Health 8 (3), 2006: 165-174.

Miller, Laurence, "Negotiating with Mentally Disordered Hostage Takers", Journal of Police Crisis Negotiations 7 (1), 2007: 63-83.

Mohandie, Kris and Meloy, Reid, "Suicide by Cop among Female Subjects in Officer-Involved Shooting Cases", American Journal of Forensic Sciences 56 (3), 2011: 664‑668.

Moyer Justin Wm. (2015), Man who committed suicide by cop left note apologizing to police, The Washington Post, 6/1/15.

Parent, Richard B., Aspects of Police Use of Deadly Force in British Columbia: The Phenomenon of Victim Precipitated Homicide. Master's Thesis, Simon Fraser University, 1996.

Parent, Richard B., Aspects of Police Use of Deadly Force in North America: The Phenomenon of Victim-Precipitated Homicide. Doctoral Dissertation, Simon Fraser University, 2004.

Perrou, Barry, Crisis Intervention: Suicide in Progress: A Working Document. Los Angeles: Public Safety Research Institute, 1999.

Sarno, Maria and Hasselt, Vincent B. Van, "Suicide by Cop: Implications for Crisis (Hostage) Negotiations", Journal of Criminal Psychology 4 (2), 2014: 143-154.

Scoville, Dean, "Getting You to Pull the Trigger: Suicide by Cop: A Growing Phenomenon?", Police: The Law Enforcement Magazine 22 (11), 1998: 36-44.

Wilson, Edward et al., "Homicide or Suicide: The Killing of Suicide Persons by Law Enforcement Officers", Journal of Forensic Sciences 43 (1), January 1998: 46-52.

 

23 באוקטובר 2016 in מורכבות בשיטור ובאכיפת חוקמשטרה וחברה. Tags: התאבדות באמצעות שוטר